מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף (מיל') אמיר ברעם, תקף היום (ד') בחריפות את אגף התקציבים במשרד האוצר בהופעתו בכנס הרצליה ה-22 של המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן. ברעם התריע מפני סחבת תקציבית המעכבת את תוכנית בניין הכוח של צה"ל לעשור הקרוב, תוכנית ה-350 מיליארד שקלים שאושרה על ידי ראש הממשלה ושר הביטחון, וחשף את מאחורי הקלעים של היחסים המתוחים עם ארה"ב והניסיונות לייצר חזית ביטחונית-כלכלית חדשה עם מדינות המפרץ.
"בניין הכוח ארוך הטווח של מדינת ישראל נמצא בפיגור מסוכן", אמר ברעם בפתח דבריו. "אגף התקציבים באוצר, שרואה במשמעויות של המציאות המלחמתית 'אירוע חשבונאי חולף', ממסמס את יכולת הממשלה לממש החלטות שכבר התקבלו על בניין כוח ארוך טווח".
ברעם השווה את ההתנהלות המקומית לזו של האויב: "בזמן שהאויב האיראני, צפוי להשקיע במחצית השנייה של 2026 סכומי עתק בבניין יכולות, המשתווה לתכנית העשור שלנו כולה - אנחנו הולכים בדרך חתחתים בירוקרטית שאין בה מימוש אסטרטגיה ואפילו לא תעשייה וניהול. לצערי, בחלוף כמעט שלוש שנים של מלחמה, אם נמשיך לנהוג כך כמדינה, הסיכון למוכנותה הביטחונית המותאמת של מדינת ישראל יהפוך לגדול ביותר". הוא הוסיף כי "ההסכמים המתגבשים בעולם, שיכולים להזרים לאיראן מאות מיליארדי דולרים, עלולים להאיץ באופן דרמטי את בניין הכוח שלה".
"אם יש דבר אחד שהאמריקנים שונאים יותר מהמלחמה הזאת שהתארכה להם, זה להפסיד במערכה שהם כבר ניצחו בה"
ברעם התייחס בהרחבה למערכת היחסים המורכבת עם בעלת הברית הגדולה ביותר, וושינגטון, וביקש להסביר את המדיניות האמריקנית בכלים מפוכחים ולא רגשניים: "את המדיניות האמריקנית העדכנית אסור לנו לשפוט בכלים פרובינציאליים. מה שנתפס בישראל, ע"י חלק מהאנשים, כחולשה ואיוולת, תוך התעלמות כביכול מכל אותות האזהרה בשטח, נתפס בוושינגטון כניהול סיכונים קר, מחושב ומפוכח בעידן של הסטת קשב עולמית. ההבדל בינינו אינו בהבנת האיום, אלא בסדרי העדיפויות: עבורנו איראן היא איום קיומי; עבור ארה"ב היא אתגר אזורי, כרוני - בעוד שסין והזירה האינדו-פסיפית הם אתגר הליבה. אנחנו חושבים טהרן, הם חושבים טאיוואן".
ברעם הרחיב על אילוצי הפנטגון: "מבחינת הפנטגון, כשמשאבי החימוש האמריקניים מתוחים בין סיוע למלחמות קיימות לבין היערכות לעימות פוטנציאלי במֵצַר טאיוואן - הימשכות המלחמה במזרח התיכון היא אינטרס הפוך ליציבה הגלובלית של ארה"ב. מצד שני, ועל-בסיס היכרותי העמוקה את הדעות השונות במערכת האמריקנית, אם יש דבר אחד שהאמריקנים שונאים יותר מהמלחמה הזאת שהתארכה להם, זה להפסיד במערכה שהם כבר ניצחו בה. כך או אחרת, כשארה"ב פועלת תחת תפיסת America First, השותפות שלנו לא יכולה להישען רק על ערכים משותפים, אלא גם על אינטרסים קרים: ישראל חזקה, עצמאית ויוזמת, המייצבת את המזרח התיכון, היא הנכס המאפשר לארה"ב להפנות משאבים לאסיה. זוהי התשתית להסכם השותפות הביטחונית (MOU) הבא שאנו מגבשים כעת".
"סחבת וחסמים מצד גורמים באוצר, אי אפשר להקריס את השיקום"
לצד הביקורת, הציג ברעם חזון אסטרטגי המשלב עוצמה צבאית ופיננסית אזורית: "המלחמה חידדה לכל הצדדים באזור את מחיר ההתעצמות האיראנית. היא יצרה זהות אינטרסים לגיבוש ברית רחבה יותר - מהודו, דרך איחוד האמירויות ועד יוון וקפריסין. נקודות החוזק הישראליות בטכנולוגיה, ניסיון מבצעי מוכח וחדשנות ביטחונית, בשילוב עם העוצמה הפיננסית של המפרץ - עשויות לאפשר חזית ביטחונית-כלכלית חדשה. הרחבת השותפויות האסטרטגיות שלנו היא לא תחליף לשותפות עם ארה"ב, אבל הדבר יאפשר להגדיל את מרחב התמרון והעוצמה של ישראל בזירה הבינלאומית ויאפשר לנו לגוון משענות אסטרטגיות".
ברעם אף חשף את הצעדים החריגים שנאלץ לנקוט בשנה החולפת כדי להבטיח את רציפות האספקה של מערכות ההגנה האווירית: "בשנה האחרונה נאלצתי כמנכ"ל להפעיל את כל סמכויות החירום, גם בהיעדר גיבוי תקציבי. 'תקפנו' צווארי בקבוק, ביצענו רכש קריטי חוצה יבשות של חומרי גלם, חתמנו על עסקאות ייצוא שהרחיבו קווי ייצור מקומיים, וגייסנו כוח אדם ייעודי לתעשיות. הודות לפעולות החירום הללו, שנקטנו בזמן אמת, לישראל יש היום מלאי חיצים, קלע דוד וכיפת ברזל שהולך וגדל תוך כדי לחימה - אבל המלאכה לא תמה".
בסיום דבריו, התייחס המנכ"ל לפצועי המלחמה ומתח ביקורת נוספת על משרד האוצר בנושא החברתי-כלכלי הרגיש של יישום המלצות ועדת מור יוסף לאגף השיקום: "למרבה הצער, ולמרות ההסכמה הרחבה על נחיצות הוועדה, אנו נתקלים כעת בסחבת ובחסמים מצד גורמים באוצר שמעכבים את יישום מסקנות הוועדה. החברה הישראלית, שמוקירה את גיבוריה ומגניה, לא תשלים עם פערים כאלה - אי אפשר להקריס את השיקום".