עובדים מהבית? אתם בסיכון גבוה לפיטורים

במשך שנים עבודה מהבית נחשבה לאחד הסמלים הגדולים של שוק העבודה החדש. פחות פקקים, יותר גמישות, איזון טוב יותר בין קריירה לחיים האישיים, ולעיתים גם תחושה של חופש שלא הייתה קיימת קודם. אחרי הקורונה, עובדים רבים כבר לא ראו בעבודה מרחוק הטבה זמנית, אלא סטנדרט בסיסי.

אבל נתונים חדשים שמפרסמת Gallup, חברת המחקר והייעוץ האמריקנית הוותיקה, מעלים שאלה פחות נוחה: האם מי שעובד מהבית באופן מלא גם חשוף יותר לפיטורים?

לפי Gallup, בקרב עובדים בארצות הברית שאינם מועסקים כיום בעקבות פיטורים, 25% אמרו כי בתפקידם האחרון עבדו מרחוק באופן מלא. לשם השוואה, בקרב העובדים שמועסקים כיום, רק 13% עובדים מרחוק באופן מלא. במילים אחרות, עובדים מרחוק מופיעים בשיעור גבוה כמעט פי שניים בקרב המפוטרים לעומת חלקם בקרב המועסקים.

חשוב להדגיש: הנתון הזה לא מוכיח שעבודה מהבית גורמת לפיטורים. הוא כן מצביע על כך שעובדים מרוחקים מיוצגים באופן לא פרופורציונלי בקרב מי שאיבדו את עבודתם. עבור עובדים ומעסיקים, זו כבר נקודת אזהרה ששווה להתעכב עליה.

מחפשים עבודה חדשה? מאות משרות פתוחות מחכות לכם באתר ג'ובנט מקבוצת וואלה >>

לפי נתוני אגף השיקום שהוצגו בכנס, בשנת הלימודים האחרונה למדו יותר מ-2,000 פצועות ופצועי צה"ל במוסדות להשכלה גבוהה בישראל. מדובר בעלייה של מאות סטודנטים בתוך שלוש שנים וכמעט פי שלושה לעומת תחילת המלחמה. כ-800 מהם הם פצועי מלחמת "חרבות ברזל".

אבל המספרים המעודדים מספרים רק חלק מהתמונה. יותר מ-1,100 מהסטודנטים מתמודדים עם פציעות נפשיות, ולמעלה מ-1,000 מתמודדים עם פציעות פיזיות ואחרות. תחומי הלימוד המובילים בקרבם הם משפטים, מנהל עסקים, כלכלה ומדעי המחשב, כאשר לפי הנתונים שהוצגו, הקריה האקדמית אונו ואוניברסיטת רייכמן הן מהמוסדות שבהם לומדים כיום מספר גבוה במיוחד של פצועות ופצועי צה"ל.

הבעיה המרכזית היא שהכניסה לאקדמיה היא רק תחילת הדרך. פצועים רבים מתמודדים עם טיפולי שיקום, כאבים, פוסט-טראומה, לילות ללא שינה, עומס בירוקרטי, קושי חברתי וחוסר מודעות מצד הסביבה. במצב כזה, מבחן, נוכחות בשיעור או עמידה בלוחות זמנים אינם נראים כמו אצל כל סטודנט אחר.

עוד פרט מעניין בנתונים: Gallup לא מצאה את אותה חריגה אצל עובדים היברידיים. עובדים ששילבו עבודה מהבית ומהמשרד הופיעו בשיעורים דומים בקרב המפוטרים והמועסקים.

גם עובדים שמגיעים למשרד בתפקידים שניתן לבצע מרחוק לא בלטו באופן חריג. כלומר, הבעיה אינה בהכרח עצם האפשרות לעבוד מחוץ למשרד. ייתכן שהפער נמצא דווקא בעבודה מרחוק באופן מלא, כאשר העובד כמעט אינו נוכח פיזית בארגון.

הנתון של Gallup מעניין במיוחד משום שהוא מגיע דווקא בתקופה שבה רוב השיח על פיטורים מתרכז בבינה מלאכותית. כמעט כל גל קיצוצים בחברות טכנולוגיה, פיננסים, שירותים או תוכן מלווה היום בשאלה אחת: האם AI החליף את העובדים?

אבל לפי Gallup, רק 1% מהעובדים שפוטרו ציינו AI או אוטומציה כסיבה המרכזית לפיטוריהם. רובם דיברו על סיבות אחרות: שינוי ארגוני, קיצוץ תקציבי, תנאי שוק, סגירת פעילות או ביטול תפקיד.

במילים פשוטות, ייתכן שהאיום המיידי על חלק מהעובדים אינו רובוט שמחליף אותם, אלא מנהל שמביט מחדש על מבנה הארגון ושואל אילו תפקידים באמת נדרשים, מי קרוב לליבת הפעילות, מי נראה יותר, ומי קל יותר "להוציא מהמשוואה" כשמתחילים קיצוצים.

כאן העבודה מרחוק עלולה להפוך לבעיה. לא בהכרח כי העובדים מהבית פחות טובים, פחות יעילים או פחות מחויבים, אלא מפני שבעולם ארגוני שמצטמצם, נראות, קרבה לצוות, קשר ישיר עם מנהלים ומעורבות יומיומית יכולים להפוך לגורמים משמעותיים יותר ממה שהעובדים עצמם מעריכים.

המשמעות אינה שכל העובדים צריכים לחזור מיד לחמישה ימים במשרד. עבודה מרחוק עדיין יכולה להיות יעילה, פרודוקטיבית וחיונית, במיוחד עבור תפקידים מסוימים, עובדים מנוסים, צוותים גלובליים וארגונים שיודעים לנהל אותה נכון.

אבל עבור עובדים, בעיקר בתקופה של אי ודאות תעסוקתית, הנתון הזה מחייב חשיבה מחודשת. מי שעובד מרחוק באופן מלא צריך לשאול את עצמו כמה שאלות לא פשוטות: האם המנהלים שלי באמת רואים את התרומה שלי? האם אני מספיק מחובר למה שקורה בארגון? האם אני יוזם, נוכח בשיחות החשובות, משפיע על החלטות, או בעיקר מבצע משימות מרחוק?

בשורה תחתונה, עובדים שממשיכים לעבוד מהבית צריכים להשקיע יותר בנראות מקצועית: לעדכן על הישגים, ליזום שיחות, להיות מעורבים בפרויקטים מרכזיים, להגיע מדי פעם לפגישות משמעותיות אם הדבר אפשרי, ובעיקר לוודא שהתרומה שלהם אינה נשארת מאחורי מסך.