מתי באמת מדובר בהשתלטות על ירושה, ומתי זו רק תחושה של אחד היורשים?

לאחר פטירתו של אדם, לא מעט משפחות מוצאות את עצמן בעיצומו של סכסוך ירושה. אחת הטענות הקשות והנפוצות ביותר היא שאחד היורשים או אדם קרוב למוריש השתלט על רכושו עוד בחייו, השפיע על תוכן הצוואה או ניצל את מצבו כדי לזכות בחלק גדול יותר מהעיזבון.

אלא שלא כל תחושת קיפוח מעידה על השתלטות אמיתית. לעיתים מדובר בהחלטה לגיטימית של המוריש, ולעיתים דווקא קיימות נסיבות שעשויות להצדיק בחינה משפטית מעמיקה של הצוואה או של פעולות שבוצעו עוד לפני הפטירה.

מניסיוננו, טענות מסוג זה עולות בדרך כלל רק לאחר הפטירה, כאשר בני המשפחה מתחילים לבחון העברות נכסים, מעורבות בעריכת הצוואה, ייפויי כוח, ניהול חשבונות בנק ופעולות נוספות שבוצעו בשנותיו האחרונות של המוריש. השאלה המרכזית היא היכן עובר הגבול בין סיוע לגיטימי להורה מבוגר לבין השפעה בלתי הוגנת או השתלטות פסולה על רכושו.

בעת מות המוריש, הן במקרים בהם ערך צוואה והן במקרים בהם לא קיימת צוואה, עלולים להיווצר בין ילדיו סכסוכי ירושה. קיימים המון גורמים לסכסוכי ירושה בין אחים, ורובם נוגעים לאפליות שנעשו בין האחים, הסתלקות מירושה ועוד.

טענת השתלטות על ירושה עשויה לעלות כאשר אחד האחים חי על חשבון ההורים, העביר את נכסי ההורים על שמו עוד טרם לכתם של ההורים, או ניצל את המצב בו ההורים לא היו כשירים משפטית. במקרה זה, הטוענים להשתלטות יבקשו לבחון האם התקיים עושק או ניצול מצוקתו של המוריש, האם ניתן לבטל את הצוואה בשל מהשפעה בלתי הוגנת על המצווה או בשל מעורבות בעריכת הצוואה מצד המשתלט.

"לא פעם", מסביר עו"ד יוסף גביזון, העומד בראש פורטל ירושה צודקת: "אני פוגש משפחות שבהן הסכסוך אינו מתחיל לאחר הפטירה, אלא שנים קודם לכן. העברת כספים, סיוע לאחד הילדים, מגורים של אחד האחים עם ההורים או ניהול ענייניהם הכלכליים - כל אלה עשויים להפוך בדיעבד למוקד המחלוקת. לכן, כשבוחנים טענות להשתלטות על ירושה, חשוב להסתכל על התמונה המשפחתית המלאה ולא רק על הפעולה המשפטית האחרונה שנעשתה.

כך למשל, באחד התיקים שבהם טיפלתי, הגיעו אליי שלושה אחים שהיו משוכנעים כי אחיהם השתלט על הירושה. הוא התגורר עם האם בשנותיה האחרונות, החזיק בייפוי כוח, סייע בניהול חשבונות הבנק ואף קיבל חלק גדול יותר מהעיזבון לפי הצוואה. מבחינתם, היה ברור שהוא ניצל את מצבה כדי להטות את הדברים לטובתו.

אלא שככל שנאספו המסמכים ונשמעו העדים, התברר שהתמונה הייתה מורכבת יותר. האם הייתה כשירה לחלוטין בעת עריכת הצוואה, הצוואה נערכה באופן עצמאי אצל עורך דין, והעדפת הבן נבעה בין היתר מכך שהיה זה שליווה אותה וטיפל בה במשך שנים. המקרה הזה ממחיש עד כמה חשוב לבחון כל טענה להשתלטות על ירושה באמצעות ראיות ועובדות, ולא להסתפק בתחושות הקשות שמלוות לא פעם סכסוכי ירושה".

טענת השתלטות על הירושה עשויה לעלות לאחר שחלק מהיורשים גילו כי הצוואה מורה על חלוקה לא שוויונית של הירושה לטובתו של יורש מסוים. חלוקה שאינה שוויונית עשויה לבוא לידי ביטוי במספר דרכים:

1. הוראה על מתן חלק גדול יותר מהירושה לאחד היורשים - הוראה שכזו עשויה לנבוע ממספר סיבות כגון מתן חלק גדול יותר ליורש מסוים עקב טיפול מסור שהעניק להורה, קרבה יתרה לאחד היורשים, הקטנת חלקו של אחד היורשים עקב ריחוק, ומקרים בהם ההורים סבורים כי אחד מהיורשים זקוק לירושה יותר מהשאר כמו למשל יורש שנקלע לחובות.

2. צוואה המנשלת את אחד היורשים - כאשר המוריש מחליט לנשל את אחד מיורשיו מסיבה מסוימת, מדובר במקרה של חלוקה לא שוויונית באופן קיצוני הגורמת לקיפוחו של אחד היורשים ויצירת סכסוך בלתי נמנע בינו לבין היורשים האחרים.

חלוקה לא שוויונית של הירושה היא גורם מרכזי לסכסוכי ירושה, שכן הדבר יוצר קנאה בין היורשים.

יחסים עכורים עם ההורים עלולים להוביל לסכסוכי ירושה חריפים במיוחד שכן ההורים עלולים "להתנקם" בילדיהם דרך הצוואה. במקרה כזה, ההורים עשויים לבצע חלוקה שאינה שוויות כפי שצוין קודם, או למשל לדלג על דור ולהוריש את כל רכושם לנכדים. במקרה אחר, יחסים עכורים עם ההורים עלולים להוביל למתן הירושה לבת זוג ידועה בציבור שאינה אם הילדים, או מתן ירושה רק לילדים מנישואים קודמים.

כמובן שמקרים אלו ברוב הפעמים יובילו למלחמות בלתי נמנעות בין אחים, בין ילדי המוריד לנכדיו, בין אחים למחצה, ובין ילדיו של המוריש לבת זוגו.

ישנם מספר דרכים בהם ניתן להימנע מסכסוכי ירושה. הדרך הפשוטה והמומלצת היא קבלת ייעוץ משפטי בעת עריכת הצוואה. עריכת הצוואה באופן מקצועי יכולה למנוע חיכוכים רבים ומחלוקות בנוגע לפרשנות הצוואה.

אפשרות נוספת, היא לערוך הסכם ירושה עתידי. הסכם זה מסדיר את אופן החלוקה העתידי של נכסי העיזבון בין היורשים הפוטנציאליים. ההסכם לא מאפשר לשלול את זכותו של אחד היורשים לרשת, אך מאפשר ליורשים לחלק ביניהם באופן מוסכם את הנכסים. יש לציין, שכאשר המוריש שינה את צוואתו בעודו בחיים כך שהסכם הירושה העתידי אינו אפשרי לביצוע, ההסכם לא יהיה תקף.

על כן, טענת השתלטות עשויה לעלות גם במקרים בהם גילה בן/בת הזוג של הנפטר כי הוא הוריש את כל רכושו לקרובי משפחה אחרים, ולא הותיר לו דבר. על מנת להימנע ממקרה כזה, ניתן לערוך הסכם יחסי ממון, ולקבוע בו הוראות ייחודיות הנוגעות לחלוקת הרכוש בין בני הזוג והסדר לא שוויוני במקרה שבו אחד הצדדים נפטר. כך, הסכם הממון מבטיח את חלקו של בן הזוג שנותר בחיים, ומונע השתלטות על הירושה מצד אחד מקרובי משפחתו של המוריש.

בסכסוכי ירושה, הפער בין תחושת הצדק של בני המשפחה לבין המציאות המשפטית עשוי להיות גדול מאוד. לא כל תחושת קיפוח מלמדת על השתלטות פסולה על רכושו של המוריש, אך גם לא כל פעולה שנעשתה בחייו הייתה בהכרח תקינה. משום כך, בכל מקרה שבו עולה חשד להשפעה בלתי הוגנת, למעורבות פסולה בעריכת הצוואה או להשתלטות על נכסי המוריש, חשוב לבחון את מכלול הנסיבות לפני שמסיקים מסקנות או פונים להליך משפטי.

*ירושה צודקת הוא פורטל משפטי ותיק בתחום דיני הירושה וסכסוכי הירושה, הכולל תכנים משפטיים מקצועיים העוסקים בהתנגדות לצוואה, סכסוכי ירושה, מחלוקות בין יורשים והליכי ירושה. בראש הפורטל עומד עו"ד יוסף גביזון ויחד עמו צוות עורכי דין העוסקים בפועל בליווי וייצוג משפטי בדיני ירושה.