רבים מהשכירים בישראל בטוחים שהפנסיה שלהם "מסודרת", רק משום שהמעסיק מפריש מדי חודש כספים לקרן הפנסיה או לקופת הגמל, אבל מאחורי הקלעים מסתתר מנגנון טכני שרוב הציבור כלל אינו מכיר, ושעלול לעלות לעובדים בעלי שכר בינוני-גבוה מאות אלפי שקלים בגיל הפרישה: שיוך לא תקין של כספי ההפקדות בין "קצבה מזכה" לבין "קצבה מוכרת".
הפנסיה של שכירים בישראל מבוססת על הפרשות חודשיות של עובד ומעסיק יחד, המגיעות לעיתים לכ-20.83% מהשכר (כולל רכיב הפיצויים). הכסף הזה מושקע לאורך עשרות שנים וצובר תשואה. ככל שהשכר גבוה יותר ומתחילים לחסוך מגיל צעיר יותר, כך אפקט הריבית דריבית הופך משמעותי יותר.
אלא שמעבר לצבירה הגבוהה עצמה, עובדים בעלי הכנסה של כ-15 אלף ש"ח, נתקלים במנגנון מיסוי ייחודי, המושפע מתיקון 190 לפקודת מס הכנסה. בהתאם לפקודה, הפקדות לקצבה שבוצעו עד לתקרות המותרות בחוק מוגדרות כ"קצבה מזכה", כספים שבגינם ניתנו הטבות מס בעת ההפקדה (ניכוי או זיכוי) והקצבה העתידית בגינם תהיה חייבת במס (בכפוף לכללי פטור ממס).
לעומת זאת, הפקדות שבוצעו מעל התקרות מוגדרות כ"קצבה מוכרת. כספים אלו יזכו את החוסך בעתיד בקצבה חודשית פטורה לחלוטין ממס הכנסה או באפשרות למשיכה הונית בגיל 60 ומעלה (בכפוף לקיומה של פנסיית מינימום) תחת מס מופחת של 15% נומינלי על הרווחים בלבד.
תקרת ההפקדה שנתית ל"קצבה מזכה" עבור עמית עצמאי עומדת על 38,412 שקלים בשנה. כל שקל שהופקד מעבר לכך אמור להיות מסווג כ"קצבה מוכרת". אצל שכירים החישוב מורכב בהרבה ונעשה על בסיס חודשי ושנתי, בהתאם ל"שכר המבוטח המרבי", השכר הממוצע במשק.
הבעיה מתחילה כאשר הכספים כלל אינם נרשמים נכון.
בעוד שאצל עצמאי הקופה רושמת את הסיווג באופן אוטומטי לפי תקרות החוק, אצל שכיר הרישום נעשה בראש ובראשונה לפי דיווח המעסיק בממשק המעסיקים. בהיעדר דיווח תקין ומפורט מהמעסיק, הקופה נאלצת לבצע רישום עצמאי. המשמעות היא שאם המעסיק לא דיווח במדויק, או אם העובד פיצל את שכר גבוה בין שתי קופות שונות (למשל, 10,000 שקלים בכל קופה), כל אחת מהקופות עשויה לסווג את כל כספי העובד כ"קצבה מזכה" (מכיוון שבכל קופה בנפרד ההפקדה לא עברה את התקרה), בעוד שבמבט כולל על השכר העובד עבר את התקרה והיה זכאי לרשום חלק מהכספים כ"קצבה מוכרת" פטורה ממס. השלכות הטעות הזו הן דרמטיות ומורגשות היטב בכיס.
בבדיקות שערכנו במרכז לתכנון פיננסי לשכירים בעלי שכר גבוהה, נתקלנו בבעיות שיוך בקרנות פנסיה וביטוחי מנהלים, שמגיעות למאות אלפי שקלים. טיפלנו בפורש לאחרונה בגיל 67 ולאחר בדיקה גילינו פער של כ 400 אלף שח שלא נרשמו נכון בקופה, במקרה שלו מדובר קצבה פטורה ממס של כ-2,000 שקל בחודש. אם הסיווג בקופות לא היה מתוקן והכספים היו רשומים בטעות כ"קצבה מזכה", החוסך עלול לשלם מס הכנסה מיותר על הקצבה הזו, או לחילופין, לאבד את האפשרות למשוך את הסכום ההוני במס מופחת של 15% נומינלי על הרווחים.
מי נמצא בסיכון הגבוה ביותר לטעות?
החוסכים שנמצאים בסיכון הגבוה ביותר לסבול מטעויות בשיוך הכספים הם בראש ובראשונה בעלי שכר גבוה ובהם עובדים שחלק העובד שלהם מופרש משכר הגבוה מ-15,000 שקלים או שהפרשת הפיצויים שלהם מבוצעת משכר שעובר את תקרת הפיצויים. לצידם, קיימת סבירות גבוהה לטעות אצל חוסכים "מורכבים", כגון אלו המשלבים הפרשות למס' תוכניות פנסיוניות, כגון קרנות פנסיה ותיקות, קופות גמל, פנסיה חדשה או ביטוחי מנהלים, חוסכים המנהלים את כספם בקופות סקטוריאליות, עובדים שעברו בין קופות שונות במהלך השנים וכן עובדים המועסקים אצל מעסיקים קטנים שלא דיווחו בעבר בצורה מלאה ותקינה באמצעות ממשק המעסיקים.
הפתרון: לעשות סדר רטרואקטיבי
החדשות הטובות בתוך המציאות המורכבת הזו הן שאין מדובר בגזירת גורל וניתן לתקן את המעוות ולהשיב לחוסכים את כספם המגיע להם על פי דין. ההוראות וההנחיות הרשמיות שנקבעו במסגרת חוזר "מרכיבי חשבון" מעניקות לקופות הגמל ולחברות המנהלות את הסמכות החוקית לבצע תיקון רטרואקטיבי מקיף של הרישום ההיסטורי. מכוח חוזר זה, ניתן להעביר כספים שסווגו בשגגה כ"קצבה מזכה" לחשבון של "קצבה מוכרת" על בסיס חישוב מחדש של תקרות החוק והן על בסיס הצגת אישורים ואסמכתאות תומכות מצד העמית.
בכדי להתניע את מהלך הבדיקה והתיקון בפועל, נדרשת מהחוסך מעורבות פעילה. בשלב הראשון, עליו לפנות באופן יזום לחברה המנהלת ולבקש הפקה של מסמך המכונה "נספח ב". מסמך זה מהווה דוח אימות מפורט, המשקף את כלל ההפקדות שבוצעו לחשבון לאורך השנים תוך חלוקה מדוקדקת למרכיבי החשבון השונים (רכיב עובד, רכיב מעסיק ורכיב פיצויים) ולאחר קבלת הדוח, נדרשת עבודת הצלבה יסודית כולל מסמכים היסטוריים ובהם טופסי 106 שנתיים, תלושי שכר חודשיים, דוחות פנסיוניים שנתיים וכן נתונים מרוכזים שהופקו מהמסלקה.
התוצאות הפיננסיות של מהלכי תיקון כאלה עשויות להתברר כשוות זהב ממש, ולהתבטא בתוספת מיידית של עשרות ואף מאות אלפי שקלים לצבירה הפטורה ממס. בראייה רחבה, מערכת הפנסיה הצוברת בישראל מבוססת על ההנחה כי בעלי שכר גבוה נהנים לא רק מיכולת חיסכון משמעותית מעצם גובה משכורתם, אלא גם ממנגנוני מס מתקדמים וייחודיים המאפשרים להם לבנות שכבת עושר עתידית מוגנת ומנוטרלת ממס בגיל פרישה. בכדי שהטבה זו לא תישאר על הנייר בלבד כהטבה תיאורטית, החוסך צריך לגלות ערנות ולבדוק באופן אקטיבי כי הרישום הטכני במערכות מבוצע כהלכה.
הכותב הוא מנכ"ל המרכז לתכנון פיננסי