בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל בחלקו ערעור שהגיש אב בן 77 על פסק דין שחייב אותו לפנות דירה הרשומה על שם בנו, לאחר שנקבע כי אף שהדירה נרכשה מכספי ההורים ונרשמה על שם הבן, לא ניתן להורות על פינוי האב מבלי לבחון את זכויותיו לדיור חלופי או לפיצוי.
תחילת הפרשה בתביעת פינוי שהגיש הבן נגד אביו, בטענה כי הוא בעליה הרשום של הדירה שרכש בשנת 2012, וכי לאחר אשפוזו האב סירב להתפנות מהדירה. בנוסף דרש הבן דמי שימוש ראויים בדירה שכר דירה מאביו הקשיש עבור התקופה שבה התגורר האב לבדו בדירה.
האב טען מנגד כי הדירה נרכשה למעשה מכספו, נרשמה על שם הבן מטעמי נוחות בלבד בעקבות קנוניה שנרקמה בין האם לבנו, ובהבנה ברורה שיוכל להתגורר בה עד סוף ימיו. לחלופין דרש השבת כספי רכישת הדירה.
האב הגיש ערעור למחוזי, לאחר שבית המשפט לענייני משפחה קבע כי מדובר במתנה שהושלמה עם רישום הדירה על שם הבן, וכי לא הוכח שהובטחה לאב זכות מגורים לכל ימי חייו. לכן, כבעלים חייב את האב לפנות את הדירה, לשלם לבן דמי שימוש ראויים בסך 120 אלף שקל עבור השנים בה התגורר בדירה וכן הוצאות משפט בסך 18 אלף שקל.
בערעור קבעו שופטי המחוזי כי אין מחלוקת שהמתנה הושלמה ולא ניתן לבטל את רישום הבעלות, אולם דעת הרוב סברה כי בית המשפט לענייני משפחה לא נתן משקל מספק לנסיבות החריגות של המקרה.
בין הנימוקים נמנו העובדה שההורים מימנו את רכישת הדירה, שהמשפחה התגוררה בה במשך כ-20 שנה, שהאב הסתמך על כך שהדירה תשמש לו קורת גג, גילו המבוגר ומצבו הרפואי הקשה, וכן הצורך למנוע תוצאה בלתי צודקת ביחסים משפחתיים שבהם לא נערכו הסכמים בכתב.
ביהמ"ש המחוזי קבע כי הבן מחויב להשיב לאב את חלקו של האב במתנה, כשהוא כולל הפרשי הצמדה משנת 2012. מסכום ההשבה נוכו "דמי שימוש" עבור תקופת מגוריו של האב בדירה: עבור התקופה בה האב, אשתו והבן התגוררו יחדיו, חויב האב בשליש מדמי השימוש, ועבור התקופה שבה התגורר לבדו חויב בדמי שימוש מלאים של 4,000 שקלים לחודש.
לאחר קיזוז התחשיבים,נפסק כי הבן ישלם לאב סך של כ-350 אלף שקלים. כמו כן נפסק כי במידה והאב הספיק לשלם את מה שנקבע בבית המשפט לענייני משפחה, קרי, דמי השימוש בסך 120,000 שקלים והוצאות משפט בסך 18 אלף שקלים, על הבן להחזיר לו אותם, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.
עוד נקבע כי מועד פינוי הדירה על ידי האב יידחה לתחילת אוגוסט, הבן ישלם לטובת האב את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין בערעור בסכום כולל של 15 אלף שקלים.
עורך דין רונן דלאל שמשרדו מתמחה במקרקעין מקרקעין ובאכיפת חיובים, מסביר כי "פסק הדין מהווה תזכורת חשובה להורים המסייעים לילדיהם ברכישת דירה. העברת כספים בתוך המשפחה אינה "עניין טכני", והיא עלולה להפוך בעתיד, למחלוקת משפטית מורכבת".
לדבריו, "כאשר הורים מעבירים לילדיהם סכומים משמעותיים לצורך רכישת דירה, מתעוררת לעיתים השאלה האם מדובר במתנה 'גמורה', בהלוואה, בהשקעה, או במתנה שניתנה בכפוף לתנאי מסוים, כמו למשל זכות מגורים, התחייבות להשבת הכספים, או שמירה על אינטרס של ההורים בנכס".
לסיום הוא מבהיר כי "הקושי המרכזי נובע מכך שבמשפחה רבים נמנעים מעריכת מסמכים ברורים, מתוך אמון, אי נעימות או מחשבה "שיהיה בסדר". אלא שכאשר היחסים משתנים, רישום פורמלי של הדירה על שם הילד עשוי להיות קריטי. לכן, כאשר הורים מעניקים לילדיהם סכומים משמעותיים לרכישת דירה, יש לערוך הסכם בכתב וברור הקובע האם מדובר במתנה, הלוואה, השקעה או מתנה מותנית. במידת הצורך ניתן להבטיח את זכויות ההורים באמצעות רישום הערת אזהרה, משכנתא, התחייבות להשבה, זכות מגורים או מנגנון אחר. כך מגינים על כל בני המשפחה ומונעים סכסוכים כואבים בעתיד".