זה יכול לקרות בסופר, בחנות צעצועים, בקניון או אפילו רגע לפני היציאה מהבית, כשהילד נזכר שהוא ממש צריך עוד משהו. לפעמים זו שקית ממתקים, לפעמים צעצוע קטן, לפעמים עוד רכישה במשחק, ולפעמים משהו שברור לנו שאין בו שום צורך אמיתי. מבחינת הילד, לעומת זאת, זה לא תמיד מרגיש קטן. ברגע הזה הוא רוצה, והרצון מרגיש דחוף, חזק ומשכנע מאוד.
הילדים שלנו רוצים הכול, וזה בסדר. מותר לרצות. גם אם הבקשה נשמעת לנו מוגזמת, גם אם היא לא מתאימה לתקציב, וגם אם אנחנו יודעים שכבר בעוד שעה הם ישכחו ממנה לגמרי. הרצון עצמו הוא לא הבעיה. הבעיה מתחילה בדרך שבה אנחנו מגיבים אליו.
הרבה פעמים אנחנו נעים בין שני קצוות. בקצה אחד אנחנו כועסים: "למה אתה תמיד רוצה עוד?", "רק אתמול קנינו לך", "כמה אפשר לבקש?". בקצה השני אנחנו נשברים וקונים, לא כי חשבנו שזה נכון, אלא כי באותו רגע פשוט אין לנו כוח להתמודד עם הבכי, הכעס, הפרצוף החמוץ או המשפט המוכר: "אבל לכולם יש".
בשני המקרים, הילד לא בהכרח לומד משהו על כסף. הוא לומד שכסף הוא זירת מאבק, או שהרצון שלו מקבל מענה אם הוא מספיק מתעקש. אבל יש דרך שלישית, רגועה ומלמדת יותר: להכיר ברצון, ואז לעזור לו לעצור רגע ולחשוב.
לא לבטל את הרצון, אלא ללמד עצירה
במקום להגיב מיד ב"לא" חד או ב"כן" מהיר, אפשר להתחיל ממשפט שמכיר במה שהילד מרגיש: "אני רואה שאתה ממש רוצה את זה". המשפט הזה לא מחייב אותנו לקנות. הוא רק אומר לילד שהרצון שלו נשמע. משם אפשר לעבור לשאלה: "זה משהו שאתה באמת צריך, או משהו שפשוט ממש בא לך עכשיו?".
זו שאלה קטנה, אבל היא פותחת פתח לחשיבה. ילדים לא נולדים עם היכולת להבחין בין צורך לרצון, בין דחף רגעי לבין משהו שבאמת חשוב להם. הם לומדים את זה דרך שיחות חוזרות, דרך רגעים קטנים, ובעיקר דרך מבוגרים שלא נבהלים מהרצון שלהם.
אפשר להמשיך ולשאול: "אם נחכה למחר, אתה חושב שעדיין תרצה את זה?". במקרים רבים, עצם ההמתנה משנה את התמונה. לפעמים הילד עדיין ירצה, ואז אפשר לבדוק יחד אם זה מתאים, כמה זה עולה, ואיפה כדאי לקנות. ולפעמים הוא ישכח מזה לגמרי. גם זה שיעור חשוב.
אפשר גם לומר: "בוא נחכה, ואם עדיין תרצה, נבדוק איפה הכי כדאי לקנות". כך הילד לא מרגיש שהורידו עליו גזירה, אלא שהוא חלק מתהליך. הרצון שלו לא נעלם, אבל הוא גם לא מנהל את הבית.
בעולם שבו הכול זמין בלחיצת כפתור, היכולת לעצור רגע לפני שקונים היא מיומנות חשובה מאוד. היא עוזרת לילדים להבין שלא כל רצון חייב להפוך מיד לקנייה, שכדאי לבדוק, להשוות, לחשוב, ולפעמים גם לוותר. זו לא רק שיחה על כסף, אלא שיחה על שליטה עצמית, דחיית סיפוקים וקבלת החלטות.
בסופו של דבר, המטרה היא לא לגדל ילדים שלא רוצים כלום. זה לא מציאותי וגם לא רצוי. המטרה היא לגדל ילדים שיודעים שמותר להם לרצות, אבל כדאי להם לעצור רגע לפני שהם פועלים. העצירה הקטנה הזאת מפתחת משהו גדול: היכולת לחשוב לפני שקונים, לפני שלוחצים, ולפני שנותנים לרגע לנהל את ההחלטה.
לפרטים והצטרפות לפועלים ג'וניור >>
*האמור מהווה מידע כללי ואינו מהווה ייעוץ