בתחילת השבוע שעבר היה נדמה כי שווקי האנרגיה כבר נטו להחשיב את המלחמה עם איראן כנחלת העבר. מחירי הנפט הגולמי צנחו מתחת לרף של 70 דולר לחבית, ותנועה מתונה של מיכליות החלה לזרום שוב במיצר הורמוז הידוע לשמצה. אלא שמאחורי הקלעים, המציאות בשטח רחוקה מלהיות יציבה: כמעט מיליארד חביות של עתודות נפט ברחבי העולם התרוקנו ואינן מתחדשות, בתי זיקוק שהושבתו טרם חזרו לפעילות, וסין עדיין לא חידשה את יבוא הנפט בהיקפים גדולים. כעת, על רקע חילופי מהלומות חדשים של כטב"מים ורקטות, הכריז נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כי הסכם הפסקת האש הזמני "הסתיים".
אנליסטים בתחום האנרגיה מדגישים כי אין באופק הסכם שלום ברור לטווח ארוך, גם אם יימנע חידוש מלא של העימות הצבאי. המשמעות הישירה היא שמיצר הורמוז לא צפוי לחזור לנפחי התנועה הרגילים שלו במשך חודשים רבים - ובטח שלא בזמן כדי לענות על הזינוק הצפוי בביקוש כאשר סין ובתי הזיקוק יחזרו לרכוש נפט בנפחים גדולים. מומחים מעריכים כי המחירים עומדים לזנק שוב, ככל הנראה לאזור ה-90 דולר לחבית, וזאת על אף שהעולם למד להסתגל ולמנוע את תרחישי יום הדין שחזו נפט ב-200 דולר. עבור ממשל טראמפ, המשתוקק להמשיך הלאה מסוגיית איראן ולהוריד את מחירי הדלק לקראת בחירות האמצע של נובמבר, מדובר בתרחיש בלהות של ממש.
מרשל אדקינס, ראש תחום האנרגיה בחברת ריימונד ג'יימס, מזהיר כי השוק שבוי באשליה שהדברים חוזרים למסלולם, אך מדגיש כי מעקב ממושך אחר איראן מלמד שזה לא עומד לקרות, שכן חזרה לשגרה אינה תואמת את דפוס הפעולה של המשטר ב-45 השנים האחרונות. טראמפ עצמו חווה זאת על בשרו בשבוע האחרון: בעוד ארה"ב ניסתה להגביר את תנועת כלי השיט קרוב יותר לצד העומאני של המיצר, איראן פתחה באש לעבר כמה כלי שיט, וארה"ב הגיבה בהתאם.
בפסגת נאט"ו שנערכה ב-8 ביולי בטורקיה, כינה טראמפ את ההנהגה האיראנית "סרטן", "רמאים", "משוגעים", "רשעים", "שקרנים", "תת-אדם", "חולים", "אכזריים" ו"אלימים", וזאת בניגוד מוחלט להצהרתו מחודש יוני לפיה מדובר ב"אנשים רציונליים מאוד שנחמד לעשות איתם עסקים". השינוי הקיצוני חל לדבריו לאחר שהספיק להכיר אותם, כאשר ברקע ריחפה גם אזהרה מצד ישראל שהועברה לארה"ב לגבי איום איראני פוטנציאלי על חייו.
טראמפ אמנם טוען כי הוא לא מאמין שמלחמה כוללת תתחדש וכי כל עימות יסתיים מהר, אך מומחים אינם מזהים במילותיו נתיב ברור לתוכנית שלום, ומעריכים כי מדובר בניסיון לייצר קלף מיקוח. להערכתו של אדקינס, איראן לא תסכים לשום פשרה שלא תכלול מערכת אגרות רווחית למעבר במיצר - מעין דמי שירות - ושליטתה באזור תותיר את נפחי התנועה ברמה של קרוב למחצית מהיקפם הרגיל. מאז אמצע יוני, מרבית החביות שזרמו במיצר היו איראניות, בעוד שבשגרה רק כ-10% מהתנועה מקורה באיראן. בניית צינורות נפט חלופיים על ידי סעודיה ואיחוד האמירויות תדרוש לפחות שנה, מה שאומר שלפחות 5% מהנפט העולמי יישאר מחוץ לשוק במשך חודשים ארוכים. במקביל, מומחים מציינים כי האיראנים מצליחים לשחק על זמן ולשחוק את המערכת, וכי המשטר אינו נראה מוחלש.
עם זאת, פיקרינג ממוקד דווקא בסין, שהפכה ל"יבואנית המאזנת" של השוק העולמי. סין קיצצה את יבוא הנפט שלה בכ-5 מיליון חביות ביום ונשענה על עתודותיה האסטרטגיות, שהן הגדולות בעולם. המשמעות היא שנפחי ייצור הנפט הגלובליים החלו לעלות אך הביקוש טרם הדביק את הקצב, וזהו ההסבר לצניחת המחירים. להערכתו של פיקרינג, תקופת "ירח הדבש" הזו תסתיים בקרוב, וסין - שלא קיצצה בצריכה אלא רק ביבוא - תחל לרכוש שוב חביות נפט בכמויות גדולות עד סוף אוגוסט, מה שישנה את התמונה לחלוטין ויחזיר את הלחץ על המחירים.
הנתונים הכלכליים היבשים מראים כי המתמטיקה הנוכחית בשווקים פשוט לא מסתדרת. כאשר מחירי הנפט ירדו לאחר ההכרזה על הסכם השלום הזמני באמצע יוני, התנועה במיצר הורמוז מעולם לא השתקמה אפילו לשליש מנפחה הרגיל, בעוד שעלויות השילוח והביטוח של מיכליות הנפט לפחות הכפילו את עצמן. כעת, כשארה"ב ביטלה שוב את הפטור של איראן למכור נפט ללא סנקציות, מדד הייחוס האמריקאי הציג אופטימיות יתר ונע סביב 71 דולר לחבית בלבד נכון ל-10 ביולי. הנרטיב בשוק השתנה במהירות מקיצוניות של מחסור לחשש מעודף נפט גלובלי, עקב עליית הייצור ביבשת אמריקה והתאוששותו במזרח התיכון, אך המומחים מזהירים כי המצב הנוכחי זמני בלבד.
אחת הבעיות המרכזיות היא עתודות הנפט האסטרטגיות של ארה"ב, שנמצאות כעת ברמתן הנמוכה ביותר מאז 1983 ומחזיקות ביותר מ-300 מיליון חביות בלבד, ירידה מ-415 מיליון חביות בתחילת המלחמה. טראמפ, שאישר שחרור כולל של 172 מיליון חביות על פני מספר חודשים, לא צפוי להתחיל במילוי המאגרים לפני בחירות האמצע כדי שלא להקפיץ את מחירי הדלק, מה שעלול להביא לדלדול נוסף במלאים לפני שייבנו מחדש בשנה הבאה. מצב דומה נרשם גם בקושינג שבאוקלהומה, מרכז האחסון והמסחר הלאומי של ארה"ב, שם המלאי המסחרי צנח לרמה מסוכנת של 19.6 מיליון חביות בשבוע שעבר (לעומת 33.5 מיליון לפני שנתיים).
במהלך המלחמה, ארה"ב ייצאה כמויות שיא של נפט ודלק מזוקק, מה שהקפיץ את מרווחי הזיקוק לשיאים חדשים הקיץ, ומנע ממחירי הדלק בתחנות לרדת בחדות, למרות שמחירי הנפט הגולמי צנחו. היצוא האמריקאי פיצה באופן חלקי על השבתת בתי זיקוק במזרח התיכון ובסין, ועל אלו שנפגעו מתקיפות אוקראיניות ברוסיה, אשר הורידו מפעילות כ-7 מיליון חביות ביום מכושר הזיקוק העולמי. כעת, כשתעשיית הזיקוק הסינית מזהה מרווחי רווח נאים, היא צפויה להפעיל מחדש את מערכותיה.
לדברי ג'ים ויקלונד, אנליסט נפט ותיק ומנכ"ל בחברת השקעות האנרגיה PPHB, הירידה במחירים לא שינתה את התנהגות הצרכנים או החלישה את הביקוש לנפט. למרות עלייה מסוימת במכירות רכבים חשמליים, אין עדות לשינוי פונדמנטלי עמוק במגמות הצריכה. ויקלונד מציין כי הסגירה בפועל של מיצר הורמוז היוותה את זעזוע אספקת האנרגיה הגדול ביותר בהיסטוריה המודרנית, והיא הותירה את העולם המום מעוצמת תלותו בנפט - תלות הדומה לתלות האמריקאית במינרלים קריטיים מסין. להערכתו, תלות מתמשכת זו תתורגם לתוספת סיכון גיאופוליטית של לפחות 5 דולרים שיגולמו במחיר של כל חבית נפט בעתיד הנראה לעין.
בשורה התחתונה, מומחים מדגישים כי גם אם הביקוש העולמי לנפט מצטצמם, הוא לא ייעלם בעשורים הקרובים. ארג'ון מרטי, שותף למדיניות אנרגיה בחברת Veriten, מסביר כי המזרח התיכון ואופ"ק יישארו עמודי התווך של עולם האנרגיה, גם אם כוחם ייחלש בעקבות עזיבתה של איחוד האמירויות ואיום העזיבה של עיראק. מרטי פוסל את ההערכות לגבי שינוי התנהגותי קבוע ומאמין שהביקוש יתייצב בחזרה למגמה שהייתה לפני המלחמה. המסקנה ההיסטורית של המשבר הנוכחי, לדבריו, היא הצורך הדחוף של מדינות לפתח משאבי אנרגיה עצמאיים ולייצר בשטחן כדי למנוע תלות יתר ביבוא, שכן ללא שליטה במקורות האנרגיה ובטכנולוגיות, המדינות נותרות נתונות לחסדי הגיאופוליטיקה וגורמים זרים.