היכרות בבית הכנסת, אסמכתה להעברה בנקאית שמעולם לא התקבלה, וטבעת יהלום, שעון זהב וסקסופון שנמסרו כבטוחות - כך הצליחו בני זוג להמשיך ולהחזיק במשך יותר מחצי שנה בדירת יוקרה בהרצליה פיתוח, למרות שהעבירו לבעליה תשלום עבור חודש שכירות אחד בלבד.
רק לאחר מאבק משפטי חריף שניהלה עו"ד טליה ברזאני, שכלל אכיפת פסק בוררות בבית משפט השלום בכפר סבא, פונתה הדירה ובני הזוג חויבו לשלם לבעליה 104 אלף שקל.
הדירה - ברחוב מדינת היהודים בהרצליה
הפרשה החלה בדצמבר 2025, כאשר בני הזוג שכרו דירה ברחוב מדינת היהודים בהרצליה, השייכת לתושבת לונדון. ההתקשרות נעשתה באמצעות תושבת הרצליה, שבעלה הכיר את אחד השוכרים מהקהילה ומבית הכנסת. ההיכרות המוקדמת יצרה אמון, ובני הזוג נכנסו לדירה לאחר ששילמו עבור חודש שכירות אחד בלבד.
כאשר הגיע מועד הפינוי בינואר 2026, ביקשו בני הזוג להישאר חודש נוסף, אך לא הסדירו את שכר הדירה. בהמשך החלו, דחיות חוזרות ונשנות, הבטחות לתשלום וסירוב לפנות את הנכס.
בתחילת פברואר שלח אחד מבני הזוג הפולשים אסמכתה שלפיה הועברו לחשבון בעלת הדירה 38 אלף שקל, אך הכסף לא התקבל. בדיקה שערכו נציגיה העלתה כי מספר האסמכתא שהופיע במסמך זהה למספר שהופיע באסמכתא קודמת, ועקב כך התעורר חשד כי המסמך אינו אותנטי.
השוכר הכחיש כי זייף או שינה את האסמכתא וטען כי קיבל אותה משירות הלקוחות של בנק 'רבולוט' לאחר שחשבונו הוגבל זמנית בשל בדיקות תאימות.
במקביל החליפו בני הזוג את מנעול הדירה ללא אישור בעלי הדירה.
לאחר שכל דרישות הפינוי לא נענו, נחתם עמם הסכם שהעניק להם ארכה אחרונה עד 2 במרץ. כדי להבטיח את תשלום החוב מסרו השוכרים טבעת יהלום ושעון זהב לידי בעלת הבית, אך גם לאחר מכן לא שילמו את מלוא הסכום ולא פינו את הדירה.
וכך בסוף מרץ 2026 כבר עמד חוב השכירות על כ-47.7 אלף שקל.
על רקע ההיכרות הקהילתית הועבר הסכסוך בין הצדדים לבוררות בבית דין של הקהילה בהרצליה. לבני הזוג ניתנה ארכה נוספת של 15 ימים לשלם ולעזוב את הדירה, ובהמשך הם נאלצו להפקיד סקסופון כבטוחה נוספת. אלא שגם ארכה זו לא הביאה לפינוי.
ב־15 ביוני ניתן פסק הבוררות, שחייב את בני הזוג לשלם לבעלת הדירה 104 אלף שקל ולעזוב את הנכס בתוך 24 שעות. למרבה ההפתעה, חרף פסק הבוררות החד משמעי, המשיכו בני הזוג לעמוד בסירובם לפנות את הדירה והמשיכו לשהות בה, כאילו דבר לא ארע.
במצוקתה, פנתה בעלת הדירה לעורכת הדין טליה ברזאני, אשר מיהרה להגיש לבית משפט השלום בכפר סבא בקשה לאכיפת הסכם בוררות מטעם בעלת הדירה.
הדיון באכיפת הסכם הבוררות התקיים ב־6 ביולי בפני השופטת חגית בולמש. במהלך הדיון ניסה השוכר לעכב את הפינוי, בין היתר בטענה שאינו קורא עברית ואינו מבין את המסמכים שעליהם חתם ואת משמעות פסק הבוררות.
השופטת דחתה את טענתו, לאחר שציינה בפניו כי הוא מדבר ומתנהל בעברית, הגיש מסמך בעברית והשתתף בהליך הבוררות שהתנהל אף הוא בעברית.
השוכר טען עוד כי אינו יכול להוציא את אשתו לרחוב, הזכיר מאמצים להזמין חברים ומוביל לפינוי החפצים ואף העלה אפשרות שייאלץ להגיע לבית החולים, אך השופטת בולמש הבהירה לו כי לאחר הארכות והבטחות רבות אין עוד מקום לדחייה.
במהלך הדיון דרשה השופטת מהדייר התחייבות מפורשת למועד הפינוי, והוא הודיע כי יעזוב את הדירה עד חצות.
בתום הדיון אישרה השופטת בולמש את פסק הבוררות ונתנה לו תוקף של פסק דין, כך שניתן יהיה לאכוף הן את הפינוי והן את החיוב הכספי. בנוסף חייבה השופטת את בני הזוג ב־2,000 שקל הוצאות משפט, ולמחרת בבוקר הם התפנו סופית מהדירה.
"במקרה זה ניתנו לדיירים ארכות והזדמנויות רבות, אך רק אכיפת פסק הבוררות בבית המשפט אפשרה להשיב לבעלת הדירה את השליטה בנכס", אומרת עו"ד טליה ברזאני. לדבריה, "כאשר שוכר מפסיק לשלם ואינו מפנה את הנכס, אין להמתין בתקווה שהמצב ייפתר מעצמו, אלא לפעול במהירות, באופן מסודר ובנחישות".