במשך שנים רווחה ההנחה שעולם הפילנתרופיה נשען בעיקר על דור ותיק של אנשי עסקים ובעלי הון. גם אני שמעתי אותה לא מעט. לפני כעשור, כששוחחתי עם מנהלים של עמותות, כמעט כולם סימנו את הדור הצעיר כאתגר הגדול ביותר. הם חששו שבני דור המילניאלס פחות מעורבים חברתית, פחות מחויבים לקהילה, ובעיקר פחות יבחרו לתרום. היום זה די ברור שהמציאות התפתחה אחרת.
לפי דוח הנתינה הישראלי של Jgive, 61% מהתורמים המובילים בישראל הם בני פחות מ־50. זהו נתון שממחיש חילופי דורות, אבל בעיקר שינוי עמוק יותר: לא רק מי תורם, אלא איך תורמים.
בני דור המילניאלס צמחו בעולם שבו טכנולוגיה, השקעות, אופציות וניהול פיננסי הם חלק בלתי נפרד מהחיים. לכן גם הפילנתרופיה שלהם נראית אחרת. אם בעבר תרומה הייתה נתפסת כמעשה חד-פעמי או כתגובה לאירוע מסוים, עבור רבים מהם היא הפכה לחלק בלתי נפרד מההתנהלות הכלכלית. בדיוק כפי שמתכננים השקעות או חיסכון לטווח ארוך, כך גם מתכננים נתינה.
השינוי הזה בא לידי ביטוי גם בכלים שבהם משתמשים. לפי נתוני הדוח, בשנה האחרונה נתרמו בישראל מניות בהיקף של כ־85 מיליון שקל - זינוק של כ־240% בתוך שנה אחת. מעבר למספר המרשים, הנתון הזה מספר סיפור רחב יותר: יותר ישראלים מבינים שפילנתרופיה אינה חייבת להתחיל בהעברה בנקאית או בצ'ק. היא יכולה להיות חלק מתכנון פיננסי חכם וארוך טווח.
זו מגמה שמוכרת כבר שנים בארצות הברית, אך רק בשנים האחרונות מתחילה לתפוס תאוצה גם בישראל. ככל שיותר ישראלים מחזיקים במניות, אופציות ונכסים פיננסיים, כך משתנה גם הדרך שבה הם בוחרים לתרום.
גם אירועי 7 באוקטובר האיצו את השינוי. המשבר המחיש את התפקיד המרכזי של החברה האזרחית ושל ארגוני המגזר השלישי בשעת חירום, ובמקביל ראינו דור שלם שנרתם במהירות - יזמים, אנשי הייטק, עובדים צעירים ומשפחות - לא רק כדי לתרום, אלא כדי לקחת אחריות.
בעיניי, זו הנקודה החשובה באמת. במשך שנים עסקנו בשאלה האם הדור הצעיר יתרום. היום נדמה שהשאלה הנכונה היא אחרת: איך הוא בוחר לתרום.
הפילנתרופיה של הדור החדש אינה מוותרת על ערכים או על תחושת שליחות. היא פשוט פועלת בכלים שמתאימים לעולם שבו הוא חי -עולם דיגיטלי, מחושב ומבוסס יותר על תכנון לטווח ארוך.
יכול להיות שבעוד כמה שנים נביט לאחור ונבין שלא רק התורמים התחלפו. השתנתה גם ההגדרה של פילנתרופיה בישראל.
הכותב הוא מנכ"ל ומייסד JGive