בית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל-נצרת דחה לאחרונה את כל טענותיו של בן שנושל מצוואת אביו המנוח. הבן טען כי זמן קצר לפני הפטירה השניים התפייסו וכי האב התכוון לבטל את נישולו מהירושה, אך לא הספיק לעשות זאת בפועל.
לפי טענות הבן, בין השניים לא היה סכסוך של ממש, ובסמוך למותו של האב נערכה ביניהם סולחה בנוכחות בני המשפחה. עוד טען כי האב היה חולה מאוד ולא היה כשיר מבחינה קוגניטיבית בעת עריכת הצוואה, תוך שהושפע באופן בלתי הוגן על ידי אמו ואחיו - ולכן הצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי. מעבר לביטול הצוואה, הבן טען כי אביו העניק לו במתנה את הקרקע שעליה בנה את ביתו ולכן יש להכיר בבעלותו עליה, וכן דרש פיצוי כספי בגובה 125 אלף שקלים בגין דמי שכירות, נזק לרכוש, הוצאות ועוגמת נפש.
מנגד, האלמנה וחמשת ילדיו הנותרים של המנוח, שיוצגו על ידי עו"ד האמם חליחל, טענו כי הצוואה נערכה כדין בפני נוטריון כשהמנוח היה צלול לחלוטין ופעל מרצונו החופשי. לדבריהם, בין האב לבן שרר קרע ממושך, והאב אף הותיר מכתב בכתב ידו שבו הסביר את החלטתו להדיר את הבן מהעיזבון. המשפחה הכחישה הופעת השפעה בלתי הוגנת, דחתה את הטענה למתנה במקרקעין תוך שמסרה כי מדובר לכל היותר ברשות מגורים שניתנה ללא תמורה, והכחישה את הטענות לנזקים כספיים.
השופט מחמוד שדאפנה קבע כי המתנגד לא הצליח להוכיח שהמנוח לא היה כשיר לערוך צוואה. בית המשפט אימץ את חוות דעת המומחה הרפואי, שלפיה לא נמצאה כל אינדיקציה לירידה קוגניטיבית או נפשית, וקבע כי גם מחלת הסרטן שממנה סבל המנוח לא פגעה בכושר שיפוטו. כמו כן, ניתן משקל רב לעדות הנוטריון, שהעיד כי המנוח הגיע לבדו, הבין היטב את משמעות הצוואה ופעל ללא לחץ או כפייה. השופט הוסיף וקבע כי גם הטענה להשפעה בלתי הוגנת לא הוכחה, שכן המנוח היה עצמאי, שמר על קשר עם בני משפחתו ולא היה תלוי במי מהיורשים.
באשר לתביעה להצהיר על זכויות במקרקעין, נקבע כי לא הוצג כל הסכם בכתב או ראיה מספקת לקבלת הקרקע במתנה, וכי לכל היותר מדובר ברשות מגורים שניתנה לבן ללא תמורה, כאשר הרישום בלשכת רישום המקרקעין נותר על שם המנוח. גם התביעה הכספית נדחתה לאחר שנקבע כי מרבית הנזקים הנטענים לא הוכחו, הבן עזב את הבית מרצונו, וטענותיו נתמכו בעיקר בהשערות ללא אסמכתאות.
בסיכומו של דבר, הורה בית המשפט על קיום צוואת המנוח, דחה את ההתנגדות, התביעה ההצהרתית והתביעה הכספית, וחייב את הבן לשלם לאימו ואחיו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 20 אלף שקלים.
עו"ד האמם חליחל, שייצג את האלמנה ושאר ילדי המנוח, מסר בתגובה: "פסק הדין מחזק את עקרון העל בדיני הירושה שהוא כיבוד רצון המת ומבהיר כי התנגדות לצוואה נוטריונית תתקבל רק כשיש ראיות כבדות משקל לאי־כשירות, להשפעה בלתי הוגנת או למעורבות פסולה בעריכתה. בית המשפט העניק משקל מכריע לעדות הנוטריון ולחוות הדעת הרפואית, ודחה טענות שלא נתמכו בראיות אובייקטיביות של בן שאביו הדיר אותו מהירושה שהעניק ליתר ילדיו ולאשתו בלבד. בנוסף, נקבע כי אין להכיר בטענות לזכויות במקרקעין בנכס הרשום על שם המנוח בהעדר ראיות בכתב ואין די בשימוש שנחשב כרשות שימוש בדירה וכי לא בנקל יחריג בית המשפט נכס מנכסי העיזבון כאשר נטל ההוכחה כבד מאד בהקשר זה".