השקט עלול לשקר: המבחן האמיתי של הצפון

השקט היחסי שחזר לצפון מאפשר לכבישים, לעסקים ולאתרי הטיול להתעורר מחדש. אלא שביישובים הצמודים לגבול, השאלה המרכזית עדיין פתוחה: האם נוצרה מציאות ביטחונית חדשה, או שמדובר בהפוגה שבמהלכה חיזבאללה מנסה להתאושש ולהיערך לסבב הבא?

לקראת ועידת הגליל 2026, שתתקיים תחת הכותרת "מחזירים את הביטחון לצפון", ארבעה מרואיינים מציגים את התמונה מזוויות שונות: האלוף במיל' יעקב עמידרור מנתח את מאזן הכוחות ואת האפשרויות האסטרטגיות של ישראל; סא"ל במיל' אורנה מזרחי, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי, ממפה את התרחישים בלבנון; תא"ל במיל' ארז וינר, יו"ר תנועת הביטחוניסטים, מציג תפיסת הגנה חדשה; ודוד אזולאי, ראש המועצה המקומית מטולה, מתאר את מבחן המציאות של היישוב שעל קו הגבול.

הם חלוקים באשר לדרך, אך מסכימים על דבר אחד: הישגים צבאיים לבדם לא יחזירו את הצפון לחיים. לצד מניעת התעצמות חיזבאללה נדרשים גם מיגון, תעסוקה, תיירות, תחבורה, חינוך ובעיקר אמון מצד התושבים.

האלוף במיל. עמידרור מעריך, כי בשנים הקרובות יתנהלו במקביל כמה מאמצים. חיזבאללה ואיראן ינסו לשקם את כוחו של הארגון, ארצות הברית תפעל לחיזוק ממשלת לבנון וצבאה, וישראל תידרש למנוע באופן שוטף את חידוש האיום.

"חיזבאללה ינסה להתחמש מחדש, אבל הוא נמצא במצב קשה יותר", הוא אומר. "אין לו קשר יבשתי עם איראן כפי שהיה לפני המלחמה, ולכן יהיה קשה יותר להכניס מערכות נשק גדולות. הם לא יוכלו לחזור לעוצמה שהייתה להם, אבל הם ינסו".

מכאן נגזרת, לדבריו, מסקנה ברורה: "אסור לחזור לימים שלפני המלחמה, שבהם לא פעלנו בלבנון. בכל מקום שבו מזהים כניסה או ייצור של אמצעי לחימה, צריך לפעול מיד".

סא"ל במילואים אורנה מזרחי מציגה שלושה תרחישים. באופטימי שבהם, צה"ל נסוג בהדרגה, צבא לבנון מתפרס בשטחים המתפנים ומונע מחיזבאללה לשוב ולהתבסס בדרום המדינה. התהליך עשוי להימשך חודשים ואף שנים, אך ייצור בהדרגה מציאות חדשה.

בתרחיש הגרוע, חיזבאללה פועל כגורם מסכל: מחזיר אנשים ותשתיות לשטח, לוחץ על ההנהגה הלבנונית ומנסה לגרור את ישראל לעימות מתמשך. בין שני הקצוות נמצא התרחיש המתעתע ביותר.

"יכול להיות שקט שנראה חיובי, אבל מתחת לפני השטח חיזבאללה משתקם", היא מזהירה. "הוא יכול לבנות מחדש אחיזה באוכלוסייה, בממשלה, בפרלמנט ובגופי הביטחון. זה שקט שנוח לטווח הקצר, אבל הוא עלול להיות שקט משקר".

עבור ראש המועצה מטולה, דוד אזולאי, הדיון אינו תיאורטי. לדבריו, מטולה התמודדה עם איום ביטחוני לאורך כל 130 שנות קיומה, אך שלוש השנים האחרונות היו שונות בעוצמתן ובמחיר שגבו מהקהילה.

"אם תשאל אותי מה החלום שלי, הוא שחיזבאללה יהיה כאן רק משהו שזוכרים מהעבר ושיהיה שלום עם לבנון", הוא אומר. "אבל גם בלי לדבר כרגע על שלום, הדבר שיכול להחזיר את התושבים הוא פירוק חיזבאללה ויצירת יציבות".

לדבריו, האתגר הקשה ביותר הוא החזרת המשפחות הצעירות. "כ־60% מהמשפחות הצעירות לא חזרו בגלל המצב הביטחוני. לא בגלל מטולה, לא בגלל השיקום ולא בגלל איך שהיישוב נראה. הן לא רוצות להחזיר את הילדים למציאות ביטחונית לא ברורה ולא יציבה. חוסר היציבות הורג אותנו".

אזולאי מדגיש, כי המצב הביטחוני כיום טוב בהרבה מזה שהיה ערב 7 באוקטובר, ולכן המועצה פועלת לחדש תיירות, תרבות וחינוך. עם זאת, לדבריו, בלי ודאות ארוכת טווח קשה לשכנע משפחות לבנות במקום את עתידן.

תא"ל במיל. ארז וינר סבור שהלקח המרכזי הוא שאסור ליישובים להיות קו החזית של המדינה. "תפיסת ההגנה החדשה צריכה להבטיח שכוחות צבאיים נמצאים לפני האזרחים ולא להפך", הוא אומר.

לדבריו, נדרש מרחב חיץ שבו לא תהיה לאויב יכולת לצפות בבתי היישובים ולירות עליהם בכינון ישיר. הוא מבהיר כי אין מדובר בהכרח בחזרה לרצועת הביטחון הישנה, אלא ביצירת עומק שמרחיק את האיום ומונע נוכחות עוינת בצמוד לגדר.

אזולאי מצידו מתנגד להסתפקות בפתרון כזה. "כמעט 20 שנה היינו ברצועת הביטחון וראינו איך זה נגמר", הוא אומר. "היום חיזבאללה לא צריך להגיע עם מחבלים עד הגדר. הוא יכול לשלוח רחפני נפץ ממרחק של עשרות קילומטרים. לכן רצועת ביטחון לבדה אינה הפתרון".

הוא קורא למעבר מתפיסה מגוננת לתפיסה התקפית: "אחרי 7 באוקטובר אי אפשר להמשיך לדבר רק על הגנה. צריך לפגוע באמצעי הלחימה, במחבלים, באתרי הייצור ובמקורות הכלכליים של חיזבאללה, בים, באוויר וביבשה. את מה שיישאר, צבא לבנון יצטרך לפרק".

יעקב עמידרור מציע לבנות שתי תוכניות במקביל. תוכנית א' היא פירוק חיזבאללה מנשקו באמצעות ממשלת לבנון ובסיוע אמריקאי. תוכנית ב', במקרה שהארגון יישאר חמוש, היא מניעה קבועה של התעצמותו ופגיעה בכל ניסיון לחדש את האיום.

"צריך לשאוף לתוכנית המקסימלית", הוא אומר, "אבל להיות מוכנים גם למצב שבו חיזבאללה עדיין קיים, ואנחנו לא מאפשרים לו להתחזק".

ארז וינר מדגיש, כי לצד הכוחות שמעבר לגבול, כל יישוב צריך להיות מסוגל להגן על עצמו בשעות הראשונות של אירוע. הוא מציע לחזור, בהתאמות הנדרשות, למודל ההגנה המרחבית.

"כל יישוב צריך לקבל את הכוח, האמצעים והיכולת להחזיק מעמד במשך מספר שעות, עד שהצבא מגיע ומספק מענה מלא", הוא אומר. לדבריו, נדרשים כיתות כוננות מאומנות, ציוד מתאים, הגדרה ברורה של תרחישי האיום ושמירה קבועה על כשירות.

עם זאת, גם הוא מבהיר כי ביטחון צבאי הוא רק הבסיס. "ביטחון הוא תנאי הכרחי, אבל לא תנאי מספיק. עליו צריך להוסיף ביטחון כלכלי, חינוכי והתיישבותי".

עמידרור קורא לתוכנית שתשלב הרחבת התיירות, העברת מפעלים לצפון באמצעות תמריצים, פיתוח רכבות וחינוך ומיגון מלא של הבתים. "צריך להגיע למצב שלכל משפחה בצפון יהיה מרכיב מיגון מסודר בבית, לצד יכולת לחיות כאן טוב גם בשגרה".

גם ראש מועצת מטולה מבקש לשנות את השיח משיקום לצמיחה. "לשקם את מטולה זה לא מספיק. צריך להצמיח את הצפון", הוא אומר. "להביא צעירים, ליצור פרנסה, לבנות, להוריד בירוקרטיה, לחזק את החינוך ולהביא את המרכז לפריפריה. צריך לראות ביישובי הגדר מקומות שמגינים על מדינת ישראל ומגלמים ציונות, ערכים והתיישבות".

אורנה מזרחי מוסיפה, כי גם המישור המדיני עשוי לחזק את הביטחון. ככל שהנהגת לבנון תוכל להראות לציבור שהדרך הדיפלומטית מביאה נסיגה, שיקום והשקעות, כך היא תוכל לצמצם את השפעת חיזבאללה.

"אם המדינה הלבנונית היא זו שמביאה כספים, שיקום ושקט לכפרים, ולא המפלגה, זה מחזק אותה", היא אומרת. "השאלה היא האם ההזדמנות הזאת תנוצל לפני שחיזבאללה ואיראן יצליחו להתאושש".

עמידרור נזכר בתקופה שבה שירת בבקעת הירדן, כאשר תושבי מחולה סבלו מירי קטיושות. לדבריו, רחבעם זאבי הניח אז חתיכת מתכת מאחת הרקטות על השולחן ואמר לתושבים: "תשמרו אותה. יום אחד יהיה כאן שקט, ולא תזכרו איך נראית קטיושה".

"שנים רבות כבר לא יורים שם קטיושות", הוא מוסיף. "אנחנו צריכים לשאוף להגיע למצב דומה גם בצפון. זה מורכב, זה דורש סבלנות ובנייה במקביל, אבל זה אפשרי".

ועידת הגליל 2026 תתקיים ב־11.8.2026 בהיכל התרבות ע"ש יגאל אלון בצפת, תחת הכותרת "מחזירים את הביטחון לצפון">> לפרטים ולהרשמה לוועידה