הכנסת ה-25 סגרה את הבסטה, והמערכת הפוליטית כבר עמוק בתוך הבחירות. הכותרות מדברות על הדרמות הפוליטיות, על הוויכוחים המוכרים מי ישב עם מי, והנושא הביטחוני - בצדק - מקבל את כל הפוקוס. אבל יש נושא אחד שפשוט לא קיים: הכלכלה, העצמאים, יוקר המחייה ובעלי העסקים הקטנים.
בזמן שחברי הכנסת, ראשי המפלגות הוותיקות והחדשות מתארגנים על סיסמאות, ג'ינגלים, שלטים וקמפיינים, יש בישראל מאות אלפי בעלי עסקים עצמאיים שפשוט קורסים. זאת לא קלישאה. הנה נתון שהפוליטיקאים לא יגידו לכם: מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" נסגרו בישראל מעל 120,000 חברות ועסקים. לצורך השוואה, בשנת 2024 נרשם שיא קשה של כ-59,000 עסקים שנסגרו, ובשנת 2025 נשבר שיא שלילי נוסף עם כ-61,000 - עסקים שנאלצו לסגור.
אחרי כמעט שלוש שנים קשות של לחימה, ימי מילואים בלתי נגמרים, טילים במרכזי הערים, הרס של עסקים, נזק ברכוש, בגוף ובנפש. שלא לדבר על אותם בעלי עסקים שחוזרים מהחזית עם פוסט-טראומה. והעסקים בצפון ובדרום? חלקם עדיין כאילו קפאו בזמן, לא מצליחים לקום מהקרשים. דוח מבקר המדינה הצביע על כך שמנגנוני הסיוע הממשלתיים והקרנות בערבות מדינה סבלו מבירוקרטיה קשה, ותוכניות אשראי מיוחדות, כמו זה של בנק ישראל, מומשו בשיעורים נמוכים מאוד - בחלקן כמעט 0% מימוש! מה שגרם לעסקים רבים לקרוס לפני שהכסף הגיע אליהם.
קל לעצום עיניים אבל את ההשלכות כולנו משלמים. קריסה של עשרות אלפי עסקים פירושה אובדן תוצר מוערך של כ-30 עד 40 מיליארד ש"ח למשק בשל אובדן ימי עבודה, מיסים, סגירת קווי ייצור ופגיעה בשרשראות אספקה. רק בגזרת המיסים, המדינה מפסידה באופן ישיר מיליארדי שקלים בשנה מהכנסות ממע"מ, מס הכנסה וביטוח לאומי אילו היו משלמים העסקים שקרסו.
במהלך שנות הלחימה לא ביקשנו מהממשלה נדבות ולא טובות - ביקשנו צדק. יזמנו בלהב והובלנו חקיקה למתן פיצויים הוגנים ודחפנו שורה של הצעות חוק קריטיות, חוקים שהיו יכולים להזרים חמצן ישר לצינורות המונשמים של העסקים הקטנים והבינוניים. אבל את חברי הכנסת שלנו זה פשוט לא עניין.
מה ביקשנו?
- רשת ביטחון לעצמאים קבועה בזמן משבר: שבעל עסק שנאלץ לסגור במהלך המשבר או מלחמה יקבל רשת ביטחון בסיסית בדיוק כמו כל שכיר במשק.
- אכיפת חוק מוסר תשלומים (שוטף+30): סנקציות אמיתיות על משרדי ממשלה ורשויות שמעכבים תשלומים. לא יעלה על הדעת שבעל עסק קטן ירדוף אחרי הכסף שהמדינה חייבת לו בזמן שהוא נאבק לשלם משכורות לעובדים שלו.
- הקלות מס ופטורים לעסקים באזורי עימות: מנגנון פיצוי מוגדל ואוטומטי, פיצוי על פגיעה מתמשכת לעסקים בצפון הובלת תהליכים מעודדי צמיחה במשק כולל מנגנון פחת מואץ והפחתת ארנונה לעסקים שנפגעו בגלל הלחימה.
החוקים האלה היו יכולים להיות מתורגמים בשטח לרשת ביטחון אמיתית אבל במציאות, במקום לחזק את המגזר היצרני - המנוע של הכלכלה הישראלית, בעלי חנויות הרחוב, המוסכים, קבלני השיפוצים, המסעדנים - כולם הוקרבו על מזבח של דילים פוליטיים.
עכשיו, כשהבחירות בפתח, התמונה לבטח תשתנה. הפוליטיקאים יתייצבו אצלנו בפתח דלת העסק. הם יגיעו לשווקים, ייכנסו לבית הקפה השכונתי ויחזיקו כוס אספרסו, יצטלמו מחויכים עם מנת פלאפל ויבטיחו "שחייבים לעזור לעסקים הקטנים". זה צ'ק בלי כיסוי. בפועל אחרי הקלפי שוכחים אותנו, אין תכנית אפקטיבית לשיקום העסקים, ואולי הכואב מכל, אין מחויבות לסקטור של כמיליון עצמאים ובעלי עסקים, כאילו היינו כשקופים.
הפעם זה יהיה שונה, הפעם הזיכרון של ציבור העצמאים ובעלי העסקים הוא לא זיכרון לטווח קצר. מי שזנח אותנו כשהיינו על הברכיים, מי שהעדיף עסקאות פוליטיות על פני הפרנסה של העם - שלא יצפה הפעם לקבל הזדמנות נוספת בקלפי.
הכותב הוא עו"ד רועי כהן, נשיא להב לשכת ארגוני העצמאים ובעלי העסקים בישראל.