בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו קיבל ערעור של שוכרת דירה על פסק דין שחייב אותה לשלם כ-65 אלף שקל לשיפוצניק, לאחר שקבע כי הוא לא הצליח להוכיח שבכלל ביצע שיפוץ בביתה. השופטת אביגיל כהן הפכה בכך את החלטתו של בית משפט השלום בבת ים.
לפי כתב התביעה, השיפוצניק מוחמד סנדוקה טען כי שיפץ מטבח ומקלחון בדירה אותה שוכרת אירינה קפסלון לפי הזמנה אישית, וקיבל ממנה ארבעה שיקים דחויים. כשהשיק הראשון חזר, פנה אליה טלפונית, והיא ביקשה לטענתו, להחזיר לה את השיקים כדי להחליפם באחרים; לטענתו הוא החזיר אותם אך מעולם לא קיבל תמורה.
הוא תבע כ-50,000 שקל בתוספת ריבית והוצאות. קפסלון הכחישה כל קשר לעסקה, טענה שאינה מכירה את השיפוצניק ולא הזמינה ממנו עבודה, וכי השיקים - שאותם לא הכחישה שחתמה עליהם - נגנבו ממנה.
בית משפט השלום קיבל את התביעה במלואה, בהסתמך על עדות שותפו העסקי של השיפוצניק שקיבל את השיקים אישית, וקבע כי גרסת שוכרת הדירה סותרת ובעלת משקל נמוך. היא חויבה לשלם כ-65,000 שקל בסך הכול, כולל הוצאות ושכר טרחה.
בערעור טענה קפסלון כי לא הוצגו ראיות ממשיות לתמיכה בתביעה: ההסכם צורף לא חתום, החשבונית כללה סתירות, וטענה חדשה שהועלתה רק בשלב ההוכחות - לפיה אדם בשם "בשיר" הזמין את העבודה בשמה - מהווה הרחבת חזית אסורה. השיפוצניק טען מנגד שהערכאה הראשונה בחנה הכול לעומק וקבעה שהדין עמו.
המחוזי קיבל את הערעור במלואו בנימוק כי התביעה הוגדרה כתביעה "שטרית" אך בפועל לא ביקשה את פירעון השיקים עצמם, ולכן מדובר בתביעה "חוזית" רגילה שבה נטל ההוכחה מוטל על השיפוצניק - לא על שוכרת הדירה.
מהראיות עלה כי ההסכם הוגש חתום רק כשנה לאחר התביעה, מבלי שהוצג המקור, וכי השיפוצניק עצמו העיד שאינו יודע לקרוא עברית. חמור מכך: בעוד שבתביעה נטען שביקר בדירה ושוחח עם קפסלון, בעדותו מסר שמעולם לא ביקר שם ולא דיבר איתה. גם שותפו, שקיבל את השיקים וטען שהתקין את המטבח, לא הצליח לזהות את קפסלון ולא ידע לתאר את הדירה.
השופטת לא הכריעה חד-משמעית כיצד הגיעו השיקים החתומים לידי השיפוצניק, וציינה שגם אם יש קושי בגרסת שוכרת הדירה, אין בכך כדי לפטור את השיפוצניק מהנטל להוכיח שהעבודה בוצעה עבורה דווקא. משלא עמד בנטל, נדחתה התביעה.
בבית משפט השלום בבת ים חויבה קפסלון לשלם לשיפוצניק סכום כולל של כ-65 אלף שקלים כולל הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין. המחוזי כאמור הפך את הפסיקה וקבע כי השיפוצניק ישלם לשוכרת הדירה הוצאות משפט ושכ"ט בסך 20 אלף שקלים.
עו"ד אנר אבילוב שמשרדו מתמחה בתחום המסחרי ובליטיגציה אזרחית, מסביר כי "יש להבחין בין דוקטרינת ה"תביעה השטרית" כגון צ'קים, המושתתת על "דיני השטרות", לבין ה"תביעה החוזית" הנוגעת לחוזים והסכמים. בכל הנוגע לצ'קים ושטרות, מקבל הצ'ק פותח בהליך בהוצאה לפועל בהתבסס על פקודת השטרות, ונטל ההוכחה עובר לרושם הצ'ק ועליו להוכיח שלא קיבל כל תמורה עבור התשלום. בדיוק על כך מבוסס פסה"ד.
"מנגד, בעילה החוזית, שולט העיקרון לפיו על התובע במיקרה זה השיפוצניק, להוכיח קיומו של החוזה: קרי שהצעתו ברורה, שהצד השני הסכים להצעה ללא הכנסת שינויים, שההצעה מפרטת את כל התנאים וכמובן כדאי שהחוזה יהיה בכתב וחתום על ידי הצדדים לחוזה. היעדר כל אלה שומט את הקרקע לתביעה וחייב את דחיית התביעה".
עו"ד אבילוב מוסיף כי "פער זה מחייב את בעל הצ'ק ובמקרה זה את הנתבעת, לנקוט באסטרטגיה להוכחת טענותיה בדיון בביהמ"ש על מנת שלא להינזק כלכלית ולכן היא חייבת ליווי משפטי לאורך כל ההליך מרגע גילוי אובדן או גניבת השיקים. הנתבעת היתה צריכה לנקוט בצעדי מניעה כבר ברגע שגילתה את גניבת הצ'קים ולפעול באופן פרו-אקטיבי ומיידי לשימור הגנתה. ראשית, היה עליה להגיש תלונה במשטרה ולדווח לבנק הנמשך לצורך ביטול סדרת הצ'קים. פעולות אלו מהוות ראיות משמעותיות בתביעה עתידית לסתירת תביעה הן שטרית והן חוזית.
"יתרה מכך, במקרים בהם קיים חשש לשימוש פסול בצ'קים, מוקנית למושך הזכות ליזום הליך לקבלת "סעד הצהרתי" כלפי כולי עלמא על ביטול הצ'קים. בניגוד להמתנה פאסיבית להגשת התנגדות לביצוע שטר בלשכות ההוצאה לפועל, הליך זה מקדים תרופה למכה ומאיין את תוקפו המשפטי של הצ'ק בטרם יחל הליך גבייה מעיק".