המלכודת היפנית: ארבע חברות, הפסד של 100 מיליארד דולר

אחרי עשרות שנים שבהן יפן התרגלה לכסף כמעט בחינם, הריבית חוזרת והחשבון מתחיל להגיע.

ארבע חברות ביטוח החיים הגדולות במדינה, Nippon Life, Dai-ichi Life, Sumitomo Life ו-Meiji Yasuda, החזיקו בסוף יוני בהפסדים לא ממומשים של כ-15.13 טריליון ין, השווים כ-96 מיליארד דולר, בתיקי האג"ח הממשלתיות היפניות שלהן. מדובר בעלייה של כ-7% בתוך רבעון.

המספר העצום לא אומר שחברות הביטוח הפסידו בפועל 96 מיליארד דולר או שהן נמצאות על סף קריסה. מרבית האג"ח מוחזקות לטווח ארוך, כנגד התחייבויות ביטוחיות ארוכות טווח, ולכן כל עוד החברות אינן נאלצות למכור אותן, חלק גדול מההפסד נשאר חשבונאי, אבל הוא חושף את אחת הבעיות הגדולות שנוצרו כתוצאה מהניסיון של יפן לחזור לעולם של ריביות נורמליות.

במשך שנים ניהל הבנק המרכזי של יפן מדיניות מוניטרית קיצונית במונחים היסטוריים. ריביות אפסיות ואף שליליות, לצד רכישות עצומות של אג"ח ממשלתיות. חברות ביטוח, בנקים וגופים מוסדיים צברו בתקופה הזאת כמויות גדולות של אג"ח בתשואות נמוכות מאוד.

אלא שכעת התמונה השתנתה. הבנק המרכזי סיים את עידן הריבית השלילית ב-2024 ומאז העלה את הריבית בהדרגה. ביוני האחרון היא כבר הגיעה ל-1%, הרמה הגבוהה ביותר מזה 31 שנה. בדיוני הבנק האחרונים אף עלתה תמיכה בהאצת קצב העלאות הריבית, כאשר בשוק מעריכים כי העלאה נוספת עשויה להגיע כבר בספטמבר.

כאשר הריבית עולה, התשואה הנדרשת מאג"ח חדשות עולה, ולכן מחיריהן של אג"ח ישנות שמציעות ריבית נמוכה יותר יורדים. זו בדיוק המלכודת שבה נמצאות חברות הביטוח היפניות. נכסים שנרכשו בתקופת הכסף הזול שווים היום פחות בשוק, כשלכסף הזה יש מחיר גבוה יותר.

לא בהכרח. חברות ביטוח חיים פועלות באופן שונה מבנק רגיל. הן מחזיקות אג"ח ארוכות כדי להתאים אותן להתחייבויות ארוכות טווח כלפי המבוטחים, ולכן הן אינן חייבות למכור אותן רק משום שמחירן ירד.
בנוסף, לעליית הריבית יש גם צד חיובי מבחינתן. ככל שהריבית גבוהה יותר, הערך הנוכחי של ההתחייבויות העתידיות שלהן יורד. כלומר, חלק מהפגיעה בצד הנכסים מתקזז כלכלית באמצעות ירידה בשווי ההתחייבויות.

הסיכון האמיתי מתחיל אם החברות יזדקקו לכמות גדולה של מזומנים. אם, לדוגמה, מספר גדול מהצפוי של מבוטחים יבקש לפדות פוליסות, חברות הביטוח עלולות להידרש למכור אג"ח לפני מועד הפירעון. במקרה כזה, הפסד שהיה קיים רק על הנייר הופך להפסד אמיתי.

מכירות כאלה עלולות גם ללחוץ עוד יותר את מחירי האג"ח הממשלתיות ולהעלות את התשואות, בדיוק בזמן שבו הבנק המרכזי מנסה לנהל מעבר מסודר לעולם של ריבית גבוהה יותר.

אלא שלבנק המרכזי אין באמת את הפריבילגיה פשוט לעצור. הין היפני נחלש בצורה קיצונית בשנים האחרונות, ובתקופה האחרונה הגיע לכ-164 ין לדולר, רמות שלא נראו במשך עשרות שנים. המטבע התאושש לאחר מכן, אך הלחץ עליו לא נעלם.

הבעיה היא שיפן תלויה מאוד ביבוא של אנרגיה וחומרי גלם. כאשר הין נחלש, אותם מוצרים הופכים יקרים יותר במונחי המטבע המקומי, מה שמעלה את המחירים לצרכן ומוסיף לחץ אינפלציוני.
גם בבנק המרכזי כבר מצביעים על הין החלש, לצד מחירי האנרגיה הגבוהים, כאחד מגורמי הסיכון המרכזיים לאינפלציה.

כך נוצר מעגל בעייתי, הין החלש מעלה את האינפלציה, האינפלציה דורשת ריבית גבוהה יותר, אבל הריבית הגבוהה מורידה את מחירי האג"ח ומגדילה את הלחץ על המערכת הפיננסית.

בסוף יולי הסיפור הפך מאירוע יפני לאירוע בינלאומי. יפן וארצות הברית ביצעו התערבות מתואמת בשוק המט"ח במטרה לתמוך בין. מדובר במהלך נדיר מאוד, שהגיע לאחר חודשים של תיאום בין שתי המדינות.

בפועל, התערבות כזאת יוצרת ביקוש מלאכותי לין במטרה לבלום את נפילתו ולהרתיע סוחרים שממשיכים להמר נגד המטבע.

לפי נתונים שפורסמו לאחר מכן, יפן ככל הנראה הוציאה עשרות מיליארדי דולרים במהלך ההתערבויות האחרונות. משרד האוצר היפני אישר כי התקיימה התערבות מתואמת עם ארה"ב והבהיר כי צעדים נוספים עדיין נמצאים על השולחן.

גם שר האוצר האמריקאי סקוט בסנט העביר מסר חריג בעוצמתו, והבהיר כי וושינגטון מוכנה להמשיך לתמוך ביפן במאמציה לייצב את המטבע. ארה"ב אף הביעה תמיכה בשימוש יפני במנגנון FIMA של הפדרל ריזרב, שמאפשר לבנקים מרכזיים זרים לקבל נזילות דולרית כנגד בטוחות של אג"ח אמריקאיות.

כי ין חלש בצורה קיצונית כבר אינו רק בעיה יפנית. מטבע יפני זול מעניק ליצואנים יפנים יתרון תחרותי משמעותי מול חברות אמריקאיות. בנוסף, תנועות חריפות בין עלולות לגרור אחריהן מטבעות אסייתיים אחרים וליצור חוסר יציבות רחב יותר בשוק המט"ח.

בסנט עצמו הסביר כי התערבות ארה"ב נועדה בין היתר למנוע מחולשה חריגה בין להתפשט למטבעות נוספים באזור. ב-Bank of America מעריכים שרמת 155 ין לדולר הפכה לנקודת מבחן חשובה במיוחד. ירידה ברורה של הדולר מתחת לרמה הזאת עשויה לשנות את הפסיכולוגיה בשוק, בעוד חזרה מעל 160 עלולה לערער מחדש את האמון ביכולת הרשויות לייצב את המטבע.

אחרי עשרות שנים של ריבית כמעט אפסית, יפן מגלה שהדרך חזרה למדיניות מוניטרית "רגילה" עלולה להיות הרבה יותר מורכבת מהדרך פנימה. וכאשר ארצות הברית כבר נאלצת להתערב לצדה בשוק המט"ח, מה שקורה בטוקיו הופך בהדרגה מסיפור מקומי לאחד ממוקדי הסיכון החשובים ביותר בשווקים הגלובליים.