חברות ועסקים באיראן פונים בתקופה האחרונה לשיטות מכירה של "קנה עכשיו, שלם מאוחר יותר" ולטקטיקות שיווק יצירתיות נוספות כדי למשוך צרכנים, בעוד יוקר המחיה במדינה יוצא מכלל שליטה בעקבות המתיחות והלחימה בחודשים האחרונים נגד ישראל ארה"ב.
בשבועות האחרונים הוצפו רחובות טהרן בשלטי חוצות של חברות כמו SnappPay האיראנית, המציעים לצרכנים תשלומים דחויים על מגוון רחב של מוצרים ושירותים - החל מביגוד וטלפונים ניידים, דרך תכשיטי זהב ועד לחופשות וטיולים. אפילו שירותי המשלוחים, בהם זרוע המשלוחים SnappFood, החלו לפרסם מודעות המציעות חצאי מנות של פיצות ותבשילים מסורתיים כמו חורשט סבזי, בנסיונות להתאים את עצמם לכיס המתרוקן של התושבים.
טקטיקות המכירה הללו מהוות סימן נוסף למצוקה הכלכלית המעמיקה במדינה, שבה המלחמה והמצור הימי האמריקאי על הנמלים החמירו את האינפלציה והוציאו אף הוצאות בסיסיות מחוץ להישג ידם של אזרחים רבים. עוד לפני פרוץ העימות בסוף חודש פברואר, נאבקו האיראנים בשנים של עליות מחירים, סנקציות בינלאומיות וניהול כלכלי כושל ששחקו את רמת החיים. אולם, השיבוש שגרמה המלחמה והמאבק שפרץ בעקבותיה על השליטה במיצר הורמוז החמירו את המגמה. האינפלציה השנתית במדינה נותרה מעל 80 אחוזים במשך שלושה חודשים ברציפות, בעוד המטבע המקומי, הריאל, צלל לסדרה של שפלים היסטוריים חדשים.
מומחים כלכליים בטהרן מסבירים כי מכירה בתשלומים ללא עמלות בכלכלה הסובלת מאינפלציה גבוהה פירושה שהסוחר מקבל בסופו של דבר סכום נמוך יותר בערכו הממשי, שכן ערך המטבע נשחק לאורך החודשים. למרות זאת, עסקים רבים נאלצים למכור סחורות אפילו בהפסד, מכיוון שהיקפי המכירות צנחו בחדות. במקביל, ארצות הברית מנסה להגביר את הלחץ הכלכלי על המשטר כדי לאלץ אותו להיכנע, לפתוח מחדש את מיצר הורמוז ולהגיע להסכם לסיום המלחמה. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ אף ציין כי איראן נמצאת במצב רע מאוד, תוך שהוא מתייחס לאינפלציה העצומה ולחוסר המזומנים של המדינה.
הנזק הכלכלי נתמך גם בהרס הפיזי. לפני הפסקת האש שנרשמה באפריל, הפציצו ארה"ב וישראל מפעלים לייצור פלדה ומתקנים פטרוכימיים באיראן, נזקים שהמשטר מעריך בהיקף של כ-270 מיליארד דולר. בחודש שעבר הטילה וושינגטון מחדש מצור ימי על הנמלים באיראן, לאחר שהסכם ביניים לפתיחת מיצר הורמוז - דרכו עברה לפני המלחמה כחמישית מאספקת הנפט והגז הטבעי הנוזלי בעולם - קרס לחלוטין.
לאורך השנים השקיע המשטר האיראני מאמצים ביצירת מה שהוא מכנה "כלכלת התנגדות", שמטרתה לייצר עצמאות כלכלית שתאפשר לעמוד בסנקציות, בבידוד ובעימותים צבאיים - זאת אף על פי שהיא מביאה לדכדוך כלכלי ולמרמור ציבורי גובר. הנהגת המדינה והפיקוד הצבאי מהמרים כי סף הכאב הגבוה שלהם יאפשר להם לצאת וידם על העליונה בעימות מול וושינגטון, וכי מחירי האנרגיה הגבוהים בעולם שנובעים מסגירת המיצר יאלצו בסופו של דבר את הממשל האמריקאי לסגת. עם זאת, הנשיא מסעוד פזשכיאן, המפקח על הניהול האזרחי השוטף, הזהיר מפני המחיר הכבד שמשלם הציבור, וציין כי הדאגה המרכזית שלו אינה תקיפה אמריקאית נוספת, אלא מצב הפרנסה והכלכלה של התושבים.
המצוקה הכלכלית היא שהובילה לפרוץ גל המחאות ההמוני נגד המשטר בחודשים דצמבר ובינואר, אשר זעזע את המדינה במשך שבועות עד שדוכא ביד קשה. אף על פי שלא נרשמו סימנים לתסיסה אזרחית חדשה מאז תחילת המלחמה, מומחים מעריכים כי השינוי בדפוסי הצריכה מעיד על כך שהציבור נערך לתקופה ממושכת של קשיים. הציבור האיראני מוכר בהיקפים נרחבים את אחזקות הזהב שלו כדי לממן הוצאות מחיה בסיסיות, לצד ירידה בצריכת מוצרי יסוד - נתונים המלמדים על השלמה עם הירידה המתמשכת ברמת החיים וההכנסות.
כדי להקל על הלחץ, הנהיגה הממשלה תוכנית תלושי מזון המעניקה כ-5 דולר בחודש ל-80 מיליון אזרחים. אולם, האינפלציה הדוהרת שחקה במהירות את ערכם של התלושים הללו, וכעת מתכנן הממשל להעלות את סכום הסיוע על ידי קיצוץ התמיכה בשכבות בעלות הכנסה גבוהה יותר.
בינתיים, בשווקים העירוניים בשכונות מעמד הביניים הוותיק נרשמה צניחה במספר הלקוחות מ-1,200 לכ-400 ביום בלבד. במקביל, תופעת משאיות האוכל הזולות תופסת תפה ברחבי הערים: מאכלים מסורתיים כמו קבב כבש נעלמו מתפריטן של משפחות רבות בשל מחיריהם הגבוהים, והוחלפו במנות מוזלות של כבד על האש, וגם חנויות פלאפל פופולריות מדווחות על אובדן של כחצי מלקוחותיהן בשל ההתייקרות החדה בעלויות חומרי הגלם.