ביום שישי בלילה, אחרי שנדמה היה שנמחקו מעל פני האדמה, אותרו מלי וליאל יהלומי באוטובוס בבואנוס איירס, בתום שבוע מתוח של חיפושים ברחבי העולם. בישראל, היעלמות כזאת מעלה מיד את התרחישים הקשים ביותר, ובראשם חטיפה או חלילה רצח על רקע לאומני או אנטישמי, או הסתבכות באירוע פלילי, כשמעל הכול מרחף החשש הממשי לחייהן. האפשרות שהאם ובתה החליטו מרצונן לנתק קשר ופשוט להיעלם, נשמעה כמעט מופרכת.
ביפן, לעומת זאת, התופעה הזאת מוכרת כבר עשרות שנים. קוראים לה "ג'והאטסו", Jōhatsu, מילה יפנית שפירושה המילולי "התאיידות". הכינוי מתאר אנשים שמחליטים להיעלם מחייהם מרצונם, לעזוב את העבודה, הבית, החברים ולעיתים גם בני זוג וילדים, ולעבור למקום אחר בלי לספר לאיש לאן. חלקם חוזרים בשלב מסוים, אחרים מצליחים להישאר מתחת לרדאר במשך שנים ואפילו עשרות שנים.
המונח נמצא בשימוש ביפן לפחות משנות ה-60. באותן שנים הוא נקשר בין היתר לאנשים שהעדיפו להיעלם מנישואים לא מאושרים במקום להתמודד עם גירושים והבושה החברתית שנלוותה אליהם. בשנות ה-90, אחרי התפוצצות הבועה הכלכלית של יפן, התופעה קיבלה ממד נוסף. אנשים שאיבדו עבודה, קרסו בעסקים או הסתבכו בחובות מצאו בהיעלמות דרך לברוח לא רק מהמצוקה הכלכלית, אלא גם מהצורך לספר למשפחה ולסביבה שנכשלו.
אחד מהם היה סוגימוטו, איש עסקים בן 42 מעיירה קטנה שבה כולם הכירו את משפחתו ואת העסק המשפחתי שהיה אמור להמשיך לנהל. הציפיות והלחץ הפכו עבורו לבלתי נסבלים. הוא לקח מזוודה קטנה ונעלם, כשהוא משאיר מאחור את אשתו וילדיו. לילדים סיפר שהוא יוצא לנסיעת עסקים. רק בנו הבכור ידע את האמת. גם אחרי שהצליח להתחיל חיים אחרים, החרטה על המשפחה שהשאיר מאחור נשארה איתו.
ולא כולם נעלמים בגלל כסף או בושה. חלק מהג'והאטסו הם נשים וגברים שבורחים מאלימות במשפחה, מטרידנים, כתות או בני זוג. אחרים קורסים תחת הלחץ בעבודה או רוצים לצאת ממערכת יחסים. ויש גם מי שאיש אינו רודף אחריהם והם פשוט רוצים למחוק את החיים הקודמים ולהתחיל מחדש במקום אחר.
קשה לדעת כמה אנשים באמת עושים את זה. לאורך השנים פורסמו הערכות של עשרות אלפים ואף קרוב ל-100 אלף בשנה, אבל המספרים האלה שנויים במחלוקת. נתוני הנעדרים הרשמיים כוללים גם ילדים, קשישים ומקרים אחרים שאין להם קשר להיעלמות מרצון, ורבים מהנעדרים מאותרים. לכן אין נתון רשמי שמאפשר לדעת כמה יפנים באמת "מתאדים" בכל שנה.
מה שכן ידוע הוא שסביב הרצון להיעלם התפתחה ביפן תעשייה של ממש. החברות שמתמחות בתחום נקראות "יוניגה-יה", Yonige-ya, או בתרגום חופשי, "חברות בריחת לילה". השם נולד מכך שאנשים נעלמים בדרך כלל באישון לילה, כשהשכנים ישנים והסיכוי שמישהו יבחין במשאית שמגיעה ובדירה שמתרוקנת קטן יותר. למרות השם, יש חברות שטוענות שהמבצעים האלה נערכים גם באור יום, בהתאם לנסיבות ולדרך הבטוחה והדיסקרטית ביותר להוציא את הלקוח מהמקום.
החברות האלה לא פועלות בחשאי. יש להן אתרי אינטרנט, משרדים, צוותים מקצועיים ומחירונים מסודרים. השירות שהן מציעות מזכיר במידה מסוימת חברת הובלות, רק שבמקום לעזור ללקוח לעבור דירה, הן עוזרות לו לעבור חיים. הצוות יכול להגיע לבית, לארוז במהירות את החפצים, לפנות אותם ולהעביר את האדם לכתובת אחרת. במקרים מורכבים יותר מתכננים את המבצע מראש, ולפעמים סורקים את הבית והמכונית כדי לאתר אמצעי איכון או האזנה.
החברה מסייעת ל-100 עד 150 אנשים בשנה להיעלם
אחת הדמויות המזוהות עם הענף היא מיהו סאיטה, שמנהלת את TS Corporation ועברה בעצמה תהליך דומה. בראיון שפורסם ב-2017 סיפרה שכ-15 שנה קודם לכן ברחה מבעל אלים, לקחה את המכונית ואת הכלב ונעלמה. בהמשך הפכה את הניסיון האישי שלה לעסק שמסייע לאחרים לעשות את אותו הדבר.
ומדובר בעסק פעיל. לפי נתונים שמסרה החברה, TS מקבלת בין 5 ל-10 פניות ביום. רוב הפונים לא נעלמים בסופו של דבר ומסתפקים בייעוץ או בסיוע משפטי, אבל החברה טוענת שהיא מסייעת בפועל לכ-100 עד 150 בני אדם בשנה להיעלם. כ-20% מהעבודה שלה, לפי סאיטה, קשורה לקורבנות אלימות במשפחה. לקוחות אחרים מגיעים בגלל חובות, מטרידנים, כתות דתיות או מעסיקים. יש גם מי שלא יודעים אפילו לאן הם רוצים לעבור. הם יודעים רק שהם רוצים לצאת מהחיים הנוכחיים שלהם.
למרות אופי השירות, לפחות חלק מהחברות מנסות להציב קו אדום. TS מצהירה שהיא בוחנת כל פנייה לגופה ולא תסייע לאדם שמעורב בפעילות בלתי חוקית או מנסה להימלט ממנה. לפחות על פי הצהרת החברה, המטרה היא לסייע לאדם להיעלם מחייו, לא להעלים עבריין מהמשטרה.
וכמו בכל עסק, גם להיעלמות יש מחיר. מעבר בסיסי של אדם יחיד, עם מעט חפצים וללא סיכון מיוחד, יכול לעלות בין 50 אלף ל-100 אלף ין, כ-930 עד 1,860 שקלים. מעבר של משפחה או אדם עם תכולה גדולה יותר נע סביב 100 אלף עד 200 אלף ין, כ-1,860 עד 3,720 שקלים. מבצע מורכב יותר, למשל בריחה מבן זוג אלים, מטרידן, כת או גורם אחר שמחפש את הלקוח, יכול להגיע ל-300 אלף ין ויותר, כ-5,575 שקלים ומעלה.
כמות החפצים, המרחק, מספר האנשים ורמת הסיכון משפיעים על החשבון הסופי. גם הוצאה של ילדים מהבית או הצורך לבצע את המעבר במהירות ובתנאים מורכבים יכולים לייקר אותו. במקרים מסוימים צוות שלם מגיע לדירה, אורז אותה במהירות ומוציא את הלקוח ואת רכושו לפני שמי שמחפש אחריו מבין מה קרה.
בחלק מהמקרים מדובר כבר בהרבה יותר מהובלה. החברות עשויות לסייע במציאת מקום מגורים זמני, בהפניית דואר לכתובת אחרת ובסריקת מכוניות ובתים לאיתור מכשירי איכון והאזנה. במקרה של TS דווח בעבר שהיא אף סייעה בפתרונות סלולר ובכתובות דמה, שנועדו להקשות על איתור הלקוח.
לא כל מי שרוצה להיעלם יכול להרשות לעצמו לשכור חברה. דווקא אנשים שנמלטים מחובות עלולים לגלות שהמחיר גבוה מדי עבורם. עבורם קיימת אפשרות זולה בהרבה, לעשות את זה לבד. ביפן פורסמו אפילו מדריכים שמסבירים איך להיעלם, בהם ספרים ששמותיהם תורגמו ל"היעלמות מושלמת, אפס את חייך" ו"המדריך המלא להיעלמות".
אחד הדברים שמאפשרים לתופעה להתקיים הוא ההגנה החזקה על הפרטיות ביפן. בני משפחה שמחפשים אדם בגיר לא יכולים לקבל באופן אוטומטי גישה לחשבון הבנק שלו, למצלמות אבטחה או לנתוני מיקום. אם אין חשד לפשע, תאונה או סכנה אחרת, היכולת של המשפחה והרשויות להתחקות אחרי אדם שבחר לעזוב מוגבלת יותר. כך יכול אדם לעבור לעיר אחרת ולהמשיך בחייו, בזמן שבני משפחתו מתקשים לגלות איפה הוא נמצא.
ויש גם חברות שמחפשות את הבורחים
ומול התעשייה שעוזרת לאנשים להיעלם, התפתחה באופן כמעט מתבקש גם תעשייה שמנסה למצוא אותם. כבר ב-2015 נספרו ביפן 5,667 סוכנויות בילוש רשומות. אחת הגדולות שבהן באותה תקופה היתה Hara, שהעסיקה כ-100 חוקרים. לפי אחד מחוקרי החברה, כחמישית מהתיקים שבהם טיפלה עסקו באנשים נעדרים. גם שם ההצלחה לא מובטחת. לדבריו, בכ-20% מתיקי הנעדרים הם הגיעו למבוי סתום ולא הצליחו למצוא את האדם שחיפשו.
כך נוצר שוק יוצא דופן. בצד אחד אדם משלם כדי למחוק את העקבות שלו, ובצד השני בני משפחתו משלמים לחוקרים פרטיים כדי למצוא אותן מחדש. מי שאין לו כסף לאף אחד מהשירותים האלה נשאר לעיתים עם מעט מאוד אפשרויות.
אלא שהמחיר הכבד ביותר של הג'והאטסו לא מופיע בשום מחירון. מי שנעלם אולי מצליח לברוח מחובות, מבן זוג או מחיים שהוא כבר לא רוצה, אבל משאיר מאחור משפחה שלא יודעת אם הוא חי, מת או נמצא בסכנה. וגם מי שהצליח להתחיל מחדש לא בהכרח משתחרר מהחיים שהשאיר מאחור.