האיחוד של נפתלי בנט עם יש עתיד של יאיר לפיד כבר זכה לכותרת "איחוד הצלה", אלא שבפועל בנט ולפיד זקוקים לגלגל הצלה. הירידה במספר המנדטים מאלצת את בנט לשגר מידי שבוע הבטחות לא מציאותיות במיוחד בתחום יוקר המחייה.
"שלום כאן בנט. בממשלה הבאה נפרק את המונופולים ונוריד את מחירי המזון ב-30%. אנחנו מוכנים" כתב השבוע יו"ר מפלגת ביחד לבוחרים ואני בתוכם. גם "אנחנו מוכנים" אבל איך אתה מעז להבטיח להוריד מחירי מזון ב-30%. קצת הצנע לכת מראש ממשלת ששת המנדטים לא היה מזיק.
הסיסמאות שהוא מפריח מזכירים לי את נתניהו שבפועל מבטיח בולו בולו ומדבר פקה פקה. בשביל סיסמאות הזויות יש את המקור ובשביל זה לא צריך חיקוי בסגנון אלי אקספרס.
ראש מפלגת ביחד מדבר על פירוק מונופולים כמו תנובה ושופרסל (עם שם מומצא מונופול אזורי) החלשת כוחם של יבואנים בלעדיים כמו שסטוביץ', יוניליוור ודיפלומט, פתיחת שוק הכשרות לתחרות, ביטוח פיקדונות בבנקים ועוד.
הוא שואף להשוואת מחירי המזון בישראל לממוצע ה-OECD ולחסוך 8000 שקל לשנה למשפחה. בנט מפנטז על תמיכה ישירה בחקלאים לצד ביטול מכסים מדורג. נהדר. ולי יש למכור קרקע בירח במחיר הזדמנות ולהתחלק בירושת מיליונים של הדוד מזימבבואה תמורת מקדמה של 1000 דולר.
לפני שמפרקים את המגזר העסקי צריך לפרק את הממשלה הבזבזנית
את יוקר המחייה לא פותרים בזבנג וגמרנו ובטח לא בסיסמאות על מונופוליזם וריכוזיות שמהם היה לנו די והותר ב-15 השנים האחרונות. כדי להוריד יוקר מחייה צריך כסף ממשלתי, וזה יהיה מוצר במחסור בטח בשנתיים הקרובות.
לפני שמפרקים את המגזר העסקי צריך לפרק את הממשלה הבזבזנית להחריד. כשממוצע המע"מ באירופה עומד על 8% ואצלנו על 18% איך אפשר בכלל להתחיל להשוות מחירי מזון.
עלויות שכר עבודה הולכות וגדלות (בין השאר בגלל מצוקת כוח אדם), התנאים הסוציאליים נדיבים, שכר מינימום משודרג, מיסי ארנונה ומים שאינם קיימים במרבית מדינות אירופה. הפערים בתחומים אלה התרחבו ב-20 השנים האחרונות.
רשת גוד פארם של רמי לוי לדוגמה נלחמת ביבואנים הבלעדיים ומייבאת מוצרים מתחרים אבל בהצלחה מוגבלת. הבעיה אינה אצל היבואנים הישראלים אלא אצל היצרנים בחו"ל שמשום מה מתעקשים לעבוד עם מי שהם מעוניינים. לכן תריב איתם.
מי באמת העלה את שכר המינימום?
עוד לפני שבנט מבטיח ניסים בתחום יוקר המחייה בואו נראה מה עשה בתפקידו כשר הכלכלה בשנים 2013-2015. הדבר הראשון היה החלפת שם המשרד ממשרד התעשייה והמסחר למשרד הכלכלה. כאן מתחילים ונגמרים פחות או יותר הישגיו כשר הכלכלה.
הוא מרבה להביא לדוגמה את מלחמתו במונופול המלט נשר שלדבריו פורק על ידו, אבל בפועל זה שקר. כוחו של נשר אמנם צומצם אבל הוא ממשיך לפעול כמונופול (עם יותר מ-50% משוק) ומחירי המלט מסרבים לרדת.
בנט התהדר בנושא העלאת שכר המינימום למרות שהקרדיט מגיע להסתדרות. וכן, הוא גם הבטיח להקים בתוך שנתיים 400 גני ילדים שמתוכם הוקמו בתקופתו אולי 20. ומה עשה בתחומי הכלכלה בהיותו ראש ממשלת השינוי.
מלוא הקרדיט בתחום מגיע לשר האוצר אביגדור ליברמן שהוציא אל הפועל מספר רפורמות (כמו העלאת גיל הפרישה לפנסיה) והותיר תקציב עשיר. באותו הזמן בנט ניסה לתווך במשבר בין רוסיה לאוקראינה, הזניח את תחזוקת ממשלת השינוי וגרם לעריקים כמו עידית סילמן.
אז קצת הצנע לכת לא יזיק לראש ממשלת ששת המנדטים וכשיגיד בכלל תודה שהוא מקבל הזדמנות נוספת. ואגב הגיע הזמן להפנים שהמועמד עם מספר המנדטים הגדול, שבמקרה זה גדי אייזנקוט, יהיה המועמד לראש הממשלה. אלא שבנט עסוק עדיין בפיזור הבטחות יוקר מחייה.