בני זוג שנאלצו לעזוב דירה באשדוד בעקבות רטיבות, עובש והפעלת מכונות ייבוש, יקבלו מהמשכירים 29,600 שקל, לצד הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 16,000 שקל. בית המשפט דחה במלואה את התביעה שכנגד שהגישו המשכירים.
השופט יהודה ליבליין מבית משפט השלום באשדוד קיבל את תביעתם של בני זוג ששכרו דירה נגד המשכירים ודחה במלואה את התביעה שכנגד שהגישו המשכירים. פסק הדין ניתן בעקבות הליך משפטי שבמרכזו עמדה השאלה האם דירת מגורים, שהושכרה לבני הזוג בתמורה ל-4,900 שקל לחודש, הייתה ראויה למגורים.
לטענת השוכרים, שיוצגו על ידי עו"ד יפעת קריכלי ועו"ד ג'סיקה שחתות, הפרו המשכירים הפרה יסודית את הסכם השכירות, בכך שלא סיפקו דירה תקינה. לטענתם, התקנה לקויה של מקלחון גרמה לנזילת מים מתחת למרצפות, מה שהוביל להיווצרות רטיבות נרחבת וכתמי עובש בקירות ובריהוט, ובהמשך לכך הוצבו בדירה במשך מכונות ייבוש רועשות שהפכו את המגורים לבלתי אפשריים, עד שנאלצו לעזוב את הדירה לפני תום תקופת השכירות.
המשכירים, מנגד, טענו כי הדירה הייתה תקינה וכי עזיבת השוכרים מהווה הפרה מצדם, ועתרו בתביעה שכנגד לפיצוי בגין אובדן דמי שכירות, תשלומי ארנונה וחשמל, ותיקון הרטיבות.
בית המשפט קבע כי הדירה אכן לא הייתה ראויה למגורים, הן בשל הרטיבות והעובש שנוצרו כתוצאה מהעיכוב הרב של המשכירים בתיקון התקלה, והן בשל מכונות הייבוש שפעלו ללא הפסקה ומנעו שימוש סביר בדירה. השופט דחה את טענת המשכירים לפיה מכונות הייבוש "נכפו" עליהם והשוכרים הם אלו שדרשו אותם, וקבע כי היה על המשכירים לפעול לפתרון מהיר יותר.
עם זאת, נקבע כי לשוכרים יוחס "אשם תורם" מינורי בלבד, בשל שימוש קצר במקלחון התקול לאחר שהתבקשו להימנע מכך.
בית המשפט נשען בהרחבה על שיחות וואטסאפ בין הצדדים, כולל משפטים כמו "אבי, האם המשיח יגיע לתקן? מקווה שיש לך דרכים להשפיע עליו" - "בשירותים לא יכולתי לסגור דלת, רואים אותך מכל צד".
בעל הדירה נשאל בחקירה הנגדית למה לא השכיר את הדירה מחדש אחרי שהזוג עזב, והשיב לעורכות הדין בחקירה הנגדית כי: "במצב שהמייבשים עובדים אף שוכר לא יכניס את עצמו לתוך זה", ובכך אימת סופית את הקביעה שהדירה לא הייתה ראויה למגורים.
לאור קביעות אלה, נדחתה תביעתם של המשכירים על כלל רכיביה. תביעת השוכרים התקבלה ונפסק להם פיצוי בגין עוגמת נפש סכום חריג של 10,000 שקל, השבת הערבות הכספית בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בסך 17,600 שקל, ופיצוי חלקי של 2,000 שקל בגין הוצאות מעבר דירה שכן השופט פסק כי ממילא בשלב מסוים עם סיום השכירות, השוכרים היו עוברים דירה לשכירות אחרת.
בסך הכול חויבו המשכירים, לשלם לשוכרים 29,600 שקל, ובנוסף שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך 16,000 שקל סכום שאינו מבוטל כלל וכלל ביחס לפסיקה בתחום, כך שסך התשלום הכולל עומד על 45,600 שקל.
"משכיר אינו רשאי לעשות דין לעצמו"
עורכות הדין יפעת קריכלי וג'סיקה שחתות שייצגו את השוכרים מסרו בתגובה: "אנו מברכות על פסק הדין, שהכיר במצוקה שחווה השוכר וקבע כי הדירה אותה שכרו לקוחותינו, אינה דירה הראויה למגורים. חשיבות ההכרעה אינה השבת כספים ופסיקת ההוצאות המשמעותית , אלא במסר שהיא מעבירה: משכיר אינו רשאי לעשות דין לעצמו, להחזיק בכספי שוכר שלא כדין או להגיש תביעה נגדית כאמצעי לחץ על השוכר.
"שוכרים אינם צריכים להשלים עם תנאים בלתי ראויים מתוך חשש שמאבקם חסר סיכוי ואינם אמורים להשלים עם פדיון השיקים המוחזקים אצל המשכיר כבן ערובה. כאמור לא רק שהשוכרים ניצחו פה בהליך אלא גם התביעה הנגדית של המשכירים נדחתה. פסק הדין מהווה תזכורת חשובה לכך שהחוק מעניק לשוכרים הגנה, ובתי המשפט נכונים לאכוף אותה במקרים המתאימים"".