האמריקאים נכנסו לבוץ האיראני בלי כוונה. הם חשבו שיוכלו לנהל שם מערכה קצרה ועוצמתית שתפיל את המשטר ותגיש לנשיא טראמפ פרס נובל על מגש של כסף. אבל במקום לרחף על ענני הניצחון, אמריקה מצאה את עצמה שוקעת עמוק יותר, ולכן החליטה לבצע שינוי כיוון: מתותחים לדולרים.
השבוע הכריז שר האוצר האמריקאי, סקוט בסנט, על מבצע "נידוי כלכלי", מערכה שאמורה להשיג באמצעות כסף, בנקים ונפט את מה שהכוח הצבאי לא הצליח לבצע. המטרה היא לנתק את איראן מהעולם, לסגור את צינורות הכסף שמחזיקים את המשטר ולפגוע ביכולת שלה למכור נפט ולעקוף סנקציות. אלא שבניגוד לסנקציות שהכרנו בעבר, הפעם הכוונת לא מופנית רק לאיראן, אלא בעיקר למי שימשיך לסחור איתה. כל מדינה, בנק או חברה שימשיכו לעשות איתה עסקים עלולים לשלם מחיר כבד בעצמם.
הממשל כבר סימן כ-60 גופים בתחומי הגרעין, הטילים, הסייבר והנפט, את החברות שמפעילות את "צי הצללים" האיראני, וגם את הזהב, הנכסים הדיגיטליים, הטכנולוגיה, התעופה והספנות. האיום פשוט: מי שימשיך לספק לאיראן חבל הצלה כלכלי עלול למצוא את עצמו מחוץ למערכת הדולר.
אלא שבדרך לבידוד המוחלט של איראן עומדת סין. וושינגטון לא יכולה לשכנע את איראן להפסיק למכור נפט - היא צריכה לגרום לסינים להפסיק לקנות אותו. סין היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של איראן ושחקנית מרכזית ביכולת שלה להכניס כסף. בלי שיתוף פעולה סיני, או לפחות צמצום משמעותי של הקשרים עם טהרן, יהיה קשה מאוד לסגור את המצור הכלכלי.
"צריך להבין שלסין יש אינטרסים באיראן, אבל הם יותר גיאו-אסטרטגיים ואידיאולוגיים ופחות כלכליים", מסביר ד"ר אורי סלע מהחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב, וה-INSS. "הנפט האיראני חשוב לסין, אבל הוא לא הכי חשוב.
"כבר לפני שנים סין הבינה שהיא חייבת לגוון את מקורות האנרגיה שלה. הנפט האיראני, גם אם הוא מגיע לסין בכמות משמעותית, מבחינת סין הוא פחות קריטי, כיוון שהם מקבלים נפט גם מרוסיה. הסינים קונים מהרוסים והאיראנים, כי שתי המדינות נמצאות תחת סנקציות והנפט שהן מוכרות זול יותר. בעצם, מה שסין עשתה - בעיקר מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה - היא הגדלת עתודות הנפט שלה. כך שהיא גם מוכרת נפט ומאזנת במידה רבה את המחירים בעולם. זה לא שהיא הפכה ליצואנית נפט משמעותית, אבל יש לה רזרבות עצומות שהיא סוחרת בהן כשנוח לה ובמחיר מלא.
"ברמה הכלכלית נטו, סדר הגודל של הסחר של סין עם איראן עומד על בין 9 ל-10 מיליארד דולר, שמהווה עשירית מהסחר הטוטאלי של איראן. סין היא שותפת הסחר מספר אחת של איראן, אבל יש עוד שותפות סחר, גם בנפט, כמו הודו, שמאוד לא אוהבת את הסנקציות נגד איראן כי יש לה פחות מאגרים. גם יפן תלויה בנפט שמגיע מהורמוז - בניגוד לסין, שגיוונה כאמור את המקורות שלה והגיעה עד אפריקה לשם כך. כאן המקום להדגיש שאנחנו כהיסטוריונים מסתכלים על האפקטיביות של סנקציות בראייה רטרוספקטיבית. עד עכשיו הן לא ממש פתרו בעיות בעולם".
אז בעצם אי אפשר לנצח את האיראנים. לא במערכה צבאית וגם המערכה הכלכלית היא לא בהכרח אפקטיבית.
"רגע, אבל המהלכים הכלכליים עכשיו אינם רק הטלת סנקציות, אלא שינוי במנגנוני האכיפה שלהם. האם זה יבוא? זה עדיין בסימן שאלה. אם לפני שלוש-ארבע שנים לסין הייתה השפעה גדולה על איראן, היום גם לרוסיה יש קשרים משמעותיים יותר איתה, וסין לוקחת את זה בחשבון. הסינים יוצאים נגד המלחמה הכלכלית הזו, בטענה שהיא מנוגדת לחוק הבינלאומי, כיוון שהחלטות כאלה חייבות לעבור דרך מועצת הביטחון של האום. טראמפ לא מגיע לשם בגלל שהוא יודע שיקבל מיד וטו מצד רוסיה.
"האמריקאים גם אומרים שהם לא יאפשרו לאף מכלית לעבור דרך מיצר הורמוז לסין. העניין הוא שסין מיבאת את הנפט דרך גורמים שלישיים כמו מלזיה ואינדונזיה, ומי שקונה בפועל את הנפט האיראני הן חברות קטנות באיראן שאינן מנהלות קשרים כלכליים עם ארה"ב, אז האיומים האלה לא ממש עובדים עליהן. אבל אם יהיה מצור ימי אמיתי, ואף מכלית באמת לא תצא ממיצר הורמוז ליעד הסופי בסין, יהיה לצד הזה השפעה אמיתית על איראן. על סין הרבה פחות".
נדמה שהסינים לא מתרגשים מההצהרות של טראמפ על הטלת סנקציות, כי מלחמת המכסים שניסה לנהל נגדם נגמרה בנפיחה חלושה.
"נניח שהם יגידו שהסנקציות לא מרגשות אותם. החשש הוא שמלחמת הסחר תתעצם, אבל גם זה לא מרתיע את סין. בקדנציה הראשונה של טראמפ הוא ניהל מלחמת סחר נגדה, ומאז הם התכוננו למלחמה הבאה. ראינו את זה באפריל 2025. סין חיזקה את המערכת הכלכלית שלה עם רוב מדינות דרום מזרח אסיה: אינדונזיה, תאילנד, פיליפינים, וייטנאם, והעבירה את הסחר לשם, כך שכאשר טראמפ איים על הטלת מכסים מטורפת, זה פחות הזיז לה.
"לסין יש מנופים משמעותיים מול ארה"ב, ובראש ובראשונה בשנים האחרונות כל סוגיית המינרלים הנדירים, שהיא קריטית בשרשראות האספקה שלהם, וגם השתמשה במנוף הזה בעבר".
הנשיא הסיני, שי ג'ין-פינג, אמור להיפגש בחודש הבא עם טראמפ.
"סביר שיווצר אינטרס משותף לסין ולארה"ב להרגיע עכשיו ולא להכנס לעימות ראש בראש שגם יסכן את קיום הביקור ועוד יותר את הסיכוי לביקור חיובי. הם נפגשו במאי האחרון. מבחינתו של נשיא סין, הדבר הכי חשוב הוא איך ארה"ב תתייחס לטאיוואן. מאז 1949, טאיוואן היא יעד אסטרטגי, שלא לומר אינטרס ליבה של המשטר הסיני, שרואה בה מחוז מורד ולא מדינה עצמאית, וחלק בלתי נפרד מסין. לכן בעיניהם זה לא סיפור בינלאומי אלא פנימי.
"כשארה"ב מוכרת נשק לטיוואן, מבחינת סין זו התערבות בענייניה הפנימיים. בשנות ה-70 ארה"ב רצתה לכונן יחסים עם סין העממית והודיעה שהיא מכירה במדיניות סין האחת. סין מפרשת את זה כעקרון מחייב. יש סין אחת, זו סין העממית, ואין בילתה. בפגישה בין שני הצדדים הנושא הזה כמובן עלה. מיד אחרי הפגישה היה נראה שטראמפ מדבר כמו שסין רצתה בנושא טאיוואן, אבל אחר כך זה השתנה שוב".
אז במסגרת הביזנס שטראמפ אוהב לנהל, יש לו יופי של מנוף לחץ.
"אם טראמפ יגיד: 'אני מציע שכל יצוא הנשק לטאיוואן יוקפא לאלתר, זאת תהיה הצהרה חזקה שתספק את הסינים, אבל היא בעייתית גם בארה"ב וגם בעולם. בקונגרס תומכים בטאיוואן באופן גורף, וראינו את זה באישור עסקת הנשק. בעולם, יפן למשל תומכת בטאיוואן, ומדינות רבות אחרות כמוה".
ד"ר סלע טוען שהסנקציות הישירות על איראן עלולות לחזק את רצונה של סין להגדיל את הסחר ביואן, המטבע המקומי, על חשבון הדולר והאירו. היא עלולה לומר שהיא עוזבת את הסוויפט (מערכת הוראות התשלום הבינלאומית), והדבר יכול לאיים על מעמדם של המטבעות האלה בעולם. זה לא שאנחנו עוברים עכשיו לעידן היואן במקום הדולר, כי עדיין הוא נחות במעמדו הגלובלי. אבל לא בכדי האמריקאים לא הכניסו באופן מלא את המערכת הבנקאית הסינית תחת איומי הסנקציות העתידיות שלהם, אם סין תמשיך בסחר נפט עם איראן.
"הסינים אולי לא נבהלו מההכרזת שר האוצר האמריקאי על התוכנית הכלכלית הגרנדיוזית במלחמה באיראן, אבל בהחלט מטריד אותם שהמערכת הגלובלית הכלכלית לא מגיעה להתייצבות. הם היו רוצים מערכת יציבה כדי שיוכלו לטפל בבעיות הכלכליות הפנימיות שלהם, ויש להם לא מעט כאלה".