פרסום ראשון: בעבר הלא מאוד רחוק, עובדים ישראלים היו מתייצבים יום יום בגאווה ליד פסי הייצור במפעלים, ומרגישים שהם תורמים לבניין הארץ. עם התבססותה של המדינה הצעירה והשיפור במצבם הכלכלי, תפסו עובדים פלסטינים את מקומם, כי ישראלים כבר לא עושים עבודות מלוכלכות. אחרי 7 באוקטובר, כשנאסרה כניסתם של הפלסטינים לישראל, המחסור בידיים עובדות הפך לאקוטי והמדינה החלה לייבא ארצה הודים, סרילנקים ופיליפינים שיתפסו את מקומם.
אלא שהקצאות העובדים הזרים לתעשייה לא מצליחות אפילו לגרד את שולי הביקוש. לפני כמה ימים קיבלו מאות חברות ברחבי הארץ הודעה שלא יקבלו את הקצאת כוח האדם הזר שביקשו. חלקן לא קיבלו בכלל, אחרות קיבלו כמויות מזעריות, גם בגלל המכסה הזעומה שאושרה בסבב הנוכחי וגם בשל התיעדוף שניתן לתעשיות הביטחוניות.
בסבב ההקצאה האחרון עמדו לרשות התעשייה כ-3,000 עובדים זרים בלבד, מול בקשות בהיקף של בין 60 ל-70 אלף עובדים. מאחורי המספרים האלה נמצאים מפעלים עם הזמנות, מכונות וקווי ייצור, שפשוט אין להם מספיק אנשים שיעמדו לידם.
"ההקצאה לעובדים זרים נפתחה ב-1 ביוני ונסגרה בסוף יוני", אומרת שיר סלע, מנכ"לית Global Bridge לחיבור בין מעסיקים לעובדים זרים. "בכלל התעשייה ביקשו בין 60 ל-70 אלף עובדים, כשההקצאה לכלל המשק הייתה של 3,000 עובדים זרים בלבד.אצלנו 37 חברות קיבלו אפס עובדים, ומתוך האלף שביקשנו קיבלנו 50 עובדים, ואני מדברת על חברות ענק כמו אשטרום ורדי מיקס. חברות שחסר להם כוח אדם.
"התיעדוף לתעשיות הביטחוניות נשמע הגיוני, אבל לא לגמרי נכון, שהרי מי שמתעסק עם מרכבים, גם הוא משרת את כוחות הביטחון, שלא לדבר על מאפיות או עסקים אחרים שהם ספקים שניוניים של מערכת הביטחון".
לפי הנתונים ל-2026, המכסה הכוללת שאושרה לענף התעשייה עד סוף השנה עומדת על 21,200 עובדים. מתוכם 3,600 מיועדים לעטרות במסלול נפרד לפלסטינים. נכון לדיון שנערך ב-28 באפריל, 15,100 עובדים כבר אושרו להבאה פרטית, ועוד 2,500 עובדים היו עדיין ללא אישור להבאה פרטית.
אלא שמכסה על הנייר עדיין לא מציבה עובד ליד המכונה. הדרך מהחלטת הממשלה ועד להגעת העובדים למפעלים עוברת דרך הקצאות ואישורים, ושם, לטענת המעסיקים, נמצא אחד מצווארי הבקבוק המרכזיים.
"המכסות מאושרות על ידי החלטות ממשלה, כאשר ראש הממשלה הבטיח לפני מספר שבועות שמספר העובדים הזרים יעלה מ-30 אלף לכלל המשק ל-50 אלף לכלל המשק, מתוכם 18,200 לתעשייה. נכון לכרגע כבר נכנסו מעל ל-15 אלף, וזה פשוט לא מספיק. הבעיה היא שהוועדה שאחראית על אישור ההקצאות מתכנסת פעם באף פעם. היועצת המשפטית לממשלה מתנגדת להבאת עובדים זרים בגלל חשש בסחר בבני אדם, למרות שהם מרוויחים בענפי התעשייה בין 50 ל-110 אחוזים מהשכר הממוצע במשק, כשהפועל הפשוט ביותר, בקווי הייצור, מרוויח 6,000 שקלים, שזה גבוה.
"מה יעשו החברות? הן נשארות ללא ידיים עובדות. עובדים ישראלים לא מוכנים לעבוד בפסי ייצור, שזו עבודה משעממת ורוטינית, באף שום שכר שבעולם. אז התעשייה הישראלית נשארת בלי ידיים עובדות".
התעדוף שניתן לתעשיות הביטחוניות מרגיז חלק מהתעשיינים. לטענתם, החלוקה בין מפעל ביטחוני למפעל אזרחי לא תמיד משקפת את שרשרת הייצור בפועל. מפעלי מתכת ומרכבים, מאפיות ועסקים נוספים אולי לא מוגדרים כתעשייה ביטחונית, אבל משמשים ספקים של מערכת הביטחון או של החברות שעובדות עבורה, וגם הם זקוקים לעובדים כדי לעמוד בהזמנות.
ממשרד הכלכלה נמסר בתגובה: "מדיניות החלוקה של מכסות העובדים הזרים נקבעת באופן בלעדי על ידי ועדת המנכ"לים לענייני עובדים זרים. בהתאם להחלטת הוועדה, הקצאת 3,000 העובדים האחרונה, יועדה לתעשייה התומכת במאמץ הביטחוני. המשרד פרסם קול קורא וחילק את המכסה לפי הנחיות אלו, תוך התחשבות, בין היתר, בביקושים העצומים של כלל המגישים. יודגש, כי משרד הכלכלה והתעשייה מכיר היטב במצוקה של התעשייה היצרנית כולה, והודות למאבק רציף שהוביל, אושרו עד כה מכסות של מעל 20,000 עובדים זרים לתעשייה. המשרד ימשיך להיאבק להגדלת המכסות וליצירת מענה מקיף לכלל הענפים והמפעלים שתחת אחריותו".