כבר ארבעה וחצי ימים שרוב מתקני ההתפלה בישראל מושבתים בגלל עכירות מי הים, הנובעת מסחף של אצות ממצרים לכיוון ישראל. נכון לעכשיו, מתקן חדרה פועל באופן מלא, והמתקנים בשורק ב' ובפלמחים פועלים בחצי מיכולתם. המתקנים שפועלים כעת מצליחים להתמודד בצורה טובה יחסית עם העכירות ולכן ימשיכו לפעול כסדרם, כולל מתקן חדרה, שלמרות הפרסומים בתקשורת אין כרגע כוונה לסגור אותו. מכיוון שהעכירות עדיין נמשכת, אין צפי לסיום האירוע.
הנפגעים העיקריים מההשבתה הם החקלאים שמשקים את שדותיהם במים שפירים, והרשויות המקומיות הפסיקו להשקות את הגינות הציבוריות. אספקת מי השתייה נמשכת באופן סדיר כמעט לחלוטין, בזכות שאיבה מוגברת של חברת מקורות מהקידוחים בצפון ומקידוחים שהיו סגורים ונפתחו מחדש.
מקור המעורה בפרטים אומר לוואלה, שמכיוון שמדינת ישראל הפריטה את כל מתקני ההתפלה שלה, שנמצאים היום בבעלות פרטית, רוב המפעילים, למעט אחד, סירבו להיכנס מתחת לאלונקה ולהפעיל את המתקנים למרות העכירות כדי לסייע באספקת המים, ונענו לבקשת רשות המים רק אחרי שקיבלו שיפוי נדיב.
"כל מפעילי מתקני ההתפלה נעלמו ברגע שהתגלתה התקלה", הוא אומר. "רק מפעיל אחד גילה פטריוטיות והיה מוכן להירתם למאמץ. אחרי שרשות המים הבטיחה שיפוי של יותר מ-50% על כל ליטר מים, והודיעה שתשלם 4 ש"ח לליטר במקום 2.5, הם צצו שוב. זה מה שקורה כשהמדינה מפריטה את עצמה לדעת. בעת חירום, היא נאלצה להתחנן בפני חברות פרטיות שיסייעו לציבור. זה לא אמור היה להיות ככה".
בישראל פועלים כיום שישה מתקני התפלה מרכזיים לאורך רצועת החוף, וכולם נמצאים בידיים פרטיות. המתקן האחרון שהיה בבעלות המדינה, מתקן אשדוד של מקורות, נמכר ב-2022 לשותפות של קבוצת שפיר ו-BlueGen של קרן ג'נריישן.
מתקן אשקלון נמצא בבעלות משותפת של קרן קיסטון וורידיס, שמחזיקות כל אחת ב-50%. מתקן פלמחים נמצא בידי BlueGen ומגדל, כשחברת IES נמצאת בתהליך כניסה לשותפות. זהו גם המתקן היחיד בישראל שהוקם בשיטת BOO ונשאר בבעלות פרטית גם בתום תקופת הזיכיון.
במתקן חדרה מחזיקות IDE טכנולוגיות וקבוצת אלייד בחלקים שווים, לאחר שאלייד רכשה בסוף 2023 את חלקה של שיכון ובינוי. מתקן שורק א' נמצא בבעלות חברת דן, שרכשה אותו מ-IDE ב-2018, והזיכיון להפעלתו נמשך עד 2037. שורק ב', באר מרים, המתקן החדש והגדול ביותר בישראל ואחד הגדולים בעולם, נמצא בידי IDE טכנולוגיות ונכנס לפעילות מלאה השנה.
לצד ששת המתקנים הגדולים, מוקם מתקן נוסף בגליל המערבי, באזור שמרת, שביצועו הוטל על IDE ונועד להגדיל את אספקת המים לצפון. באילת ובערבה פועלים גם מתקנים קטנים יותר להתפלת מי ים ומים מליחים, בהם מתקן סבחה, שמופעלים ישירות על ידי מקורות. המתקנים האלה נשארו בידי החברה הממשלתית לאחר שלא נמצא גורם פרטי שרצה לרכוש אותם בשל חוסר כדאיות כלכלית.
"אין כרגע חשש למחסור במי שתייה", אומר המקור, "השאיבה נמשכת מסביב לשעון, ובלילות הצריכה יורדת והמאגרים מתמלאים. יש תקווה שאולי בסוף השבוע ינשבו רוחות מצפון לדרום ויחזירו את האצות בחזרה אל הפרעונים".