בישיבת הממשלה ביום ראשון יתבקשו השרים להצביע על כמה עניינים קריטיים: הארכת ההכרזה על מצב מיוחד בעורף, ההכרזה השנתית על מצב חירום, ויקבלו גם סקירה על פתיחת שנת הלימודים ואתגרי מערכת החינוך. בין לבין הם ירימו אצבעות גם על סעיף תמים לכאורה, בהול לכאורה, שמעלה להצבעה שר החקלאות אבי דיכטר: "עיגון ביטחון המזון כיעד לאומי, ואישור התוכנית לביטחון המזון לשנים 2026 עד 2050".
זה נשמע ציוני, מבליט את המילים שובות הלב "ביטחון המזון" ומציע תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח, אלא שמדובר במחטף של הלובי החקלאי ושל השר, שהפך לבובת הגרב שלו. רגע לפני הבחירות, ובתקווה שאף אחד לא ישים לב, הם מבקשים להעביר החלטה שעלולה לפגוע בכיס של כולנו ובעיקר לקבור סופית, בהחלטת ממשלה, את הרפורמה בחקלאות שהיתה אמורה להיטיב עם החקלאים ועם הציבור.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מתנגד למהלך נחרצות ופועל להסרת הסעיף מסדר היום של ישיבת הממשלה. באוצר מתנגדים לקביעת מדיניות חקלאית לשנים ארוכות לפני שנעשו השינויים המבניים שאמורים להכניס לענף יותר תחרות ולהוריד מחירים.
מקור המעורה בפרטים אומר לוואלה שדיכטר החליט לעשות "סיכול ממוקד" לרפורמה בחקלאות. "בהתחלה חשבתי שהוא עשה את זה מטעמים אלקטורליים, כדי שיבחרו בו בפריימריז, אבל לאור המיקום שלו ברשימת הליכוד, זאת כנראה לא הסיבה, אלא סתם הפעלה שלו על ידי הלובי החקלאי. ביטחון המזון נשמע מעולה, אבל איפה הסרת המחסומים של הגנת הצומח? המכסות? המועצות למיניהן? אם ההחלטה הזאת תעבור, מדובר בייקור מיידי של סל מוצרי המזון הבסיסיים של האזרח הישראלי ובתדלוק יוקר המחיה".
קודמו בתפקיד, עודד פורר, ושר האוצר דאז אביגדור ליברמן, ניסו לשנות את השיטה. במקום להגן על החקלאות בעיקר באמצעות מכסים, מכסות ותכנון, הם ביקשו לפתוח בהדרגה את השוק ליבוא ולתחרות, להעביר תמיכה ישירה לחקלאים ולהשקיע בטכנולוגיה, חדשנות ומיכון. בענף הביצים נקבע גם מתווה לסיום הדרגתי של התכנון והמכסות, לצד פיצוי למגדלים והשקעה בשדרוג הלולים.
הרעיון היה לתת לחקלאים רשת ביטחון מהמדינה, ובמקביל לחשוף אותם לתחרות שתכריח את הענף להתייעל. עם חילופי השרים השתנה הכיוון: המשך הורדת המכסים הוקפא, פתיחת השוק נבלמה והמעבר לתמיכות ישירות לא הושלם. דיכטר גם לא הסתיר את דעתו על המהלך וכינה אותו "מטורף".
במהלך הקדנציה דיכטר הלך והפך לשר החקלאים במקום לשר החקלאות. פעם אחר פעם הוא העדיף להגן על המגדלים במקום לפתוח את הענפים לתחרות ולדרוש מהם להתייעל. התוצאה מורגשת היטב בכיס: מחירי פירות וירקות שממשיכים לטפס, מחסורים חוזרים במוצרי חלב וענפים חקלאיים שממשיכים ליהנות מהגנות, בזמן שהציבור משלם את החשבון.
תוכנית ביטחון המזון כוללת לא מעט סעיפים נחוצים: הגדלת הייצור החקלאי המקומי, שמירה על קרקעות, הבטחת מים ועובדים, השקעה במחקר, חדשנות ומיכון, חיזוק תעשיית המזון, צמצום בזבוז מזון וגיוון מקורות היבוא. אחרי מלחמה ממושכת, משבר אקלים ואיומים על נתיבי סחר, יש חשיבות ליכולת של ישראל לייצר בעצמה חלק משמעותי מהמזון שהיא צורכת.
התוכנית מבקשת להזרים מיליארדים לחקלאות, להבטיח לה מים, עובדים והשקעות ולחזק את הייצור המקומי, אבל כמעט לא נוגעת בשיטה עצמה. המכסות, מנגנוני התכנון, מועצות הייצור והחסמים בתחום הגנת הצומח נשארים במקומם, והמעבר לתמיכות ישירות נדחק הצידה. כך מקבל הענף עוד כסף ועוד הגנות, בלי שנדרשת ממנו בתמורה התייעלות אמיתית, עלייה בפריון ויותר תחרות.
אם הממשלה תקבע שהגדלת הייצור המקומי היא יעד לאומי עד 2050, יהיה הרבה יותר קשה בעתיד להפחית מכסים, לפתוח את השוק ליבוא או לשנות את מנגנוני התכנון. כל ניסיון כזה יוכל מיד להיות מוצג כפגיעה בביטחון המזון.
יבוא, כך אומר המקור, אמנם יוצר תלות במדינות זרות, אבל הוא כלי חשוב ליצירת תחרות. כשהאפשרות לקנות תוצרת מבחוץ קיימת, היצרן המקומי נדרש להתמודד גם על המחיר וגם על היעילות. בלי הלחץ הזה, קל יותר להמשיך להגן על הענף וקשה יותר לגרום לו להתייעל.
"אף אחד לא מציע לוותר על החקלאות הישראלית. ישראל צריכה חקלאות חזקה ויכולת ייצור מקומית, בוודאי אחרי 7 באוקטובר. אבל אם המדינה עומדת להשקיע מיליארדים בענף, היא צריכה לדרוש בתמורה יותר יבול, יותר פריון, יותר תחרות ומחירים נמוכים יותר".
דיכטר: "הפכנו את המשוואה"
תגובת שר החקלאות וביטחון המזון, ח"כ אבי דיכטר: "עבודת המטה הבינמשרדית לגיבוש התוכנית הלאומית לביטחון מזון 2050 נפרסה על פני יותר משנתיים, ואותה גיבשו גורמי המקצוע משישה משרדי ממשלה, צה"ל וגופים נוספים, זאת כדי להבטיח ביטחון מזון אמיתי למול אתגרי משבר האקלים. הסנונית הראשונה בתוכנית קובעה בהחלטת ממשלה כבר לפני יותר משנתיים, ועיקרה גידול התוצרת החקלאית בשליש בעשור הקרוב. החלטה זו מיושמת בירקות ומתחילה לתת תוצאות משמעותיות בבלימת עליות המחירים, בעיקר בעגבניות ובהמשך גם בפירות.
"בעשור האחרון הייבוא צמח פי חמישה והמחירים המשיכו לעלות. הפכנו את המשוואה: הייצור המקומי הוא המרכזי והייבוא עמוד תומך. הורדנו את מחירי המים לחקלאים, בניגוד לעמדת האוצר, ואנו מגדילים את כמויות המים כדי לגדול בתוצרת. הגדלנו דרמטית את מספר העובדים הזרים מ-30 אלף ל-70 אלף, בניגוד לעמדת האוצר. אנחנו מטפלים בהוספה של קרקע לחקלאות באזורי פריפריה ומשקיעים במו"פ. זה יביא לירידת מחירים. אנחנו כבר רואים את זה בירקות ועם הזמן נראה זאת גם בפירות. התוכנית אף מטפלת באובדן מזון, המגיע לשיעור של יותר מ-30% בירקות ופירות מסוימים, ובעידוד של צריכת מזון בריא. התנגדות האוצר לתוכניות משרד החקלאות היתה חסרת בסיס בשנים האחרונות וחסרת בסיס מקצועי גם כיום".