אגף השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר מפרסם היום (ראשון) את הדו"ח השנתי המסכם בנושא שביתות ועיצומים במגזר הציבורי לשנת 2025. מן הנתונים עולה כי סך ימי העבודה האבודים עמד בשנה החולפת על כ-36,000 ימים בלבד - נתון המציג ירידה משמעותית ביחס לשנת 2024 ומשקף את המשך מגמת השיפור ההיסטורית ביחסי העבודה בישראל.
במהלך שנת 2025 נפתחו במגזר הציבורי 11 סכסוכי עבודה חדשים. הסכסוכים נפתחו במערכת החינוך (מורים בחטיבות העליונות, עובדי הוראה במערכת החינוך הממשלתית ותומכות חינוך - 3 סכסוכים), ברשות האוכלוסין וההגירה (2 סכסוכים), וכן סכסוך אחד בכל אחד מהגופים הבאים: המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, המכון למחקר ביולוגי, החברה לשירותי איכות הסביבה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בנק ישראל, ותומכות חינוך ברשויות המקומיות.
במהלך השנה התקיימו 11 שביתות מלאות בחמישה גופים: רשות האוכלוסין וההגירה (5 שביתות), יד ושם (3 שביתות), עובדי הוראה במערכת החינוך הממשלתית (שביתה אחת), נמל אשדוד (שביתה אחת), ורופאים בקופות החולים. מרבית השביתות המלאות היו קצרות ונמשכו משעות בודדות עד יום עבודה אחד: 5 שביתות נמשכו שעות בודדות (עד חצי יום עבודה), 5 שביתות נמשכו יום עבודה אחד, ורק שביתה אחת (ברשות האוכלוסין) נמשכה יומיים. כמו כן, נרשמו 2 שביתות חלקיות (עיצומים) בלבד - במכון למחקר ביולוגי וקרב עובדים סוציאליים בשלטון המקומי.
סך העובדים המשתייכים לקבוצות ששבתו בשביתות מלאות עמד על כ-122,000 (מתוכם כ-121,000 עובדי מדינה). עם זאת, תמונת המצב מושפעת באופן מכריע משביתת אזהרה בת שעתיים של הסתדרות המורים בגין חוק הפחתת השכר במגזר הציבורי, שכללה 120,000 עובדים. שביתה זו לבדה הייתה אחראית לכ-30,000 ימי עבודה אבודים (כ-83% מסך הימים האבודים). בנטרול אירוע זה, סך ימי העבודה האבודים במגזר הציבורי עומד על כ-6,074 ימים בלבד, וסך העובדים ששבתו בארבע הקבוצות הנותרות עמד על כ-2,000 עובדים.
בהתאם למדיניות אגף השכר, ב-10 מתוך 11 השביתות המלאות בוצע הליך של אי-תשלום שכר: בשמונה שביתות נוכה השכר במלואו, בשביתה אחת בוצע ניכוי חלקי בשל קשיים טכניים, ובשביתה אחת הונהג הסדר חלופי של השלמת שעות. בשתי השביתות החלקיות שרשמו כ-10,000 עובדים בסך הכל, במקרה אחד (המכון הביולוגי) שולם שכר ראוי דיפרנציאלי, ובמקרה השני (עובדים סוציאליים) שולם שכר מלא ללא הליך שכר ראוי.
במדד הבינלאומי המקובל ב-OECD, המבטא את מספר ימי העבודה האבודים ל-1,000 עובדים, עמד השיעור בישראל בשנת 2025 על 55.6 ימים (אומדן למגזר הציבורי). מדובר בשיפור משמעותי בהשוואה לנתוני העבר של ישראל, שעמדו על כ-581 ימים בשנות ה-90, כ-697 ימים בשנים 2000-2007, וכ-78 ימים בשנים 2008-2015.
הדו"ח מקדיש פרק נרחב לתופעת ה"התחלות" - דיווחי מחלה פיקטיביים כצעד ארגוני, אשר בלטה סביב הצעדים לייצוב המצב הפיסקלי. בעקבות חוק להפחתת שכר רוחבית במגזר הציבורי למימון הטבות לחיילי מילואים ושיקום העוטף והצפון, זוהתה היעדרות מתואמת של עובדי הוראה תוך הצגת אישורי מחלה. בשיא התופעה, ב-2 במאי 2025, נסגרו כ-1,635 גני ילדים, בימים שלאחר מכן נסגרו מאות בתי ספר (209 ב-4 במאי ו-347 ב-5 במאי), ולחשבי השכר הוגשו אלפי אישורי מחלה.
בעקבות האירועים הורה הממונה על השכר על אי-הכרה בהיעדרויות ועל ניכוי שכר, והמדינה פנתה לבית הדין לעבודה. בית הדין קבע כי "הוצאת אישורי מחלה שאינם אותנטיים שנעשית באופן קולקטיבי, הינה צעד ארגוני לכל דבר ועניין", וכי מדובר ב"שביתה פראית". בסוף יולי 2025 ניתן פסק דין על בסיס הסכמות, אשר נתן תוקף להנחיה שלא להכיר באישורים שהונפקו בדיעבד או ללא ביקור אצל רופא.
בדברי ההקדמה לדו"ח כתב הממונה על השכר: "שביתה היא כלי קיצוני שמעצם טבעו אמור להוות מוצא אחרון בלבד. הידברות ישירה, גישור והגעה להסכמות הדדיות חייבים להיות דרך המלך לפתרון משברים. השימוש ב'נשק' השביתה צריך להיעשות במשורה, כדין, ורק לאחר שמוצו לחלוטין כל ערוצי המשא ומתן האפשריים. הצורך בריסון השימוש בכלי זה מקבל משנה תוקף כאשר מדובר במערכות הציבוריות. פגיעה בשירות הציבורי היא פגיעה חמורה וישירה באזרחי המדינה וביכולתם לנהל שגרת חיים תקינה. נמשיך לפעול מתוך מחויבות עמוקה לניהול משא ומתן הוגן, שקוף ואחראי, במטרה להבטיח את שיפור השירות הציבורי, את השימוש אחראי וההוגן בכספי הציבור ואת היציבות והרציפות של השירות לציבור".
בסיכום הדו"ח צוין כי לצד הירידה העקבית בכמות השביתות, הנתמכת בהסכם המסגרת משנת 2023, קיים עדיין קושי מובנה בהתמודדות עם שביתות חלקיות ומימוש מנגנון "שכר ראוי", ומודגש הצורך בחיזוק ארגז הכלים המנהלי של המעסיק הציבורי.