\לכולנו יש מים בברזים. תמיד. אנחנו רגילים כל כך לאפשרות לשתות מים, להתקלח, לכבס ולהדיח כלים בכל רגע ביום, עד שאנחנו נוטים להתייחס לכך כאל דבר מובן מאליו. אלא שהמים לא באמת "פשוט שם", ודאי לא במדינה יבשה כמו שלנו. הם שם כי יש מי שעובד לילות כימים כדי שיהיו שם, טריוויאליים לכאורה.
לכולנו יש מים בברזים מסיבה אחת: חברת המים הלאומית, מקורות, דואגת לכך. מקידוחי המים הראשונים בעמק זבולון בשנות ה-30 ועד להשלמת חיבור המדינה כולה למערכת מים אחת, החזון של החברה ברור, מסביר דני סופר, ממלא מקום מנכ"ל מקורות: יצירת משק מים יציב, המבוסס על תשתית לאומית שתכליתה התיישבות, חקלאות וצמיחה.
"אני מקווה שנשלים את מהלך חיבור הארץ כולה למערכת מים אחת בתוך חמש-שש שנים. זה חיוני", אומר סופר, "כדי שאיש מאיתנו לא יחווה אף פעם הפסקת מים. כדי שזה יקרה, חשוב שלכל אזור יהיו לפחות שני מקורות מים, לרוב יותר. כך נוכל להבטיח אספקת מים סדירה גם כשיש תקלות. אנחנו עובדים ומשקיעים בתחזוקת המתקנים ובהשארתם בכשירות מקסימלית, כולל המוביל הארצי. הוא כבר בן 64, ואנחנו מקווים שימשיך לעבוד עוד 30 שנים לפחות. משק המים בארץ הוא מהיציבים בעולם, בזכות אסטרטגיות ארוכות טווח ופריסה רחבה, והוא יישאר כזה".
חברת מקורות הוקמה בשנת 1937, ביוזמת לוי אשכול ובשותפות הסוכנות היהודית, ההסתדרות והקרן הקיימת לישראל. אשכול ז"ל, שהיה המנכ"ל הראשון, ראה במערכת מים ארצית כלי לבניין הארץ. בתזכיר ההקמה נכתב כי תפקידה הוא "להוציא לפועל ולעשות את כל הדברים הנחוצים, או המתאימים, להשגת מים, אגירתם, מכירתם, מסירתם, הפצתם והמצאתם". כשבועיים לאחר מכן נרשמה החברה כחוק במשרדי ממשלת המנדט בשם "מקורות". בתחילת דרכה עמד לרשותה הון של 85 אלף לירות, והיא מנתה שישה עובדים.
כיום מספקת מקורות קרוב ל-1.8 מיליארד מטר קוב מים לבתים, לשדות ולמפעלי התעשייה בישראל, ובסך הכל לכ-13 מיליון צרכנים, לרבות הרשות הפלסטינית וממלכת ירדן מתוקף הסכמים מדיניים. היא מתפעלת כ-11 אלף קילומטר קווי צנרת, 3,000 מתקני הפקה ואספקה, כ-1,000 קידוחים, 1,000 מאגרי מים ובריכות וכ-20 מתקני התפלה. לחברה צבר השקעות של כ-1.6 מיליארד שקלים בשנה ותוכנית פיתוח תלת-שנתית המאושרת מראש בידי רגולטורים ומשרדי ממשלה.
אתם מתגאים בכך שהחברה תרמה לביסוס מעמדה של ישראל כמעצמת מים. איך זה קרה? אילו החלטות הובילו למעמד הזה?
"כמה החלטות עיצבו את דרכה של מקורות", מסביר סופר, העובד בחברה כמעט 40 שנה. "הראשונה הייתה המעבר ממפעלי מים מקומיים לתפיסה של מערכת ארצית מחוברת. אחריה הגיעו הובלת מים לנגב, מפעל ירקון נגב והמוביל הארצי. בהמשך התקבלה החלטה אסטרטגית לגוון את מקורות המים באמצעות התפלה והשבת קולחים ולא להסתמך רק על מים טבעיים.
"בשנים האחרונות בולטת החלטה נוספת: להפוך את כיוון הזרימה ההיסטורי של המוביל הארצי ולהזרים מים מותפלים ממרכז הארץ צפונה, כחלק מההיערכות לשינויי אקלים ולשנות בצורת. ההישג הגדול ביותר שלנו בעיניי הוא שבמדינה שמתמודדת עם אקלים יבש, גידול מתמשך באוכלוסייה ושנות בצורת, אספקת מים סדירה נתפסת כדבר מובן מאליו. מבחינתנו, הצלחה אמיתית היא כשהתשתית הלאומית עובדת היטב והציבור כמעט אינו נדרש לחשוב עליה".
אתגרים חדשים, פיתוחים חדשים
לאורך עשרות שנות קיומה של מקורות השתנו אתגרי המים, ואיתם גם החברה. "מקורות השתנתה כמעט בכל עשור, משום שגם אתגרי המים השתנו", אומר סופר. "מחברה שהתבססה בעיקר על קידוחים והולכת מים טבעיים, היא הפכה למפעילה של מערכת משולבת הכוללת מים טבעיים, מים מותפלים וקולחים. לצד ההנדסה המסורתית נכנסו מערכות שליטה ובקרה, ניתוח נתונים, סייבר, חדשנות ושיתופי פעולה עם חברות טכנולוגיה. אחד השינויים הבולטים היה השינוי הארגוני שבוצע בשנים 2019-2018.
"במסגרת השינוי הזה הוכפלו תוכניות הפיתוח של החברה מכ-800 מיליון שקלים לשנה ועד לכ-1.6 מיליארד שקלים בשנה כיום. במקביל החברה נרשמה למסחר עם הנפקת אג"ח והפכה לחברה מדווחת, תוך הגדלת היקף הפעילות הבינלאומית שלה והקמת יחידת חדשנות שמושקעת בכמה סטארט אפים. העיקרון נשאר קבוע: לא לחכות למשבר הבא, אלא לבנות מראש את התשתית, הידע והגמישות שיאפשרו להתמודד איתו".
אחד האתגרים המשמעותיים שאיתם התמודדה החברה בשנים האחרונות הוא המלחמה המתמשכת. "יש לנו תורת לחימה, כי ברור לנו שבזמן מלחמה ייתכנו בעיות באספקת המים; אז אנחנו משתבללים ומצמצמים מאוד, למשל, את אספקת המים לחקלאות כדי לשמור על אספקה סדירה של מי שתייה", מסביר סופר. "אבל כיוון שהחקלאים בצפון המשיכו לעבוד גם תחת ירי חיזבאללה, עמלנו קשה כדי להמשיך לספק להם מים. במקביל, היה צריך לספק מים לבסיסי צה"ל המאולתרים שהוקמו באזורים שונים. התקנו עבור החיילים גם דודי חימום, בין השאר בעוטף עזה וברמת הגולן, כדי שיוכלו ליהנות ממקלחות חמות. ניסינו מאוד לעזור לכל החיילים וכוחות הביטחון שהיו בחזית ובשטח. מגיע להם".
פיתוח משקי מים מעבר לים
לצד הפעילות בארץ, מייעצת מקורות למדינות רבות מעבר לים, בהן ארגנטינה, פרו, צ'ילה ואורוגוואי, מרוקו, קפריסין, הודו, קזחסטן ואזרבייג'ן. מהנדסי החברה מסייעים בתכנון מערכות מים ובקרה.
מה אתם עושים במדינות האלה?
"אנחנו מייעצים ובונים תוכניות אב למדינות הללו. באזרבייג'ן למשל אנחנו מתכננים מתקן התפלה ענק מהים הכספי. חתמנו על חוזים גם באמירויות ובבחריין. היתרון הגדול שלנו הוא בידע ובצמצום הפחת, איבוד המים במערכת. לשמחתי, הפחת אצלנו עומד על 4% בלבד, לעומת כ-50% במקומות אחרים בעולם".
לאחרונה הרחיבה החברה את פעילותה בקפריסין וחתמה על מזכר הבנות לפיתוח ולחיזוק משק המים במחוז ניקוסיה. ההסכם מתמקד בצמצום אובדן מים, בשיפור היעילות התפעולית ובפיתוח תשתיות לטיפול בשפכים. ישראל נחשבת למובילה עולמית בתחום השבת הקולחים לחקלאות, עם שיעור השבה של כ-80%.
מקורות פעילה במשק המים הקפריסאי קרוב ל-15 שנים, ובאמצעות מקורות פיתוח וייזום שותפה בשני מתקני התפלה בלרנקה ובלימסול, המספקים כ-34 מיליון מטרים מעוקבים של מים בשנה.
אתה יכול להצביע על מהלכים שנולדו במקרה והתבררו כהצלחה?
"בעולם התשתיות אין כמעט פרויקטים שנולדים במקרה, משום שכל שינוי מחייב תכנון והשקעות גדולות. אבל יש דוגמאות לתשתית שקיבלה שימוש חדש שלא עמד במרכז התכנון המקורי. למשל, המוביל הארצי נבנה כדי להעביר מים מהכנרת ומהצפון למרכז ולדרום. עשרות שנים אחר כך, בעקבות מהפכת ההתפלה, המערכת הותאמה גם להעברת מים מותפלים בכיוון ההפוך, מהמרכז צפונה ועד הכנרת. זו המחשה מצוינת לערך של תשתית גמישה ושל חשיבה הנדסית שמאפשרת להתאים מערכת לאומית ותיקה למציאות חדשה".
ומה באשר למהלכים שהתבררו כמוטעים?
"מוטעים אינו הביטוי הנכון. אחד הלקחים מבחינתנו הוא שחברה ותיקה אינה יכולה להיצמד למבנה שהתאים לעידן אחר. היא צריכה לדעת לזהות שינוי, לתקן ולהתאים את עצמה לסביבה הכלכלית והרגולטורית. לכן, אם ידוע שבניית תשתיות אורכת שנים, ומדובר בפרויקטים עתירי מימון וחלקם מקיימי חיים, המחשבה היא שתוכניות הפיתוח של משק המים יהיו זהות לאלה של סקטור התחבורה. כלומר תוכנית עבודה סדורה ומאושרת אחת לחמש או עשר שנים במקום אחת לשלוש שנים כיום.
"הלקח השני הוא שמקורות חייבת להסתמך יותר על יכולותיה ופחות על גורמים אחרים, קל וחומר כשמדובר בתקופת חירום. זה אומר, העמדת יכולת ייצור חשמל עצמאית ושמירה על מלאים לשעת חירום בהליך אישור רגולטורי עצמאי ומהיר. הלקח השלישי הוא שחברת הבת של מקורות, שח"מ, חייבת להיות זרוע ביצוע ממשלתית רשמית לשעת חירום לענייני משק המים, עם יכולת תמיכה גם לחברות אחרות במידת הצורך".
ערכי היסוד של החברה, אומר סופר, מלווים אותה מיום הקמתה: אחריות לאומית, מקצועיות, שירות ציבורי ותכנון לטווח ארוך: "מים חייבים להגיע לכל מקום, בכל יום ובכל מצב, גם כאשר מדובר באזור מרוחק, בתנאי אקלים קשים או בתקופת חירום. לצד זאת נוספו לאורך השנים דגשים חזקים כמו חדשנות, קיימות, יעילות ושמירה על איכות המים. בסופו של דבר, התרבות הארגונית נשענת על תפיסה פשוטה: מים הם תשתית חיונית למדינה, ולכן נדרשות אמינות, מקצועיות ויכולת להסתכל עשרות שנים קדימה".
איך תיראה מקורות חמש או עשר שנים מהיום?
"בעוד חמש שנים מקורות תהיה חברה דיגיטלית, יעילה וגמישה יותר, עם יותר מערכות בקרה חכמות, שימוש רחב בנתונים, השקעות באנרגיה מתחדשת ותשתיות שמותאמות לביקוש הגדל. בתוך עשור האתגר יהיה רחב יותר: להכין את משק המים הישראלי לגידול אוכלוסייה, לשינויי אקלים ולתקופות קיצון, תוך הגדלת הגמישות בין מקורות המים השונים ושמירה על אמינות המערכת. כלל מערכות המים של ישראל יחוברו לכל קצוות הארץ ויכולת אספקת המים והמחזור שלהם לטובת שימוש שני בחקלאות יגדלו משמעותית. במקביל, הידע שנצבר בישראל צפוי לקבל משקל גדול יותר בפעילות הבינלאומית, כך שמקורות תהיה גם תשתית לאומית וגם מוקד ידע עולמי בתחום המים".