השופט המליץ, הצדדים קיבלו: דיסקונט ויתר על צו המניעה והשופט זפט ידון בטענתו לזכות סירוב ראשונה בעסקת פיבי

הצדדים לפרשת עסקת מכירת פיבי הסכימו לוותר על הבקשה לצו המניעה ולדון בטענת בנק דיסקונט לזכות סירוב ראשונה. שופט בית המשפט המחוזי יהודה זפט יתן פסק דין ככל הנראה בתוך שבועות אחדים.



היום התקיים הדיון הדחוף בבקשה לצו מניעה שהגיש בנק דיסקונט כנגד ביצוע עסקת מכירת השליטה בחברת פיבי אחזקות לידי קבוצת ליברמן-בינו בטענה כי מדובר למעשה במכירת השליטה בבנק הבינלאומי, הכפופה לכאורה לתנאי זכות סירוב ראשונה שניתנה לבנק דיסקונט, המחזיק ב-26% ממניות הבינלאומי.



הראשונה להגיש תגובתה היתה חברת פיבי אחזקות, שלמעשה אינה צד אמיתי לסכסוך, שכן מניותיה הן שנמכרות במסגרת העסקה. כזכור, חברת פלימון של האחים ספרא מכרה את אחזקותיה בפיבי (כ-50%) לידי קבוצה בראשות צדיק בינו, מיכאל אבלס, הלן אבלס ולי ליברמן תמורת כ-90 מיליון דולר.



פיבי טענה באמצעות עוה"ד יוסף בנקל ונירית אבטליון כי ניסיונה של דיסקונט לעכב את ביצוע העסקה נעשה בחוסר תום לב ודינו להידחות על הסף.



פיבי מציינת בתגובה כי מהבחינה החוקית דיסקונט אינו יכול לרכוש את השליטה בפיבי, שכן הוראות חוק הבנקאות אוסרות זאת. לטענתו, חוק הבנקאות קובע במפורש כי תאגיד בנקאי כמו דיסקונט אינו רשאי לרכוש או להחזיק באמצעי שליטה ב'תאגיד החזקה בנקאי' כמו פיבי, וביהמ"ש ממילא לא יתן לדיסקונט סעד הסותר את הוראות החוק.



עוד טוענת פיבי כי הסעד אותו מבקש דיסקונט - לקבל הכרזה על כך שאכן קיימת לו זכות סירוב ראשונה - הינו סעד תיאורטי, שכן דיסקונט לא פעל מאז תחילת הפרשה בתום לב כדי לממש את הסעד הזה אם ינתן לו. לטענתה, היה על דיסקונט לכנס את האורגנים המוסמכים שלו כדי שאלו יאשרו את הרכישה, באם תינתן לו זכות סירוב ראשונה, ויקצו לכך משאבים מתאימים. כל זאת, במידה ואותם אורגנים יכולים לעקוף את 'אי החוקיות' שבעסקה.



עוד נטען בתגובה כי דיסקונט פועל בחוסר ניקיון כפיים, מאחר והעלים מביהמ"ש עובדות חיוניות לסוגיה. פיבי טוענת עוד כי אכן ניתנה זכות סירוב ראשונה מפורשת בהסכם משנת 1983, אך לשני צדדים בקשר עם מניותיה של פיבי בלבד - דנות חברה להשקעות וקנדה ישראל דולופמנט לימיטד.



פיבי טוענת כי בכך אמרו הצדדים להסכם את דברם כי לדיסקונט לא תהיה זכות סירוב ראשונה למניות פיבי, אלא אך למניות הבנק הבינלאומי, כפי שנקבע בהסכם.



עוד טוענת פיבי כי דיסקונט לא ציין בבקשה כי בפנייה שעשה לבנק ישראל בשנת 1983, לאחר חתימת ההסכם עם הבינלאומי, הוא ציין במפורש כי אין לו זכות סירוב ראשונה במניות פיבי ודי באמירה זו להצביע כי אין לבקשה של דיסקונט "ידיים ורגליים".



לבסוף, טוענת פיבי כי דיסקונט מנוע ומושתק מלהעלות טענותיו בדבר זכות הסירוב הראשונה, וזאת מאחר שהשליטה בפיבי התחלפה זה לא מכבר פעמיים בשנת 1986, עת איש העסקים ז'ק נאסר רכש את השליטה בה ממפרק דנות ולאחר מכן, בעת מכירת השליטה בחברה לידי האחים ספרא. בשני המקרים לא דרש דיסקונט לעמוד על זכות הסירוב לה הוא טוען היום, ולפיכך טוענת פיבי כי הוא מנוע מלעשות כך היום.



בנוסף, טוענת פיבי כי היא חברת השקעות פעילה שהשקיעה סכומי עתק בהיקף של מאות מיליוני שקלים במגוון פעילויות ובתחומים שונים ואין כל יסוד לטענה כאילו היא נעדרת כל תוכן עסקי אחר וכאילו קיימת זהות מוחלטת בינה להחזקתה בבנק הבינלאומי.