המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה מציעה רפורמה בפנסיית החובה, שבמרכזה ביטול חובת ההפרשה של העובד לפנסיה עד גיל 40, תוך שמירה מלאה על הפרשות המעסיק. על פי ההצעה, העובד יוסיף להיות מבוטח וההפרשה לא תנוכה משכרו עד גיל 40, כאשר החל מגיל זה תחול חובת ההפרשה במלואה במתכונת הנהוגה כיום. עוד מוצע כי ביטול ההפרשה יוגדר כברירת מחדל בלבד, כך שתישמר לעובד הזכות להמשיך ולהפריש מרצונו גם לפני גיל 40.
ההצעה מתבססת על מחקר שערכו פרופ' אבי שמחון ואברהם זופניק מהמועצה הלאומית לכלכלה. המחקר בוחן את התפתחות ההכנסה של פרט מייצג לאורך מחזור החיים - משנות העבודה הראשונות ועד לקבלת הקצבה בגיל הפרישה. ניתוח הנתונים נשען על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ועל סימולציות אקטואריות של החיסכון הפנסיוני והקצבה הצפויה, בפילוח לפי מגדר ולפי חמישוני שכר.
מאז שנכנס לתוקפו צו ההרחבה לביטוח פנסיוני בשנת 2008, חויבו כל מעסיק ועובד בישראל להפריש לקרן פנסיה בשיעור אחיד, ללא הבחנה בין שלבי החיים השונים של העובד. ממצאי המחקר החדש מלמדים כי הקצבה הצפויה בגיל הפרישה גבוהה מההכנסה החודשית נטו של העובד לאורך מרבית שנות עבודתו. עוד עולה כי מרבית העובדים צפויים להגיע לגיל הפרישה עם הכנסה פנסיונית הדומה לשכרם ערב הפרישה ואף גבוהה ממנו - תופעה הבולטת במיוחד בחמישוני השכר הנמוכים, שבהם משקלה של קצבת אזרח ותיק בהכנסה הפנסיונית גדול יותר.
חוקרי המועצה מצביעים על פער מובנה במודל הנוכחי: בעוד ההוצאות הגדולות על הקמת משפחה, גידול ילדים ותשלומי משכנתא מתרכזות בשנות העבודה הראשונות שבהן ההכנסה עדיין רחוקה משיאה, מבנה ההפרשות הקיים מייצר ביטחון גבוה בגיל הפרישה אך במחיר פגיעה ברווחת העובד בשנות השיא של ההוצאות. במועצה הלאומית לכלכלה מעריכים כי ביטול הפרשת העובד עד גיל 40 ישפר את רמת החיים בשנות העבודה הראשונות, בעוד יחס התחלופה ישמר ברמה נאותה.
עמית בן-צור, מנכ"ל פורום ארלוזורוב, הגיב ליוזמה: "במקום להקל על משפחות צעירות ועל משפחות בעשירוני ההכנסה הנמוכים באמצעות השקעה בחינוך, בדיור ובשירותים ציבוריים, מציעים להן לממן את יוקר המחיה מהפנסיה של עצמן. גם לפי חישובי הנייר, ההצעה מפחיתה בכ-11% את הקצבה הממוצעת נטו הצפויה בפרישה, כולל קצבת אזרח ותיק, וההבטחה שהקצבה תספיק נשענת על תחזית שבתרחיש המרכזי שלה העובדים ממשיכים לעבוד עד גיל 70.
"צמצום ההפרשות דווקא בגיל צעיר פוגע בכסף שיש לו הכי הרבה שנים לצבור תשואה, ועלול להעמיק את אי השוויון: מי שיכולים להרשות לעצמם ימשיכו לחסוך, ומי שמתקשים לגמור את החודש ייאלצו לוותר על החיסכון ולשלם על כך בזקנתם. פנסיית החובה היא אחד ההישגים החברתיים החשובים של ההסכמות בין ההסתדרות למעסיקים, שהעניקו לראשונה הגנה פנסיונית לכלל העובדים במשק. במקום להעמיק את אחריות המדינה ולהפחית את ההוצאות הכבדות המוטלות על משפחות צעירות, ההצעה מסירה אחריות מהמדינה ומעבירה עוד סיכון אל העובד, היום ובעתיד".
