מדד המחירים לצרכן אינו משקף את יוקר המחיה הממשי כפי שחווים אותו משקי הבית בישראל, כך עולה ממחקר שערכו פרופ' בנימין בנטל וד"ר לביב שאמי מטעם מכון טאוב. המחקר מראה כי אי־הכללת עלות הכסף במדד (הריבית שמשלמים משקי הבית על משכנתאות ועל האשראי הצרכני) גורמת להערכת חסר של העומס הכלכלי על משקי הבית.
המדד בישראל, כמקובל ברוב מדינות העולם, מודד את מחירי סל מוצרי הצריכה והשירותים. בסעיף הדיור בבעלות, שהוא 18% מהמדד, המדידה מתבססת על שיטת "שכר דירה זקוף" - הערכה היפותטית של שכר הדירה שהיו משלמים בעלי הדירות אילו שכרו את דירותיהם. השיטה מתעלמת ממחירי הדירות ומעלויות המימון, המשפיעים במישרין על החזרי משכנתאות ועל תזרים ההוצאות של משקי הבית. תחשיב הכולל את עלות מימון הדיור מראה שהזינוק בריבית המשכנתאות הוא מנוע מרכזי להתייקרות הדיור בפועל.
החוקרים פיתחו מדד משלים, שבו רכיב הדיור בבעלות אינו מחושב לפי שכר דירה זקוף, אלא לפי עלות מימון הדיור בפועל. המדד המשלים מגיב בעוצמה רבה לשינויים בתנאי המימון, במיוחד בשנים 2022-2023, כשבנק ישראל הזניק את הריבית.
החוקרים מדגישים שהמחקר אינו מבקש לערער על תוקפו של המדד ככלי למדידת אינפלציה או להצביע על צורך בהחלפתו, אולם היעדר ההתייחסות לעלות הכסף יוצר פער חמור. הם ממליצים שלצד המדד הרשמי יפורסמו מדדים המביאים בחשבון גם את עלויות המימון, כדי לספק תמונה מציאותית ומקיפה יותר של העומס הכלכלי על משקי הבית.