קל לקרוא את הכותרות המגיעות מאירופה ולחשוב שמדובר בעוד אירוע פוליטי נקודתי. אלא שמי שמכיר את עולם הסחר הבינלאומי מודאג ממשהו אחר לגמרי, הבעיה אינה רק מה שממשלות אירופה אוסרות, אלא כיצד קניינים, רשתות שיווק, בנקים יתרגמו את האיסורים האלה למדיניות ניהול הסיכונים שלהם.
המהלך כבר חוצה מדינות. בהולנד קמעונאי יכול להיכנס לכלא על מכירת מוצרים מהשטחים ומרמת הגולן, בריטניה הצטרפה ליוזמה משותפת עם צרפת, קנדה, ספרד ואחרות לקידום מגבלות סחר עם ההתנחלויות. השאלה הדחופה לתעשייה הישראלית היא האם הסנקציה תישאר ממוקדת, או שהשוק ייקח אותה רחוק הרבה יותר משום שהקניין האירופי לא רוצה ללמוד את מפת ישראל.
ברגע שאומרים לקניין שחלק מהמוצרים עלולים להיות כפופים למגבלות, הוא נדרש לבדוק היכן נמצא המפעל, מה מקור חומרי הגלם ומה יקרה אם הרגולציה תשתנה שוב. מבחינתו, הפתרון העסקי הפשוט הוא להחליף ספק. כך, סנקציה גיאוגרפית ממוקדת עלולה להפוך לחרם שקט ורחב - לא כי ממשלה אסרה על "Made in Israel", אלא כי ישראל הפכה עבורו למקור רכש מסובך מדי.
נכון, מוצרים ביטחוניים או טכנולוגיות ייחודיות שאין להם תחליף מוגנים יותר. אבל על המדף בסופרמרקט או ברשת הפארם, היצרן הישראלי מתחרה מול חלופות מקומיות כמו גם חלופות מכל העולם. אם הבחירה היא בין מוצר ישראלי טוב שמחייב בדיקות וסיכון רגולטורי, לבין מוצר חלופי נטול מורכבויות קל להבין מה תהיה ההחלטה. לא כל מוצר הוא כיפת ברזל, ובמוצרי צריכה לקניין תמיד יש תחליף.
אירופה היא יעד קריטי המהווה כ-31% מהיצוא התעשייתי הישראלי (שהסתכם ב-2025 בכ-56 מיליארד דולר). אי אפשר פשוט לוותר על השוק הזה או להעביר בן לילה מערכי הפצה שנבנו במשך עשרות שנים ליבשת אחרת. מאחורי כל מוצר ישראלי על המדף עומדת עבודה מאומצת של שנות דור. ברגע שהמוצר יוצא ונכנס מתחרה, להחזיר את המצב לקדמותו, גם אם המגבלות יוסרו בעתיד, יהיה כמעט בלתי אפשרי. האמירה "נמצא שווקים חלופיים" אינה תוכנית עבודה.
האיום הגדול ביותר אינו בהכרח הודעה רשמית על חרם, אלא חרם שקט ומבוזר, הנוצר מאלפי החלטות עסקיות קטנות המתקבלות בחדרים סגורים. זהו אפקט דומינו הקניין מחליף ספק, הבנק מחמיר בדיקות ומקשה על מימון סחר, והמבטח והמשקיע דורשים פרמיית סיכון גבוהה יותר. התוצאה היא פרמיית סיכון לא רשמי על עצם עשיית עסקים עם ישראל.
כאן נשאלת השאלה: איפה מדינת ישראל? הכלים הקיימים לקידום יצוא נבנו כדי לעזור למכור יותר, אך המציאות החדשה מחייבת הגנה אקטיבית ומיידית על היצוא הקיים. אי אפשר לחכות שהיצואן ידווח על ביטול הזמנה.
תוכנית העבודה חייבת להתבסס על 4 פעולות:
1. למפות את המדינות, הרשתות והענפים החשופים.
2. למנוע באמצעות הפעלת נספחים כלכליים מול יבואנים לפני שהמוצר יורד מהמדף.
3. להגן באמצעות כתובת ממשלתית שתעקוב אחר הקשחת תנאים במערכת הפיננסית.
4. לייצר חלופות ומסלול מהיר לנפגעים בתחומי התקינה, המימון וביטוח הסחר.
המחוקק האירופי יכול לשרטט קו מדויק על המפה, אך הקניין והבנק אינם חייבים לשרטט את אותו הקו. התרחיש המסוכן אינו הכרזה רשמית על חרם, אלא מציאות שקטה שבה פשוט קשה יותר למכור, לבצע עסקאות ולממן אותן. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לחכות שהדומינו ייפול עליה לעצור אותו עכשיו.
הכותב הוא מנכ"ל ביסקול ויו"ר איגות תעשיות המזון וענף התמרוקים בהתאחדות התעשיינים