"המטרה היא לא להוסיף שנים לחיים, אלא להוסיף חיים לשנים"

הכתבה נכתבה בשיתוף מפעל הפיס

כשדורון ארנון, מנכ"ל מגדלי הים התיכון, ביקש מ-ChatGPT לחלק את החיים לתקופות שונות, קיבל שוב ושוב תשובה די צפויה: גם המודל של הבינה המלאכותית תייג את בני 65 ומעלה כ"בני הגיל השלישי". דווקא התשובה האוטומטית הזאת הדליקה לו נורה אדומה: אם אפילו טכנולוגיה שמבקשת לנסח מחדש את העולם ממשיכה להשתמש באותה חלוקה מוכרת, אולי הגיע הזמן לשאול אם היא עדיין מתאימה למציאות.

כי המציאות השתנתה. בני 65 ומעלה של היום ממשיכים ללמוד, ליצור, לטייל, להתנדב, ליזום ולהשפיע. עבור רבים מהם, הפרישה אינה נקודת סיום אלא פתיחה של תקופה שיכולה להימשך עוד עשרות שנים. מכאן נולדה במגדלי הים התיכון התפיסה של "הגיל החדש" - תפיסה שמקדמת את האפשרות לבחור בתקופת חיים חדשה לפני שמגיעים לשלב בחיים של הגיל השלישי.

"בעבר אדם בן 60-70 נראה לנו זקן", אומר ארנון. "היום, כשהתארכו החיים, עדיין מגדירים אותם בטעות כ'גיל שלישי', כאילו אתה במדרון לקראת הסוף. אבל אפשר לבחור בפרק חדש בחיים, שיכול להיות משמעותי ואולי אפילו הכי טוב".

לדברי ארנון, השינוי מתחיל בהבנה שתקופת הפרישה יכולה להימשך כמה עשורים. אם בעבר דיור מוגן נתפס כ"תחנה האחרונה", הרי שהמציאות השתנתה. "חיי הגמלאי התארכו משמעותית, וזה מביא את תקופת הפרישה להימשך על פני כמה עשורים. מכאן החשיבות לייצר ולהגדיר תקופת חיים חדשה - הגיל החדש. תקופה זו היא תחנת המשך של חיים פעילים".

המטרה, הוא מדגיש, אינה רק להוסיף שנים לחיים, אלא להוסיף חיים לשנים: "להפוך אותן לשנים טובות, ולא רק להאריך אותן".

התפיסה הזו לא צצה במגדלי הים התיכון כטרנד או כמהלך שיווקי תורן. היא גובשה כחלק מתהליך שכלל בחינת מחקרים מהארץ ומהעולם, התייעצות עם מומחים והקמת מכון מחקר ייעודי. ממנה צמחה "שיטת חמשת היסודות של הגיל החדש": משמעות ומטרה בחיים, למידה המובילה לעשייה, כושר ותנועה, קשרים חברתיים וקהילתיים ותזונה נכונה.

"מחקרים עדכניים בארץ ובעולם מראים שאיכות החיים לאורך השנים מושפעת במידה רבה מאורח החיים שלנו, מההרגלים, מהסביבה ומהבחירות שאנחנו עושים מדי יום", אומר ארנון. "במיוחד אחרי הפרישה, כשמטלות כמו עבודה וגידול ילדים כבר לא קיימות או מצטמצמות משמעותית".

אחד השינויים המעניינים, לדבריו, נוגע דווקא לקשרים החברתיים. "במשך שנים אמרו שבשלב מסוים באופן טבעי אין קשרים חדשים, ומשמרים בעיקר קשרי משפחה ומעגל מצומצם מאוד. היום אנחנו מבינים עד כמה חשוב לפגוש אנשים חדשים ולהרחיב מעגלים". לא מדובר רק בתוספת חברתית נחמדה לשגרת החיים, אלא ברכיב משמעותי באיכות החיים ובתחושת האושר.

גם ההסתכלות על בני הגיל הזה עצמם השתנתה. "יש בהם גמישות מחשבתית ופועמת בהם תחושת התחדשות והרצון להיות IN ולחוות את כל האושר הטכנולוגי שהעולם שלנו מציע", אומר ארנון. מבחינתו, זהו חלק בלתי נפרד מההגדרה של הגיל החדש: לא להתנתק מהעולם המשתנה, אלא להמשיך להיות בתוכו, ללמוד ממנו ולהשפיע עליו.

"ההיערכות לגיל החדש לא מתחילה בגיל 80", מדגיש ארנון. "היא מתחילה הרבה קודם, בשנות ה-60 ואפילו קודם לכן. ככל שמתחילים מוקדם יותר לחיות לפי חמשת היסודות האלה, כך הגיל החדש יהיה טוב יותר".

וזה גם ההבדל, לדבריו, בין השיח העכשווי על Longevity לבין התפיסה שהחברה בהובלתו מבקשת לקדם. "Longevity כפי שמדברים עליו לאחרונה נתפס בעיניי יותר כטרנד שניתן להכניס אליו כל דבר", הוא מסביר. "אני רואה אותנו כמי שמתרגמים את המילה הזאת לחיים יומיומיים אמיתיים דרך תפיסת חיים הנוגעת בתקופת חיים חדשה שנוצרה בגיל הפרישה".

במגדלי הים התיכון, שפועלת בתחום כבר 40 שנה ומפעילה כיום שמונה בתים עם כ-2,000 דיירים, וארבעה מתחמים נוספים בדרך - השינוי מתבטא גם בסביבת המגורים. "אם עד לא מזמן הדגש בתכנון היה על דירה מרווחת, היום אנחנו מבינים שהערך המוסף הוא לא רק דירה נוחה, אלא סביבת חיים שלמה שמזינה את חמשת היסודות".

כך, למשל, בתחום הכושר והתנועה לא מסתפקים בבריכה ובחדר כושר. "אם באמת רוצים לשים את התחום במרכז, המתחם צריך להיות מעודכן במכשור ובעזרים הכי חדשניים, המדריכים צריכים לעבור השתלמות ייחודית לעבודה עם הגיל החדש, וצריך להתאים לכל דייר תוכנית אימונים בהתאם למדדים שלו".

לשם כך הוקמה רשת POINT, המשלבת כלי מדידה מתקדמים, תוכניות מותאמות אישית וליווי מקצועי שנעשה ע"י המרכז האקדמי לוינסקי וינגייט. גם התזונה היא חלק מהשגרה: בבתי הקפה מוצעים לצד הקפה והמאפה גם שייקים, סלטי פירות וירקות, ובמסעדות אפשר למצוא המלצות למנות בריאות דלות שומן ועשירות בחלבון.

אבל מה שמעורר את התיאבון עוד יותר, אומר ארנון, הוא דווקא נושא הלמידה: "זה השלב לקחת בו קורסים של מכון אדלר ולהתחיל ללוות את הקהילה, או ללמוד הופעה בפני קהל - ולהתחיל להרצות. יש היום אין סוף מסגרות של לימודים, קתדרות, קמפוסים, סדרות הרצאות, מופעים והצגות. אנחנו מייצרים את אותה חוויה, אבל עם ערך מוסף משמעותי של מעבר מלימוד לעשייה והתפתחות".

כך, למשל, לקראת מופע של גיל חובב, "סיפורים ירושלמיים", בבית בירושלים, עברו דיירים סדנאות Storytelling בהנחיית השחקנית דנה דבורין. הם למדו כיצד מזהים סיפור טוב, איך בוחרים אותו ובעיקר כיצד מספרים אותו בצורה מעניינת. לאחר מכן השתלבו בוגרי הקורס במופע עצמו עם הסיפורים שלהם.

"מיותר לציין איזו תחושת גאווה ומשמעות חשו המשתתפים", מספר ארנון. "זה בדיוק ההבדל. כך הופכים למידה לא רק לתיאוריה אלא לעשייה".

גם חוגי המחול עברו מסלול דומה. כוריאוגרף עבר בין החוגים, הקים קבוצת מחול מקצועית עם תלבושות, והדיירים הופיעו בפסטיבל לצד להקת מחול מקצועית ולצד הזמרת דפנה דקל. בוגרות סדנת הכתיבה עורכות את עיתון המגדלים "מעת לעט", ובוגרות קורס אוצרות כבר הפיקו תערוכות ציור.

והנה מי שיודע להרים כוסית לחיי השינויים שבדרך: בבית בבת ים נקלט לאחרונה דייר חדש, יינן במקצועו. הוא בנה בדירתו חדר יין קטן, הקים בר במרפסת הפונה לים, ואז הציע להקים בבית יקב. הוא קישר את הרשת עם יקב סורק, וכיום מוקם באחד החללים בבית יקב מקצועי. הדיירים כבר בצרו ענבים בכרם במושב בית מיכאל, השתתפו בתהליך וכעת ממתינים ליין.

"כבר יש תורנות בין הדיירים", מספר ארנון. "אני מקווה שבראש השנה הבא נרים 'לחיים' עם 'יין המגדלים'".

אבל המבחן האמיתי של השיטה, אומר ארנון, הוא לא כמה פעילויות מוצעות, אלא מה הן גורמות לאנשים לעשות.

ארנון נזכר בתקופה המטלטלת שלאחר 7 באוקטובר: דיירים בני 70, 80 ואפילו 90 ירדו לסייע לחקלאים בדרום, השתתפו בזירות פינוי ולקחו חלק פעיל ככל שיכלו. "אנשים בני 70 פלוס ממשיכים ללמוד ולהוביל יוזמות, והם מלמדים אותנו שהגבולות שאנחנו מציבים לגיל הרבה יותר צרים ממה שהגוף והנפש באמת מסוגלים להם, אם רק ניתן להם את הפלטפורמה המתאימה".

"אנחנו רואים את הקו הישיר בין המחקרים התיאורטיים למצב בשטח. כשחיברנו את כל הנקודות, הבנו שיש כזה דבר שנקרא 'גיל חדש'. יש להם הרבה בשביל מה לקום בבוקר גם אם הם כבר לא עובדים. הבנו שהשאלה 'מי צריך אותי?' ואיזו משמעות יש לי היא קריטית לתחושת האושר ואיכות החיים".

"החזון שלנו הוא ששיטת חמשת היסודות של הגיל החדש תפרוץ גם מחוץ לכותלי הרשת ותהפוך לאבן דרך ליצירת דור גמלאים חדש בארץ - בנות ובני הגיל החדש. אנחנו רואים בזה שליחות. שינוי תפיסה בשוק לא קורה בשנה-שנתיים, זה תהליך ארוך טווח.

"אם בסוף המשפחה, החברה והקהילה ימשיכו להסתכל על זה כעל סוף החיים, יהיה קשה גם לאנשים לפרוץ מהתודעה הזו. זה לא עצם המגורים במקום כזה או אחר - זו תפיסה שלמה, וצריך לפעול עבורה. להבין שהגיל החדש יכול להיות עוד פיק בחיים".
הכתבה נכתבה בשיתוף מפעל הפיס