השגרה מביאה איתה בדידות שקטה לגיל השלישי, ותקופת החגים מחדדים אותה. מהדירות הסמוכות עלו קולות של משפחות שהתכנסו, ובבתים של לא מעט קשישים הבדידות מורגשת ביתר שאת. לפי הסקר החברתי של הלמ"ס, כרבע מבני 65 ומעלה בישראל (26%) חשים בדידות לעיתים קרובות או לפעמים. מעבר למצוקה האישית, לבדידות הזו יש גם תג מחיר כלכלי, והוא גבוה. בסוף 2023 חיו בישראל כ-1.25 מיליון בני 65 ומעלה, ולפי תחזית הלמ"ס מספרם צפוי לעלות לכ-2.1 מיליון עד 2045.
בכמה כסף מדובר? בארה"ב בחנו חוקרי AARP ואוניברסיטת סטנפורד את הוצאות מדיקר על 5,270 מבוטחים מעל גיל 65. על כל מבוטח עם רשת חברתית דלה, הוציאה התוכנית הפדרלית כ-1,608 דולר בשנה. בקבוצה הזו כ-14% מהמבוטחים, כ-4 מיליון איש, ובסך הכול מדובר בכ-6.7 מיליארד דולר בשנה. העלות העודפת נובעת בעיקר מאשפוזים ומשהייה במוסדות סיעודיים.
זה לא הנתון היחיד.
בספרד העריכו חוקרים את עלות הבדידות הלא רצויה בכ-14 מיליארד יורו ב-2021, כ-1.2% מהתוצר. מתוכם כ-6.1 מיליארד יורו הן הוצאות בריאות ישירות, בעיקר ביקורים תכופים יותר אצל רופאים וצריכה גבוהה יותר של תרופות.
"מדובר בסוגיה אקוטית הנדחקת לרוב לשולי הכותרות, אך היא בעלת משמעות רבה. העשורים הקרובים יתאפיינו בהמשך העלייה בתוחלת החיים, מספר האזרחים הוותיקים צפוי לגדול באופן משמעותי, וחובתנו כמדינה וכחברה להיערך לכך אסטרטגית", מציין ליאור שטרסברג, מנכ"ל עמותת מטב, הארגון הגדול בישראל בתחום הטיפול הסיעודי לאזרחים ותיקים.
כשבודקים מה הבדידות עושה לגוף, מתברר עד כמה ההיערכות הזו דחופה. מאחורי העלות הכלכלית הכבדה מסתתרת הידרדרות פיזיולוגית ממשית. בידוד חברתי אינו רק מצוקה רגשית. זהו גורם סיכון קליני, שמאיץ שורה של מחלות כרוניות. לפי הממונה על בריאות הציבור בארה"ב, קשרים חברתיים לקויים מעלים ב-29% את הסיכון למחלות לב וב-32% את הסיכון לשבץ מוחי. אצל מבוגרים, הסיכון לדמנציה ולירידה קוגניטיבית מזנק בכ-50%. הפגיעה לא נעצרת בלב ובמוח. מטא-אנליזה שניתחה נתונים של יותר ממיליון איש מצאה שבדידות מעלה ב-32% את הסיכון לסוכרת מסוג 2. מחקרים אחרים קושרים אותה להתפתחות יתר לחץ דם, וארגון הבריאות העולמי מזהיר גם מפני זינוק בשיעורי הדיכאון והחרדה.
הנזק ניכר גם בתפקוד היומיומי. מחקר בריטי שעקב אחר כ-2,800 בני 60 ומעלה מצא שבדידות מנבאת שבריריות גופנית כעבור ארבע שנים. מחקר אמריקאי שכלל יותר מ-14,000 קשישים מצא שבתוך שש שנים היא מתורגמת לקשיים מהותיים בניידות ובביצוע פעולות שגרתיות. לכל אחת מהמחלות האלה יש תג מחיר כבד. בישראל, ההוצאה העודפת על שירותי בריאות לחולי סוכרת נאמדה בכ-3.5 מיליארד שקל בשנה (נתוני 2013). שבץ מוחי עולה למשק כ-2.3 מיליארד שקל בשנה (הערכה לשנת 2018). וכפי שעולה מהנתונים בארה"ב, חלק ניכר מהעלות העודפת של הבדידות נובע מאשפוזים.
לירידה בתפקוד בגיל השלישי יש מענה בדמות גמלת סיעוד. כשמחלה, חריפה או כרונית, מגבילה את תפקוד הקשיש עד שהוא כבר לא מסוגל לתפקד באופן עצמאי - למשל להתהלך בבית, להתרחץ או להתלבש בכוחות עצמו - והוא מוגדר כמי שנזקק לעזרת אדם אחר. זה המצב שבו נכנסת לתמונה הגמלה של הביטוח הלאומי. הגמלה ניתנת לבני גיל הפרישה שעומדים במבחן הכנסות וגרים בביתם או בדיור מוגן. התנאי המרכזי הוא תלות רבה בעזרת הזולת בפעולות היום-יום, כמו התלבשות, רחצה, אכילה ותנועה בבית. היא ניתנת גם למי שזקוק להשגחה צמודה, כשמצבו מעמיד אותו בסכנה. את רמת התלות קובע מעריך מטעם הביטוח הלאומי.
ההוצאה הציבורית על הגמלה גדלה בשנים האחרונות משמעותית, בין היתר בעקבות הרפורמה בסיעוד מ-2018, שהרחיבה את מעגל הזכאים. לפי דוח מבקר המדינה, היא עלתה מכ-7 מיליארד שקל ב-2018 לכ-21 מיליארד שקל ב-2025. מספר הזכאים גדל מכ-180 אלף ערב הרפורמה לכ-392 אלף, ושיעורם מכלל בני גיל הפרישה כמעט הוכפל, מכ-16% לכ-30%.
"מאחורי המספרים האלה עומדים אזרחיות ואזרחים וותיקים שזקוקים לעזרה כדי לבצע את הפעולות הבסיסיות ביותר", אומר שטרסברג. לדבריו, לסיוע במסגרת גמלת סיעוד יש גם ערך נוסף משמעותי, שכן הוא נותן מענה משמעותי גם להתמודדות עם הבדידות. "הקשר האישי שנרקם בין המטפלת למטופל במסגרת עבודה עם קשישים, והנוכחות הקבועה שלה בבית, חשובים לא פחות מהעזרה הפיזית", הוא אומר. "הם נותנים ביטחון, חברה ותחושה שיש מי שרואה ודואג". מטב, הוא מוסיף, מספקת מגוון שירותים נוספים שנותנים מענה לבדידות למשל מרכזי יום, קהילות תומכות ומועדונים חברתיים וגם מפעילה פרויקטים שהמטרה שלהם היא הפגת בדידות באמצעות מתנדבים שמגיעים לטובת שיחה ופעילות פנאי עם אזרחים וותיקים.
הבדידות עולה גם על סדר היום הבין-לאומי. לפי ארגון הבריאות העולמי, שמונה מדינות בעלות הכנסה גבוהה כבר אימצו מדיניות לאומית לחיזוק הקשר החברתי. שלושה עקרונות חוזרים ברובן: מעורבות של כל החברה ולא רק של משרד ממשלתי אחד, חיזוק הבסיס המחקרי ושיתוף פעולה בין מגזרים. במאי 2025 קיבלה עצרת הבריאות העולמית החלטה ראשונה מסוגה בנושא. ההחלטה קוראת למדינות לפתח מדיניות, תוכניות ואסטרטגיות מבוססות ראיות, להעלות את המודעות ולקדם קשר חברתי למען הבריאות הגופנית והנפשית. באותה עצרת השיק הארגון את קמפיין "Knot Alone". חודש לאחר מכן פרסמה ועדה של הארגון דוח עולמי, שלפיו אחד מכל שישה בני אדם חווה בדידות, והיא קשורה לכ-871 אלף מקרי מוות בשנה. בעקבות הדוח קרא הארגון לכל המדינות להפוך את הקשר החברתי לעדיפות בבריאות הציבור.
מספר האזרחים הוותיקים בישראל ימשיך לגדול בעשורים הקרובים, והקשר החברתי שלהם הוא חלק מההיערכות לכך. זו לא רק שאלה של רווחה אישית, וגם לא רק מצווה של "אל תשליכני לעת זקנה". זה גם חשבון כלכלי, והמדינה יוצאת ממנו נשכרת.