כבר שלושה חודשים מתנהלת מדינת ישראל בלי מבקר המדינה. אירוע היסטורי מפוקפק, שלא ייפתר בקרוב. בדיוק בגלל זה, אנחנו צפויים ככל הנראה לעוד אירוע חסר תקדים. על פי החוק, אמור מבקר המדינה להגיש את הדו"ח השנתי המסכם, פרי עבודה מאומצת של צוותי המשרד, לא יאוחר מ-15 בפברואר, ועל ראש הממשלה לתת עליו הערות לא יאוחר מעשרה שבועות מיום ההגשה.
מכיוון שהאפשרות למינוי מהיר אחרי הבחירות קלושה, ולו רק בגלל בחירות חוזרות או התמשכות הקמת הממשלה, קשה להאמין שמבקר חדש יספיק להיכנס לתפקיד, ללמוד את החומר ולחתום עליו עד המועד הקבוע בחוק. גורמים שמכירים היטב את הנעשה במשרד מעריכים שאם המצב הנוכחי יימשך, זאת תהיה הפעם הראשונה בתולדות המדינה שבה הדו"ח השנתי לא יוגש.
הסיטואציה הכאוטית הזאת התחילה בבחירתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו במקורבו ומי שייצג אותו בכמה תיקים, עו"ד מיכאל ראבילו, לתפקיד מבקר המדינה. עצם הבחירה בו עוררה סערה בגלל היותו עורך דינו הפרטי של נתניהו והקשר המקצועי והאישי ביניהם, כשמי שנבחר לתפקיד אמור לבקר, בין היתר, את עבודת הממשלה ומשרד ראש הממשלה.
ב-3 ביוני התקיימה בכנסת ההצבעה החשאית לבחירת המבקר. בסיבוב הראשון קיבל שופט בית המשפט העליון בדימוס יוסף אלרון 60 קולות, לעומת 57 לראבילו. מאחר שאיש מהם לא השיג את הרוב הדרוש, נערך סיבוב נוסף. במהלכו צילמו כמה חברי כנסת מהליכוד את פתק ההצבעה שלהם לראבילו מאחורי הפרגוד. בסיום הסיבוב קיבל ראבילו 61 קולות מול 57 לאלרון ונבחר לתפקיד.
סוגיית החשאיות גלגלה את המינוי לבג"ץ. ב-2 ביולי ביטל בית המשפט את בחירתו של ראבילו לאחר שקבע שנפל בהליך פגם מהותי, והורה לכנסת לקיים בחירות חוזרות. יומיים אחר כך הסתיימה כהונתו של המבקר היוצא מתניהו אנגלמן, ומאז אין לישראל מבקר מדינה.
הבחירות החוזרות לא התקיימו. היועצת המשפטית לכנסת, עו"ד שגית אפיק, סבורה שיש לערוך אותן בהקדם, עוד בכנסת הנוכחית, בעוד יו"ר הכנסת אמיר אוחנה הודיע לבג"ץ שלדעתו יש להמתין עד לכינון הכנסת הבאה. וכך, שלושה חודשים אחרי סיום כהונתו של אנגלמן, אין עדיין מועד לבחירת מחליף.
לפני שעזב את תפקידו ניקה אנגלמן את השולחן, והבטיח ש-85 דוחות שכבר היו בעבודה יוגשו. הוא גם השאיר תוכנית עבודה עד תחילת השנה הבאה, כך שעבודות השטח ממשיכות על פיה. הצוותים ממשיכים לאסוף חומרים, לבדוק גופים ולקדם ביקורות שכבר אושרו. הבעיה מתחילה ברגע שנדרשת החלטה שרק המבקר מוסמך לקבל.
כאחראי על נציבות תלונות הציבור, רק הוא יכול לחתום על צווי הגנה לחושפי שחיתויות ולמבקרי פנים. "אזרחים ממשיכים להגיש לנציבות התלונות בקשות לחקירה של מקרים אבל אי אפשר לטפל בהם", אומר מקור שמכיר היטב את עבודת המשרד. "רק בידי המבקר הסמכות לומר במי לטפל ואיך, וכשהוא איננו, הכל תקוע. עוד נושא שמחכה למבקר הבא ומקשה על גיבוש דוחות, הוא כל מה שקשור למימון הבחירות. להחליט אם מפלגה חרגה, לקנוס על אי העברת כספים, כל זה בסמכותו בלבד.
"גם תוכנית ביקורת חדשה ואישור נושאים חדשים שצצים נמצאת רק בידיו. אמנם יש למנהלי החטיבות ולמנכ"ל סמכות לדרוש חומרים מהגוף הנחקר, אבל מי שאמון על ההחלטה אם להכריז על הבדיקה או החקירה כביקורת שבקצה שלה יש דוח, הוא המבקר בלבד".
למשרד, אומר המקור, יש אורך נשימה של כמה חודשים בזכות התוכנית שהשאיר אנגלמן והביקורות שכבר יצאו לדרך. אלא שהיעדרו מורגש גם מול הגופים המבוקרים. לדבריו, יש כאלה שמתחכמים, מערימים קשיים ומנצלים את המצב כדי לדחות פתיחה של ביקורות רשמיות נגדם.
מקור נוסף שמכיר את הנעשה במשרד מסביר מה יכולה להיות המשמעות. "אם אני גוף מבוקר, נגיד אני משרד התחבורה, ופונה אליי מישהו ממשרד מבקר המדינה, מנציבות תלונות הציבור, כי התקבלה תלונה והוא רוצה לברר אותה, אני נציג של משרד התחבורה יכול להגיד לו: חבר, אין סמכות. אתה לא יכול להתקשר אליי בכלל, אתה לא יכול לברר את התלונה. אז בכל אספקט שהוא זאת בעיה. זאת שאלה מעניינת, אני לא יודע לומר לך בדיוק איך עכשיו המשרד מתנהל ככה".
כל אלה מתגמדים מול המועד שמתקרב בפברואר. אפשר להמשיך לאסוף חומרים, לכתוב טיוטות ולקדם את הדו"ח השנתי, אבל בסוף התהליך צריך להיות מי שיאשר ויחתום עליו.
"הבעיה הגדולה ביותר היא הדוח השנתי של מבקר המדינה שעליו להמציא על פי חוק ב-15 בפברואר. זאת תהיה הפעם הראשונה בהיסטוריה שלא יוגש דוח שנתי, שאמור להתפרסם לציבור עשרה שבועות אחרי הגשתו. הדבר הזה לא קרה אף פעם והוא מאוד מדאיג. יש לקוות שהממשלה הנבחרת תמנה באופן הבהול ביותר מבקר מדינה כדי לשמור על מנהל תקין".