סכום של כ-100 אלף דולר בחודש, בתוספת בונוס מיוחד של 50 אלף דולר לכל מעבר בודד במיצר הורמוז: אלו הסכומים שמוצעים כיום לקברניטי מכליות נפט במפרץ הפרסי, כך לפי דיווח של הפייננשל טיימס, המתבסס על שלושה מקורות המקורבים לבעלי ספינות ולצוותים.
בצל התגברות ההתקפות האיראניות על כלי שיט, בעלי הספינות נאלצים לשלם פרמיות סיכון חסרות תקדים כדי לשכנע את הצוותים להישאר על הסיפון, בזמן שמדיניות המפרץ נאבקות להמשיך ולהזרים את הנפט הגולמי דרך צוואר הבקבוק הימי החשוב ביותר בעולם.
הפערים במדרג השכר בענף ממחישים את גודל ההסלמה. בתנאים בשגרה, איש צוות זוטר מרוויח כ-1,500 דולר בחודש וקברניט מרוויח כ-15,000 דולר. כיום, השכר מכפיל את עצמו כבר באזור דרום ים סוף ומפרץ עומאן, ומזנק עוד יותר בכל מעבר במיצר הורמוז - כך שאנשי צוות זוטרים מקבלים לפחות פי ארבעה עד פי שישה משכרם הרגיל. גורם בענף אף ציין כי הימאים זוכים כעת ליחס שגובל במעמד של שכירי חרב.
התנאים האלה מהווים זינוק חד לעומת שלבים מוקדמים יותר של הלחימה. בחודש יולי דיווח בלומברג כי קבוצת Sinokor, בעלת מכליות-העל הגדולה בעולם, הציעה לצוותיה תוספת של ששת חודשי שכר עבור הפלגה הלוך-וחזור של כחודש ימים לצורך העמסת נפט בסעודיה או בעיראק ופריקתו במפרץ עומאן. באותה עת, מקורות בתחום גיוס הצוותים ציינו כי בעלי ספינות אחרים הציעו סכומים נמוכים יותר, אם כי הבונוסים נותרו משמעותיים.
התשלומים המופלגים הללו משקפים את הקושי הגובר לאייש את הספינות באזור שהוגדר כשטח הלחימה. ההגדרה של מיצר הורמוז כאזור של "פעולות דמויות מלחמה" מעניקה לימאים את הזכות המשפטית לסרב להפליג ולחזור לביתם על חשבון החברה, בעוד תהליך ההחלפה של אנשי צוות שעוזבים עשוי להימשך שבועות. הסכנה עבורם ממשית ויומיומית: לפי הערכות ארגון הימאות הבינלאומי, כ-24 ימאים נהרגו בהתקפות ברחבי האזור מאז פרצה המלחמה בסוף חודש פברואר, ובכירים בענף הספנות מעריכים את הסיכוי שספינה תיפגע במהלך חצייה בכ-1 ל-20.
קברניט מכלית ששוחח עם רשת בלומברג תיאר את שגרת המעברים המסוכנת: הספינה מפליגה כאשר משדר המיקום שלה כבוי, כלי השיט נצמד ככל הניתן לחופים של עומאן, והסיפונים מבוצרים בשקי חול כהגנה מפני כטב"מים וטילים. בתמורה לסיכון, קיבל הקברניט משכורת כפולה, במסגרת חוזה שהיה קצר בחודש מזה המקובל. עבור ימאים רבים המגיעים ממדינות בעלות הכנסה נמוכה כמו הפיליפינים והודו, מדובר בסכומים שביכולתם לשנות חיים.
מבחינה כלכלית, העלות הישירה של הבונוסים עבור שוק הנפט נחשבת לזניחה. בונוס מעבר של 50 אלף דולר, כשהוא מתחלק על פני מטען של מכלית-על המכילה כ-2 מיליון חביות, מוסיף בסך הכל כמה סנטים בודדים למחירה של חבית - סכום זעום בהשוואה לעלויות ההובלה והביטוח נגד סיכוני מלחמה שמשלמים הבעלים.
אולם, האות הכלכלי החשוב יותר שיוצא מהורמוז הוא שאספקת הנפט מהמפרץ אינה תלויה רק במגבלה פיזית, אלא הפכה לתלויה בצוואר בקבוק של כוח אדם. בעוד הזרמת הנפט מסוגלת להתאושש, הסיכון להפרעה פתאומית נותר גבוה מאוד. עובדה זו מסבירה מדוע הנפט מסוג ברנט שומר על פרמיה משמעותית מול נפט מסוג WTI, אף שהייצוא הסעודי מתאושש. התקפה בודדת שתביא לסירוב גורף של צוותים להפליג, או תאלץ בעלי ספינות להקפיא את הפלגותיהן, תביא לצמצום זמינות הנפט המובל בים בקצב מהיר בהרבה מאשר נזק שיגרם לתשתיות נפט יבשתיות.
ההסדרים הכספיים הנוכחיים מבהירים כיצד היצוא מהמפרץ מוסיף להתקיים: לא בזכות ירידה ברמת האיום, אלא מכיוון שבעלי הספינות מתמחרים את הסכנה במחיר גבוה מספיק שגורם לצוותים להסכים לקחת את הסיכון. כל התקפה נוספת באזור צפויה לדחוק את תג המחיר הזה עוד יותר למעלה, והמבחן הקרוב יהיה האם זינוק השכר יצליח להמשיך להדביק את קצב עליית הסיכונים בשטח.