ימים ספורים אחרי פרוץ מלחמת חרבות ברזל, בזמן שבעלה הוקפץ למילואים בצו 8 והיא נאלצה להישאר בבית עם שני ילדיהם הקטנים, איבדה עובדת ממפעל בצפון גם את מקום עבודתה. כעת, כשלוש שנים לאחר מכן, בית הדין האזורי לעבודה בחיפה קבע כי הפיטורים היו בלתי חוקיים וחייב את החברה לשלם לה פיצוי משמעותי.
העובדת החלה לעבוד בספטמבר 2023 כמבקרת איכות בחברת סיני טכנולוגיות זיווד, בשכר של 35 שקל לשעה. היא הספיקה לעבוד במקום כחודש בלבד לפני 7 באוקטובר, אז גויס בעלה למילואים בצו 8 ומוסדות החינוך בכרמיאל נסגרו.
בעקבות המצב היא נעדרה מ-11 ימי עבודה כדי להשגיח על ילדיה. לטענתה, לאורך התקופה עדכנה בזמן אמת את מנהל הייצור ועובדת נוספת בחברה על הסיבה להיעדרותה. אלא שיומיים בלבד לאחר ששבה לעבודה, נמסר לה מכתב פיטורים מיידי. הנימוק הרשמי: "צמצום הפעילות במפעל".
העובדת לא קיבלה את ההסבר והגישה תביעה, שבה טענה כי הסיבה האמיתית לפיטוריה הייתה ההיעדרות שנכפתה עליה בעקבות שירות המילואים של בעלה. עוד טענה כי פוטרה ללא שימוע ובניגוד לחוק.
מחפשים עבודה? אלפי משרות פתוחות במגוון רחב של תחומים מחכות לכם באתר Jobnet
"אף עובד אחר לא פוטר"
החברה הציגה גרסה אחרת. לטענתה, העובדת הועסקה באמצעות חברת כוח אדם ובתקופת ניסיון, עוד לפני המלחמה נעלמה מעבודתה ולא השיבה לפניות, ובהמשך פוטרה הן בשל צמצומים והן בשל אי התאמה מקצועית. החברה טענה גם כי נערך לה שימוע כדין.
אלא שבית הדין דחה את מרבית הטענות האלה. מהראיות שהוצגו עלה כי העובדת הועסקה למעשה ישירות על ידי החברה, בעוד חברת ההשמה רק הפנתה אותה לראיון. דוחות הנוכחות הראו כי עבדה באופן סדיר עד פרוץ המלחמה, והתכתבויות הוואטסאפ תמכו בגרסתה שלפיה עדכנה את הממונים עליה בזמן אמת.
גם טענת הצמצומים עוררה קושי: בעלי החברה העיד כי אף עובד אחר לא פוטר באותה תקופה. במקביל, הטענה לאי התאמה מקצועית לא נתמכה במסמכים, והחברה אף בחרה שלא לזמן לעדות את מנהל הייצור שהיה הממונה הישיר על העובדת.
בית הדין: ראיות החברה נמצאו "מפוברקות"
אחד החלקים החריפים בפסק הדין נגע להליך השימוע. בית הדין קבע כי פרוטוקול השימוע שהציגה החברה "אינו מסמך אותנטי", בין היתר משום שהזימון והשימוע תוארכו לימים שבהם העובדת כלל לא הייתה במפעל. בפסק הדין אף צוין כי ראיות שהציגה החברה נמצאו "מפוברקות".
בסופו של דבר קבע בית הדין כי ההיעדרות מהעבודה הייתה לפחות אחד השיקולים שהובילו לפיטורים. בכך, נקבע, הפרה החברה את הוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה ואת ההגנות שניתנו לעובדים בשעת חירום.
החוק מגן לא רק על מי שמשרתים בעצמם במילואים, אלא גם בנסיבות מסוימות על בני ובנות זוגם, כאשר הם נאלצים להיעדר מהעבודה כדי להשגיח על ילדיהם בזמן שבן הזוג מגויס.
גם חודשיים בעבודה לא מנעו פיצוי גבוה
הוותק הקצר של העובדת לא מנע מבית הדין לפסוק לטובתה סכום משמעותי. הפיצוי הגבוה ביותר, 50 אלף שקל, נפסק בגין נזק לא ממוני לפי חוק ההגנה על עובדים בשעת חירום, כאשר בית הדין הדגיש גם את הצורך להרתיע מעסיקים.
בנוסף נפסקו לטובתה 30 אלף שקל בגין הפליה לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, 20 אלף שקל בשל פגמים בהליך הפיטורים, 6,370 שקל בגין אובדן הכנסה לחודש ו-5,000 שקל משום שלא נמסרה לה הודעה בכתב על תנאי עבודתה. לכך נוספו סכומים בגין הודעה מוקדמת והפרשי חופשה.
מנגד, תביעתה לקבל שכר עבור 11 ימי ההיעדרות, בסך של כ-3,200 שקל, נדחתה. בית הדין קבע כי צו ההרחבה שמסדיר תשלום עבור ימים אלה נכנס לתוקף רק במרץ 2024 ואינו חל רטרואקטיבית.
בסך הכול נקבע כי החברה תשלם לעובדת כ-137 אלף שקל, ובצירוף שכר טרחת עורך דינה הסכום הכולל שחויבה החברה לשלם חצה את רף 140 אלף השקלים.
"התכתבויות הוואטסאפ הכריעו את הכף"
עו"ד איל צורף, מייסד משרד צורף ושות', המייצג מעסיקים בתחום דיני העבודה, מסביר כי לפסק הדין יש משמעות רחבה עבור מעסיקים בתקופות של גיוס מילואים.
"פסק הדין מבהיר שההגנה של חוק הגנה על עובדים בשעת חירום חלה לא רק על המשרתים במילואים עצמם. היא חלה גם על בני זוגם שנשארים בבית עם הילדים. כשעובד נעדר כדי להשגיח על ילדיו בזמן שבן הזוג משרת בצו 8, מעסיק שמפטר אותו בסמוך לחזרתו לעבודה צריך להוכיח שהפיטורים לא קשורים להיעדרות. די בכך שההיעדרות הייתה אחד השיקולים, גם אם לא היחיד, כדי שהפיטורים ייחשבו לא חוקיים".
לדבריו, המקרה גם מדגיש עד כמה תיעוד יכול להיות קריטי משני צדי יחסי העבודה. "הלקח למעסיקים הוא שצריך לתעד. טענות על צמצומים או על אי התאמה מקצועית לא יעמדו בלי מסמכים, בלי עדים רלוונטיים ובלי שימוע אמיתי. ותק קצר של העובד אינו מגן על המעסיק, ובית הדין אף הגדיל את הפיצוי כדי להרתיע".