תמונה תמימה למראה של עובדת רשת וולמארט במדינת קנטקי הפכה לוויראלית בימים האחרונים, והציתה סערה רשתית נרחבת. הסניף המקומי של ענקית הקמעונאות ברחוב פרידריקה בעיר אוונסבורו החליט לציין 44 שנות ותק לעובדת בשם גייל, והעלה לעמוד הפייסבוק של החנות פוסט ברכה שבו היא מצולמת כשהיא מחזיקה זר פרחים. "מזל טוב לגייל על 44 שנים בחברה! איזה הישג עצום! אנחנו מעריכים את כל מה שאת עושה!", נכתב בפוסט, שמאז כבר הספיק להימחק בעקבות גל התגובות השליליות.
למרות שהמחווה נועדה להפגין הערכה לעובדת המסורה שהקדישה מעל ארבעה עשורים לחברה, הגולשים ממש לא התרשמו. המחווה נתפסה בעיני רבים כזולה ומשפילה עבור מי שהפגינה נאמנות של כמעט חצי מאה. אחד המגיבים כתב בציניות כי "הזר הזה הגיע מאחד המדפים הרגילים שלהם בחנות, היא בטח הייתה צריכה להחזיר אותו מדף", בעוד מגיב אחר ציין כי "המבט על הפנים שלה אומר את הכל". גולש נוסף סיכם בבוטות את השינוי ביחס לעובדים לאורך השנים וכתב כי בעבר עובדים היו מקבלים פנסיות ובונוסים, ואילו כיום הם מקבלים פיצה.
אולם הסיפור של גייל אינו מסתכם רק בזר הפרחים, אלא משקף תמורות מעמיקות יותר ביחסי העבודה בוולמארט. כשגייל החלה את הקריירה שלה בחברה, רשת הקמעונאות שהוקמה ברוג'רס, ארקנסו בשנת 1962, עוד הייתה בתהליכי התרחבות לאומיים. במהלך העשורים שחלפו היא צמחה לאחת החברות הגדולות בעולם לפי שווי שוק, ובמקביל שינתה מן הקצה אל הקצה את מודל ההטבות והחיסכון של עובדיה.
באותם ימים הציעה וולמארט מודל ייחודי של חלוקת רווחים במימון מלא של החברה. במשך 39 שנים איפשרה תוכנית זו לעובדים זכאים בארצות הברית לקבל הפרשות של עד 4% מהשכר ישירות לחשבונות הפרישה שלהם. בניגוד לתוכניות המסורתיות שבהן העובד נדרש להפריש חלק משכרו כדי לזכות בהשתתפות המעסיק, תוכנית חלוקת הרווחים מומנה באופן בלעדי על ידי וולמארט. לפי הדיווחים של החברה משנת 2010, עובדים צורפו לתוכנית לאחר שנת עבודה אחת, והיו רשאים במקביל להפריש מרצונם עד 50% מהכנסתם לפני מס. עם זאת, הסכומים לא היו קבועים מראש והשתנו בהתאם לשיקול דעתה של החברה - שעמדו על 945 מיליון דולר ב-2008, מיליארד דולר ב-2009 ו-1.1 מיליארד דולר ב-2010.
התפנית הגדולה התרחשה באוקטובר 2010, אז הודיעה וולמארט במזכר פנימי כי תפסיק עם תוכנית חלוקת הרווחים החל מ-1 בפברואר 2011, במטרה להסיט תקציבים לטובת בונוסים והוצאות רפואיות. במקום המודל הישן, הציגה החברה הסדר חדש: החברה משווה את הפרשות העובדים דולר מול דולר, עד לתקרה של 6% מהשכר השנתי הזכאי. בנוסף, נפתחה לעובדים האפשרות להשתתף בתוכנית לרכישת מניות החברה עם השתתפות מעסיק של 15% על ה-1,800 הדולרים הראשונים שהם מפרישים בשנה.
שינוי מדיניות זה סימן את סופה של תקופה שבה המעסיק מימן בעצמו את חיסכון הפרישה של עובדיו. בעוד שאין מידע ציבורי לגבי הסכום המדויק שגייל צברה במהלך שנותיה בתוכנית המקורית, הקריירה שלה החלה בעידן שבו העובדים נהנו מהטבות פרישה שהעובדים החדשים כבר אינם מכירים.
הפוסט הוויראלי אמנם לא ציין אם גייל קיבלה תגמול כספי, מתנות נוספות או הכרה מעבר לזר הפרחים שנצפה בתמונה, אך המקרה שלה מציף שאלה נוקבת ורחבה הרבה יותר לגבי הדרך שבה מעסיקים מעריכים עובדים ארוכי טווח - והאם חברות ענק מתגמלות כראוי את האנשים שמחזיקים את העסק שלהן פועל במשך עשרות שנים.