ראשי רשויות הדרום מזהירים מפגיעה בפרנסת משפחות אלפי עובדים מהנגב, כתוצאה מחוסר יכולת להבטיח את הרציפות התפעולית של מפעל רותם אמפרט, ומקבלים ביקורת כ"דואגים לכיס הטייקון".
במכתב שנשלח הבוקר (שלישי) לראש הממשלה בנימין נתניהו וממשלת ישראל מטעם ראשי העיריות באר שבע, ירוחם, דימונה וערד, נכתב, בין היתר, כי פגיעה בפעילות המפעל תוביל לפגיעה בעובדי הנגב המתפרנסים ממעגלי התעסוקה השונים, החל מעובדי המפעל עצמו וכלה בעובדים המעניקים למפעל שירותים שונים דוגמת הסעדה, תחבורה ושאר השירותים הנדרשים למפעל וסביבתו.
המכתב יוצא עת התקרבות מועד הדיון וההכרעה של ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובנייה בעררים שהגישה חברת ICL, הבעלים של מפעלי רותם אמפרט, נגד עצירת המשך השימוש במאגרים קיימים לאחסון פסולת חומצית למשך 5 שנים נוספות, בעוד ארגוני סביבה דורשים הקמת בריכה חדשה כאחד מלקחי אסון נחל אשלים (2017). הדיון הראשון צפוי להתקיים ביום שני הקרוב.
היות וקיבולת המאגרים הנוכחיים צפויה להסתיים בתחילת שנת 2027, וסגירתם ללא חלופה עלולה להוביל לעצירת הייצור, החליטו ראשי הרשויות להתגייס לנושא.
עלות הקמת ובניית בריכת פוספוגבס/אידוי חדשה לקליטה, ושיקוע של מאות אלפי קוב שפכים חומציים הנוצרים בתהליך הפקת הפוספטים במפעל, מוערכת בעד מאות מיליוני שקלים.
במכתב ראשי הרשויות נכתב, בין היתר, כי "בפני המועצה הארצית ניצבת בימים אלה הכרעה בעלת משמעות רחבה, החורגת הרבה מעבר לגבולותיו של אתר תעשייתי אחד. זוהי החלטה שמשפיעה על עתידם של אלפי עובדים ומשפחות, על חוסנה הכלכלי של הפריפריה, ועל אחד ממוקדי התעשייה והתעסוקה החשובים ביותר בדרום המדינה... הזמן שנותר קצר. ללא פתרון מהיר שיבטיח את המשך הרציפות התפעולית של המפעל, קיים חשש ממשי לפגיעה בפעילות שתשליך על עובדים, עסקים ומשפחות ברחבי האזור כולו".
הדברים עוררו ביקורת בקרב גורמים חברתיים וארגוני סביבה.
ארגון לובי 99 הגיב למכתב ומסר לוואלה כי "צר לנו שראשי רשויות בנגב משתפים פעולה עם הנהלת כי"ל (ICL), ובמקום לדאוג לסביבה של תושביהם - הם דואגים לכיס של הטייקון עידן עופר. רותם אמפרט, חברת הבת של כי"ל, שוב משתמשת באופן ציני בעובדים כמגן אנושי, על לא עוול בכפם, כדי להתחמק מהאחריות למחדל שהיא עצמה יצרה. כבר ב-1998 התחייבה החברה להפסיק את השימוש בבריכות הישנות, המסוכנות והמזהמות, ולהקים בריכה חדשה ובטוחה.
"כמעט 30 שנה חלפו, במהלכן קרסה אחת הבריכות וגרמה לזיהום בנחל אשלים, ובמקום לעמוד בהתחייבותה, החברה שוב שולפת את אותו איום מוכר בפיטורי עובדים כדי לקבל עוד הקלות והארכות. מדובר באיום סרק: איש אינו מבקש לסגור את המפעל או לפטר את עובדיו, אלא לדרוש מהחברה לעמוד סוף סוף בהתחייבויותיה ובחוק. גם בית המשפט המחוזי, אליו עתרנו יחד עם החברה להגנת הטבע כדי לקבל זכות ערר, קבע כי רותם הציבה את מוסדות התכנון בפני עובדות מוגמרות וביקשה הקלות "מתוך אינטרס כלכלי גרידא תוך שימוש ב'איום' התעסוקתי ככלי לחילוץ אישורים בדיעבד".
מהחברה להגנת הטבע נמסר כי "אסון נחל אשלים, שהינו מהאסונות הסביבתיים הגדולים בתולדות המדינה, היווה קריאת אזהרה מהדהדת לאפשרות של כשל סביבתי קטסטרופלי נוסף. מוסדות התכנון, לא יכולים לאפשר לחברת רותם אמפרט, להמשיך ולהסתמך על תשתיות ישנות ומסוכנות, בייחוד לאור העובדה, שהמפעל התעלם במשך כ-20 שנה מהתרעות ואזהרות בנוגע ליציבות המאגרים והסיכון הסביבתי הנשקף מהם, סיכון שאכן התממש והביא לאסון אשלים.
"סגירת הבריכות הישנות והעתקת הפעילות לבריכה חדשה, במיקום בטוח מהבריכות הנוכחיות ובטכנולוגיה מחמירה יותר, הן לא רק דרישה סביבתית - אלא חובה מוסרית וציבורית, כדי למנוע את האסון הבא ולשמור על הטבע של הנגב, על חיות הבר שבו, על מטייליו, על תושביו ועל התיירות והכלכלה המקומית, שעלולים להיפגע, אם חלילה יקרה אסון נוסף. ראשי הרשויות בנגב צריכים גם לדאוג לפרנסה של מוקדי התיירות באזורם והעובדים בענף. במקום להפחיד שוב את עובדיה, הגיע הזמן שרותם אמפרט תיקח אחריות ותעשה את מה שהתחייבה לעשות כבר לפני כמעט 30 שנה וזה להקים בריכת רעלים חדשה שלא תסכן את שמורת הטבע".