האיום הקיומי הנסתר: "ישראל בדרך לקריסה כלכלית-חברתית"

שבועיים בלבד לפני הבחירות לכנסת, מוסד שורש למחקר כלכלי־חברתי מפרסם את "מדריך שורש 2026: האיום הכלכלי־חברתי על ישראל", שחיבר נשיא המוסד, פרופ' דן בן־דוד. המדריך מציג שורה של ממצאים חדשים על הפריון הכלכלי, החינוך, הדמוגרפיה ובריחת המוחות, ומשרטט תמונה שבה תהליכים אלו משתלבים לכדי איום מרכזי אחד על עתיד המדינה, שמקורו בתפנית של כחמישה עשורים בסדרי העדיפויות הלאומיים.

לפי פרופ' בן־דוד, בסיס ההון האנושי שעליו נשענים מוקדי המצוינות של ישראל מצומצם; השינויים הדמוגרפיים והפערים בחינוך מקשים על הרחבתו, ובריחת המוחות שוחקת אותו כבר כיום.

אחד הממצאים במדריך ממחיש את התפנית בפריון הייצור הכולל - מרכיב קריטי בצמיחה בת קיימא. בשנת 1954 היה הפריון הכולל בישראל נמוך ב־27% מממוצע מדינות ה־G7. בתוך שני עשורים סגרה ישראל את הפער, וב־1975 אף הייתה ב־9% מעל הממוצע. אולם מאז התהפכה המגמה, וב־2023 ניצבה ישראל כשהיא 15% מתחת לממוצע ה־G7.

היפוך נרשם גם בפריון העבודה (התמ"ג לשעת עבודה): בשנת 1972 הייתה ישראל מעל כל מדינות ה־G7; לעומת זאת, ב־2024 היא כבר פיגרה אחרי שש משבע המדינות, ובהן גרמניה ב־34% וארצות הברית ב־30%.

לפי פרופ' בן־דוד, ההיפוך בפריון התרחש במקביל לתפנית בסדרי העדיפויות הלאומיים. המדריך מערער על הטענה כי הוצאות הביטחון לא הותירו לישראל משאבים להשקעות ארוכות טווח, ומציין כי במשך עשרות שנים הייתה ההוצאה האזרחית בישראל דומה או גבוהה מממוצע ה־OECD, כך שהבעיה טמונה בשינוי סדרי העדיפויות.

בשנת 2024 הגיעו הסבסוד, ההנחות וההטבות לחברה החרדית ל־37.5 מיליארד שקל, לעומת כ־26.7 מיליארד שקל שהוציאה המדינה על בתי החולים, האוניברסיטאות והמכללות יחד - הבדל שלם פי 1.4. לפי מדריך שורש, ההפרש העומד על כ־10.8 מיליארד שקל, יכול היה לממן שמונה בתי חולים נוספים או עשר אוניברסיטאות מחקר נוספות.

נתוני המדריך מראים כי ב־2024 היה פריון העבודה בהייטק, המעסיק כ־10% מהעובדים בישראל, גבוה ב־22% מממוצע ה־OECD. לעומת זאת, פריון העבודה של יתר 90% מהמועסקים היה נמוך ממנו ב־24%.

במקביל, עובדי הייטק במקצועות טכנולוגיים, רופאים ואנשי הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטאות המחקר - הקבוצות שעליהן נשענים חלק ממוקדי המצוינות של ישראל - מהווים יחד כ־3% בלבד מאוכלוסיית ישראל. לפי פרופ' בן־דוד, האתגר אינו רק לשמר את הקבוצה הזאת, אלא להרחיב משמעותית את בסיס ההון האנושי בדורות הבאים.

בשנת 2026, 25% מתלמידי כיתה א' הם חרדים ו־23% דוברי ערבית. השינוי הדמוגרפי מהיר במיוחד בחברה החרדית: החרדים מהווים כ־6% בלבד מבני 54-50, אך כ־26% מהילדים בני 4-0. כפי שמדגיש פרופ' בן־דוד, כוח העבודה העתידי של ישראל אינו תחזית מופשטת - הוא כבר נמצא כיום בבתי הספר.

מבחני פיזה 2025 ממחישים את גודל האתגר: 76% ממדינות ה־OECD דורגו מעל תלמידי החינוך הממלכתי־דתי ו־81% מעל תלמידי החינוך הממלכתי. התלמידים דוברי הערבית בישראל דורגו מתחת לכל מדינות ה־OECD ואף מתחת לשש משבע מדינות ערב שהשתתפו במבחן. כמו כן, הרוב המכריע של הבנים החרדים אינם לומדים את מלוא חומרי הליבה הנבדקים בפיזה ואינם משתתפים במבחנים.

אחת הערים הממחישה את קצב השינוי הדמוגרפי ואת הפגיעה הכלכלית הנלווית אליו היא ערד, שירדה מאז 1995 שלושה אשכולות (מתוך עשרה) בדירוג החברתי־כלכלי. במקביל, שיעור התלמידים החרדים בבתי הספר היסודיים בעיר עלה מ־21% בשנת 2000 ל־75% ב־2026, בעוד שיעור תלמידי החינוך הממלכתי ירד מ־75% ל־20%. לפי מדריך שורש, למגמות אלה משמעות חמורה ברמה הלאומית, כאשר חלק הולך וגדל מכוח העבודה העתידי אינו מקבל כיום את הכלים הנדרשים למשק מודרני.

לצד הקושי להרחיב את בסיס ההון האנושי, מצביע המדריך על מגמת יציאה גוברת מישראל: מספר הרופאים הישראלים במדינות OECD (ללא ארצות הברית) ביחס למספר הרופאים בישראל עלה מ־0.7% בשנת 2000 ל־1.9% ב־2023 - כמעט פי שלושה. ב־2024 עזבו את ישראל 35,993 ילידי הארץ, לעומת 13,820 שחזרו - מספר עוזבים הגבוה ב־160% ממספר החוזרים. לפי פרופ' בן־דוד, ככל שבסיס ההון האנושי מצטמצם והנטל על מי שנותרים גדל, התהליך עלול להזין ולהאיץ את עצמו.

לקראת הבחירות לכנסת, מבהיר המדריך כי הממשלה הבאה תקבל לידיה את התוואי הכלכלי־חברתי הזה ותידרש להכריע אם לשנותו. מתווה "ישראל 2.0" שמציע פרופ' בן־דוד מבוסס על ארבעה יסודות: תוכנית ליבה משודרגת, אחידה ומחייבת לכלל התלמידים; מעבר מסדרי עדיפויות תקציביים מגזריים לממלכתיים; שינוי שיטת הממשל לחיזוק האיזונים והבלמים והממשל האפקטיבי; וחוקה שתגן על יסודות המדינה וזכויות היסוד של אזרחיה.

פרופ' דן בן־דוד, נשיא מוסד שורש ועורך המדריך: "הבחירות הקרובות יקבעו מי ימשול בישראל, אבל השאלה העמוקה יותר היא באיזו מדינה תמשול הממשלה בעוד דור. זו אינה שאלה של ימין או שמאל, אלא של סדרי העדיפויות שיקבעו את עתידה של המדינה. האיום הכלכלי־חברתי אינו אוסף של בעיות נפרדות - אלה תהליכים המזינים זה את זה ומאיימים על יכולתה של ישראל להישאר מדינה מפותחת. החלון לשינוי עדיין פתוח - אבל הוא הולך ונסגר".

מוסד שורש למחקר כלכלי־חברתי, בראשות פרופ' דן בן־דוד, הוא מכון עצמאי ובלתי־תלוי לחקר מדיניות העורך מחקרים מבוססי עובדות על המשק ועל החברה האזרחית בישראל.