במדינה דמוקרטית כמו ישראל כולנו רוצים להרגיש שאנחנו אזרחיות ואזרחים שווי זכויות. לכולנו יש רצונות, שאיפות, יכולות ודעות. אנחנו רוצים לבחור כיצד לחיות, היכן לגור, במה לעבוד וכיצד להשתתף בחברה הישראלית. גם מי שחי עם מוגבלות כלשהי: שכלית או גופנית, יש רצון כזה.
במשך שנים רבות שמענו כולנו, בני ובנות האוכלוסייה עם מוגבלות, על חשיבות השילוב, ההכלה והשוויון. נציגים שלנו השתתפו בדיונים, הגיעו לוועדות הכנסת והציגו את הקשיים שאנחנו חווים. יחד עם זאת, העובדה שהיינו שותפים לדיונים לא הספיקה, בעיקר אם בסופו של דבר המציאות לא השתנתה
הבחירות המתקרבות הן הזדמנות לדרוש שורה של שינויים גם למי שחי עם מוגבלות, וזו הזדמנות לפרט אילו שינויים נחוצים.
אנחנו דורשים שהמדינה תאפשר לכל אדם עם מוגבלות לבחור את סביבת מגוריו ואת אורח חייו. במצב הנוכחי, אדם עם מוגבלות נאלץ לעיתים להתגורר במסגרת מסוימת רק מפני שאין עבורו חלופה מתאימה, או משום שהתמיכות שהוא זקוק להן אינן זמינות בקהילה. לשם כך אנחנו דורשים תוכנית חומש ממשלתית מתוקצבת ומחייבת להרחבת אפשרויות הדיור בקהילה, שתאפשר עצמאות מרבית למי שרוצים ויכולים לנהל את חייהם במסגרת הקהילה.
ההיבט השני הוא הזכות לעבוד ולהתפרנס בכבוד. גם אנחנו רוצים לעבוד, ללמוד מקצוע, להתקדם ולהתפרנס מעבודתנו, ולא להיות תלויים כל חיינו בקצבאות או במסגרות תעסוקה שאינן מאפשרות התפתחות.
גם כאן אנחנו דורשים לקבוע תוכנית לאומית רב־שנתית להרחבת התעסוקה הנתמכת בשוק העבודה, להקצות תקציב לליווי אישי במקומות העבודה, לבחון ולתקן הסדרי שכר הפוגעים ביכולתם של אנשים עם מוגבלות להתפרנס בכבוד, ולקדם מעבר הדרגתי ומותאם ממסגרות תעסוקה מוגנות לתעסוקה בשוק החופשי, תוך שמירה על רצונו של האדם והבטחת חלופות מתאימות. כמו כן, אנו דורשים לקבוע יעדים מדידים להגדלת מספר האנשים עם מוגבלות המשתלבים בעבודה בשכר.
היבט נוסף הוא הזכות להבין מידע ולקבל החלטות. במהלך השנים האחרונות ביקשנו לקדם הנגשה קוגניטיבית של חדשות ומידע ציבורי לאנשים עם מוגבלות, אך נענינו באמירה מבטלת על פיה אין לכך תקציב. אני סבורה שלא ייתכן שמחסור בתקציב ימנע מאנשים עם מוגבלות להבין מה מתרחש במדינה שבה אנחנו חיים.
אנו דורשים גם להרחיב את חובות ההנגשה הקוגניטיבית של מידע ציבורי חיוני באמצעות חקיקה ותקנות, לחייב משרדי ממשלה וגופים ציבוריים לפרסם מידע מרכזי בשפה פשוטה ובפורמטים נגישים, ולהקים שירות ציבורי מתוקצב להנגשת מידע חדשותי ואזרחי חשוב.
אבל מעבר לדרישות החברתיות שאנחנו מפנים למדינה, אנו דורשים את אחת מזכויות היסוד החשובות ביותר: הזכות להשתתף בהחלטות המשפיעות על חיינו. אנחנו מכירים את חיינו, את הקשיים ואת הצרכים שלנו. לכן אנחנו חייבים להיות שותפים אמיתיים בעיצוב המדיניות. העיקרון "שום דבר עלינו בלעדינו" אינו יכול להישאר סיסמה.
הבחירות הקרובות יתקיימו בקרוב, ובעקבותיהן ייבחרו כנסת וממשלה חדשות. עם כינונה של הממשלה החדשה, נדרוש ממנה לפרסם בתוך 100 ימים תוכנית פעולה ראשונית ליישום הדרישות, ולגבש בתוך שנה תוכנית רב־שנתית הכוללת תקציבים, יעדים ולוחות זמנים.
אנחנו רוצים שינוי מהותי שיבסס את זכויותינו. הגיע הזמן שנפסיק להיות נושא שמדברים עליו רק ביום המודעות לאנשים עם מוגבלות, אלא לאורך כל השנה, ושנחיה במדינה שבה הזכויות שלנו אינן תלויות ברצון הטוב של אחרים, אלא מובטחות בחוק ומתקיימות במציאות.
יאנה מבשב היא חברת קבוצת "מנהיגות שווה" בתמיכת עמותת אלווין ישראל, הפועלת לקידום זכויותיהם והשפעתם של אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית.