אל תגידו יום יבוא: השבוע יש לסיים את עידן נתניהו

כן ביבי לא ביבי: בתכנית הסאטירה ארץ נהדרת, ניסה "עיתונאי" לשאול עוברת אורח (השחקנית קרן כהן) משהו על הבחירות. עוד לפני שהשלים את השאלה התשובה האוטומטית הייתה: "רק ביבי". גם השאלות האחרות כלפיה נענו בתשובה רק ביבי!

קבלות הפנים כאלה ממתינות לעיתונאים או צלמים בשווקי הכרמל, מחנה יהודה והתקווה. זה קהל מצביעים אבוד ושום מחדל ממלכתי או אישי כבר לא ישנה את דפוס הצבעתם. מבחינתם ביבי הוא משיח בן צדקנו, ענק על יריביו הגמדים ושום דבר לא יעזור "לשמאלנים". קצת מזכיר את טראמפ.

את האג'נדה של "רק ביבי" מקדם במרץ גם שר החוץ גדעון סער המהדק לקראת הבחירות את שיתוף הפעולה אתו. בשבוע שבוע פרגן כשהבציע לבית המשפט במסגרת עדות מנדלבליט. אבל היו ימים שבהם סער היה היחיד בליכוד שניסה לאתגר את ראש הממשלה ולהתמודד מולו.

בזכות נחישותו הפוליטית, סער עדיין מהבודדים משרי הליכוד שנתניהו מעריך באמת. בהופעתו האחרונה בפגוש את העיתונות (ערוץ 12) מנה שר החוץ מבלי להתבלבל שני נושאים הרלוונטיים לדבריו בבחירות: הגרעין האיראני ומדינה פלסטינאית.

התשובה תואמת כמובן את האג'נדה הפוליטית הנוחה לנתניהו למרות שהגרעין האיראני הוא עניין עומד ב-20 השנים האחרונות על סדר היום אפילו יותר מיוקר המחייה. נתניהו סתר את עצמו מספר פעמים בנושא האיראני אז מה חדש.

גם סוגיית המדינה הפלסטינאית צברה ותק מאז הסכמי אוסלו לפני 35 שנה והיא "פאסה". נתניהו מנה מיליון פעמים את עמדותיו הסותרות בעד ונגד מדינה פלסטינאית, בעד קידום החמאס כנכס או הפיכת החמאס ל"נאחס".

לבוחר המתלבט ערב הבחירות, בהנחה שהוא לא אוטומט שנעול מראש על פתק ההצבעה ברצוני להציע מספר נושאים שאולי יקבעו את דעתו. השאלה כן ביבי לא ביבי היא הרלוונטית ביותר מאז ההחלטה על הגשת כתבי האישום כנגד נתניהו בפברואר 2019.

כל בוחר שפוי או הוגן חייב, עוד לפני הנושאים האחרים, להיות מוטרד משאלת היסוד האזרחית האם ראוי שאדם כלשהו הנאשם בפלילים (שוחד מרמה והפרת אמונים) ראוי להיות ראש ממשלה ולנהל במקביל לנהל מדינה מהמורכבות בעולם. המציאות הוכיחה שלא.

אלא שבית המשפט העליון קבע פה אחד שאין מניעה ממנו להמשיך כראש ממשלה. בפועל התברר שהמשימה בלתי אפשרית. נתניהו בחר להגיע לדיונים במתכונת תכנית כבקשתך: לחלקם לא הופיע ממה שכינה שיקולי בטחון. בחלקם הוצא מהדיון בחסות פתקים דחופים.

לעדויות של אחרים בחר דווקא כן להתייצב לפי נוחותו האישית. אין ספק שחלק מההתקפות הפרועות כנגד מוסדות המשפט ובית המשפט העליון נבעו מהגשת כתבי האישום כנגדו ולא בגלל אידיאולוגיה סדורה. להפך.

היו זמנים שנתניהו דאג לציין את חשיבות שמירת החוק ומוסדות המשפט. "ישראל היא מדינת חוק. כולנו מצווים לכבד את החלטות בית המשפט. בלי זה אין לנו חיים כאן" הצהיר נתניהו לפני מספר שנים בתגובה להחלטת בית המשפט למנוע את מינויו של אריה דרעי כשר.

מאז הודפסו אלפי פרוטוקולים בבתי המשפט ולהתקפות על המערכת השיפוטית נוספה תיאוריות הדיפ סטייט: לא רק של הפקידות השלטונית נגדו אלא גם הצבא. באחרונה מתקבל רושם שהקצונה הבכירה הסתירה ממנו את פרוץ טבח ה-7 באוקטובר ורקמה הפיכה צבאית בסגנון דרום אמריקאי.

בחלוף שנות כהונתו המצב הלך והחמיר. בתחילת הדרך השיב בראיון טלוויזיה שראש ממשלה צריך שתי קדנציות בלבד כי מה שלא הספיק עד אז כבר לא יעשה. בפועל הפך למתמודד בלתי נלאה ולכן לגיטימי שאפילו לאופוזיציה, שומו שמיים, נמאס ממנו.

דילים פוליטיים אתו הפכו למסוכנות מניהול תיקי השקעות אצל ברני מיידוף או נוכל הטינדר. תשאלו את בני גנץ, שאול מופז וכל רשימת המרומים המתארכת. נתניהו הפך מנכס למשקולת עופרת במישור הבינלאומי.

תלוי ועומד נגדו צו מעצר בינלאומי בהאג בגין פשעי מלחמה. מבלי להתייחס לתוכן האישום ההזוי, האם אי פעם כיהן בישראל ראש ממשלה החושש שהטייס האוטומטי של כנף ציון ינחיתו בטעות באחת מדינות באירופה?

בכישרון לא מבוטל הפך ראש הממשלה את ישראל לאחת השנואות בעולם. הלחץ והמתח שבו נתון ניכר גם בבריאותו הלא תקינה. רק במדינה כמו ישראל מנרמלים סיטואציות לא נורמליות כאלה.

סביבתו הקרובה הפכה עם השנים לרעילה. לא סביר שבפרשת קטאר גייט שבה קיבלו יועציו הקרובים תשלומים מקטאר שהוגדרה על ידו "מדינה מורכבת" התרחשה ללא ידיעתו. את זה קובע לא אחר מיואב הורוביץ מנכ"ל משרדו לשעבר.

לאלה נוספו הגילויים של אבי גיל מזכירו הצבאי על שינוי הפרוטוקולים לאירועי ה-7 לאוקטובר ובראשם שעת שיחת הטלפון של גיל לנתניהו שבה התבשר על המלחמה.

נתניהו הפך בתקופות כהונתו לחשדן בלתי נלאה, למי שאינו דובר אמת. יותר ויותר מצטרפים לבצלאל סמוטריץ' ומגדירים אותו כשקרן. אסור שבעל תכונות כאלה ימשיך להנהיג את המדינה גם אם שופרות הרעל הרבים מספור סבורים שהמדובר בפלא פוליטי.

אבל למה כל זה מגיע לנו? לו בתחילת דרכו בסוף שנות ה-80 היה למשל בוחר בקריירה אחרת, נניח של שחקן תיאטרון, כבר מזמן הוא היה זוכה לפרס אופיר למפעל חיים.

אחרי הכל מדובר באיש שיווק והסברה מעולה שמסוגל למכור חול לסעודים. אבל מה לעשות שישראל אינה איקאה. ביבי גם חקיין מעולה: הוא חיקה לא רע את פני הנשר של משה נוסבאום מחדשות 12, את אמנון אברמוביץ' ואחרים.

כשצריך ישוחח עם מנהיג יהדות התורה באינטונציית יידיש. עם המבקרים בסופר ידבר בלשון העם, ועם הבדואים ישתה קפה באוהל. את הקונגרס האמריקאי יטריף בנאום באנגלית אוקספורדית. אלא שהחיים בישראל אינם מופע תיאטרון רחוב או קמפיין בחירות סיבובי.

לכן בדילמה כן ביבי לא ביבי לאופוזיציה אין דילמה: לא ביבי כי מבחינתם זה מותג רעיל. שאלת עתיד שיתוף הפעולה הפוליטי עם ראש ממשלת האסונות הפך באופוזיציה לחשוב מיוקר המחייה. האג'נדה הלגיטימית שלהם היא תנו לנו הכול רק לא ביבי.

מבחינתם יש להפעיל בהקדם תכנית פנוי בינוי: פינוי של נתניהו ובנייה מחדש של ההריסות. גם רוב מיוחס לתכנית יספיק גם אם חלק מהדיירים מתנגדים. אפילו ראש הממשלה הטוב בתבל חייב לפנות את מקומו אחרי 20 שנות כהונה למען בניית תקוה חדשה.

גם צ'רצ'יל שאליו מתיימר נתניהו להידמות, עשה את זה אפילו אחרי הניצחון במלחמת העולם השנייה. אם יפסיד בבחירות הוא יאלץ להתפנות וסביר שאז ירוץ לעסקת טיעון בחסות הנשיא.

כשזה יקרה עדיין לא קמה חברת הביטוח, אפילו לא ללויד'ס הבינלאומית שתשפה אותנו על הנזקים ועוגמת הנפש. אז במקום לייחל בסיום כל שיחת טלפון, משלוח מייל או ווטסאפ לימים טובים יותר, צאו להצביע.

את התביעות הייצוגיות ששקלתם להגיש נגד המדינה והעומד בראשה בסגנון רונן בר, המירו בפתק הנכון בבחירות. אל תגידו יום יבוא אלא הביאו את היום.