תוצאות הבחירות לכנסת מציבות את מדינת ישראל בפני סיכון מוגבר לתקופה ממושכת של אי-ודאות פוליטית ולכהונה ממושכת של ממשלת מעבר, כך מזהירה סוכנות דירוג האשראי הבינלאומית פיץ'. לפי פיץ', המצב שבו המערכת הפוליטית עומדת בפני מבוי סתום, והסיכון הממשי להיעדר רוב פרלמנטרי יציב לעבודת הממשלה הולמים את דירוג האשראי הנוכחי של ישראל, העומד על ברמה של 'A' עם תחזית שלילית.
על פי תוצאות הבחירות, מפלגת הליכוד אמנם תישאר הסיעה הגדולה ביותר בכנסת עם כ-27 מנדטים, אך הגוש בהובלת רה"מ בנימין נתניהו להשיג 53 מנדטים בלבד - הרחק מהרף של 61 חברי כנסת הדרוש להקמת קואליציה. מן העבר השני, הגוש בהובלת גדי אייזנקוט עומד על 48 מנדטים, לצד המפלגות הערביות שמחזיקות ב-19 מנדטים. זאת לאחר נתוני השתתפות מרשימים של 78% מבעלי זכות הבחירה, לעומת 71% בלבד בבחירות 2022.
בפיץ' מצביעים על המסלול החוקתי הסבוך הצפוי כעת. לפי חוק יסוד: הממשלה, נשיא המדינה יעניק בסבירות הגבוהה ביותר לנתניהו את המנדט הראשון להרכבת הממשלה למשך 28 ימים, עם אפשרות להארכה של עד 14 ימים נוספים. במידה שלא יצליח לגבש רוב, יועבר המנדט לאייזנקוט לתקופה של 28 ימים. אם גם ניסיון זה ייכשל, יוכל הנשיא להטיל את המלאכה על חבר כנסת אחר במידה ולפחות 61 חברי כנסת יבקשו זאת מפורשות.
בסוכנות מעריכים כי הסיכוי להקמת קואליציה יציבה בעלת רוב של 61 חברי כנסת אינו גבוה. תרחיש חלופי של קואליציה רחבה שתאחד בין הגושים של נתניהו ואייזנקוט ללא המפלגות החרדיות אמנם קיים תיאורטית, אך אינו מהווה את תרחיש הבסיס. לפיכך, אם יכשלו המגעים הקואליציוניים, הכנסת תפוזר והבחירות ייערכו בתוך 90 יום, כאשר הממשלה היוצאת תמשיך לכהן כממשלת מעבר לאורך כל התהליך.
להערכת אנליסטים של פיץ', התרחיש הסביר ביותר הוא פיזור הכנסת כבר בתחילת ינואר ועריכת בחירות חוזרות בתחילת אפריל. לוח זמנים זה מתלכד עם מנגנוני אגף התקציבים, שכן אי-אישור תקציב המדינה עד 31 במרץ מוביל לפיזור אוטומטי של הכנסת. החוק קובע כי אם התקציב אינו מאושר בתוך שלושה חודשים מתחילת שנת הכספים, ניתן לאשרו עד 145 ימים מיום כינון הממשלה (לפי המאוחר מביניהם), כך ש-31 במרץ אינו המועד הסופי המוחלט - אך היעדר הסכמות עד למועד החוקי יוביל לפיזור.
התוצאה המסתמנת מציבה את ישראל בפני חזרה למציאות של קואליציות רעועות וממשלות מעבר תכופות, כפי שחווה המשק בשנים 2019-2022 שבהן נגררה המדינה לחמש מערכות בחירות. מכיוון שלקואליציה היוצאת אין רוב פרלמנטרי, אישור תקציב המדינה לשנת 2027 לפני בחירות חדשות נראה בלתי סביר לחלוטין.
היעדר תקציב מאושר יגזור על המשק הידוק חגורה כפוי בהתאם לכללים הפיסקליים. במצב כזה, תורשה הממשלה להוציא מדי חודש סכום המוגבל ל-1/12 בלבד מתוך התקרה הנמוכה מבין שתיים: תקרת ההוצאה של השנה הקודמת או ההוצאה המותרת, כשהיא מותאמת לשיעור גידול האוכלוסייה הממוצע בשלוש השנים שקדמו לה. לשם השוואה, בשנת 2026 עמדה ההוצאה המותרת על פער של 32 מיליארד שקלים מעל תקרת ההוצאה של 699 מיליארד שקלים.
עבודה במתכונת של "תקציב המשכי" אינה זרה למשק הישראלי. בשנת 2020 התנהלה המדינה שנה שלמה ללא תקציב מאושר בצל מגפת הקורונה, תוך התבססות על חבילות סיוע ומימון חיצוני מיוחדים. בשנת 2021 אושר התקציב רק בחודש נובמבר לאחר כ-10 חודשי פעילות תחת תקציב המשכי, ובשנת 2023 התנהלה המדינה תחת מנגנון זה במשך כחמישה חודשים עד לאישור התקציב במאי.
מימוש תרחיש של היעדר תקציב ב-2027 יגזור גזירת הוצאות חודשית שתתבסס על תקרת הוצאה של 699 מיליארד שקלים, בתוספת הצמדה לגידול האוכלוסייה המוערך ב-1.5% בלבד. ריסון כפוי זה צפוי להגביל באופן מהותי את ההוצאה הממשלתית ואף עשוי להביא לצמצום הגירעון הפיסקלי בטווח הקצר.
עם זאת, בפיץ' מדגישים כי אין לראות בירידה זמנית זו בגירעון משום "גיבוש פיסקלי" (איזון תקציבי מבני). הצמצום בהוצאות אינו נובע מצעדי מדיניות אחראיים או מרפורמות ארוכות טווח לחיזוק הקופה הציבורית, אלא משיתוק פוליטי בלבד. בסוכנות מצפים כי יחס החוב-תוצר של ישראל ימשיך לעלות באופן מתון - נתון מרכזי שממשיך להוות את אחד המנועים העיקריים להשארת תחזית הדירוג של ישראל ברמה שלילית.