מה שמסמל את החזרה לשגרת היום יום הנוגע בעקיפין לתקציב המדינה היא עתירת קריית שמונה לבג"ץ השבוע כנגד הממשלה ורשות המיסים. בוקר טוב קריית שמונה. האם מגישה העתירה אינו אותו אביחי שטרן ראש עיר שלפני שנייה שיבח את ראש הממשלה נתניהו והצטלם אתו לסרטון בחירות?
העתירה מוכיחה שתושבי קריית שמונה שוב משעממים את ממשלת נתניהו בטח אחר שהבחירות הסתיימו. שום גורם ממלכתי אינו מוכן לקחת אחריות על פיצוי תושבי העיר המתרוקנת. תושבי העיר האומללה שמחציתם הצביעו בבחירות לביבי ורק 10.6% לאיזנקוט לא למדו עדין את הלקח.
ברשות המיסים טוענים מצדם שהם פועלים לפי התקנות, ומועד הזכאות לפיצויים ששולמו בעקבות פינוי התושבים הסתיים ב-28 לפברואר 2025.
אפשר להבין את רשות המיסים. מנהל הרשות שי אהרונוביץ' ניצב בפני אתגרי גביית לא פשוטים ואינו יכול להרשות לעצמו להתעלם מהאותיות הקטנות או לנהוג לפנים משורת הדין. רוצים הוכחה לחור בקופה? השבוע פרסמה הרשות נייר עמדה שבו ממליצה להחזיר את מס הנסיעות.
מס הנסיעות הפך לנייר הלקמוס למצב המשק. במחסור של השנים הראשונות להקמת המדינה הוא הוטל לראשונה ובוטל ב-1977 לאחר שהמצב השתפר והליכוד עלה לשלטון. אבל ב-1983 המצב במשק שוק הורע, האינפלציה גאתה והמס הוחזר.
1993 והאופוריה של הסכמי אוסלו הביאה למילוי הקופה הציבורית והמס שוב בוטל. הביטול החזיק מעמד עד 2026 וההצעות להטלתו מחדש בעקבות הגרעון שיצרה המלחמה נכשלו. כאמור השבוע העלה מנהל רשות המיסים מהאוב את ההצעה בתקווה לגבות מהטסים 1.1 מיליארד שקל לשנה.
ההסברים הפורמליים למס אינם קשורים לחור בתקציב אלא כרגיל לתירוצים כמו זיהום סביבה בריאות וכד'. לא שזה לא חשוב אבל איפה היה שר האוצר שתרם לביטול המס על כלים חד פעמיים ומשקאות ממותקים?
הצעדים שהוכרזו כבר לא ישתנו
מס הנסיעות הוא אחד משלל המיסים שעל הפרק ואולי המוצדק שבהם. מהלכים נוספים שבצנרת נוגעים להטלת מס רכוש (של 1.5% על קרקעות פנויות) וגבית מע"מ און ליין במועד ביצוע העסקה. אבל כל אלה יישארו על הנייר כל עוד אין תקציב, מה שאומר שהגרעון ילך ויעלה וזה רע לכולנו.
למרות העיכובים בהקמת הממשלה באוצר ישלימו השבוע הבא את חבילת הצעדים הכלכליים כדי שמבחינתם לא יהיה בזבוז זמן. ברשות המיסים מדגישים שאת צעדי המיסים ניתן יהיה ליישם רק כחלק מהתקציב. בגלל קשיי מחשוב והקושי במיסוי רטרואקטיבי היישום בלתי אפשרי באמצע השנה.
מה שלא ישתנה הם צעדי המיסוי שהוכרזו כבר ב-2025 ל-3 שנים הכוללים בין השאר את ביטול הצמדת מדרגות המס למדד, ביטול הצמדת נקודות זיכוי, תשלום מס מוגדל לביטוח הלאומי ועוד, יישארו בתוקף כטייס אוטומטי גם ב-2027. השכר הריאלי ימשיך להישחק.
השינוי היחיד יהיה שהשכירים לא יצטרכו ב-2027 לתרום יום חופשה לטובת המאמץ המלחמתי. בינתיים ידיו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' כבולות ובפועל אינו מתפקד גם לו היה מציע שלל רעיונות חדשים.
בהנחיית היועצת המשפטית לממשלה הוא מנוע מקבלת החלטות כלכליות שיחייבו את הממשלה הבאה (הפחתת המס הבלו בבנזין הוא הפינוק התקציבי האחרון שלו). גם מינויים הכרחיים כמו המינוי לניהול רשות מקרקעי ישראל תקועים.
ואילו בגוש השינוי בראשות גדי אייזנקוט לא בוער הזמן ונוהגים כבסדנת שאנטי. במקום לרוץ ולהקים מידית ממשלת איחוי בגיבוי המפלגות הערביות (שהן "ציוניות" בערך כמו מפלגות החרדים) ולהפעיל את כלכלת השינוי, הם מקובעים בסדרי פוליטיקה מיושנים.
מה שווה הכנסת אם ממשלת השינוי עוד תקועה אי שם?
איזנקוט אינו זקוק להטפת מוסר מנתניהו ובטח לאור ירוק משום גורם פוליטי אחר לבד מציבור בוחריו. הכנסת ה-26 יצאה השבוע לדרך וחבריה הושבעו כולל הצהרת האמונים למדינה ולחוקיה (לידיעת אלה השוללים את הלגיטימציה של חברי הכנסת הערבים).
כיו"ר ועדת הכספים מונתה לירן אבישר בן חורין לשעבר מנכ"לית משרד התקשורת שזה אחלה מינוי למרות הביקורת על פוטנציאל ניגודי האינטרסים. היא באה לעבוד ויש לה מה להציע. ביטול חוקי המהפכה זה מצוין. הקמת ועדת חקיקה ממלכתית זה מעולה. מינוי מבקר מדינה חדש זה הכרחי.
אבל מה שווה הכנסת אם כי ממשלת השינוי שאמורה לאשר את תקציב 2027-2028 עדיין תקועה אי שם משיקולי נימוסים והליכות. זה כאילו קנינו מכונית נהדרת במאמץ אדיר, אבל לאחר שנכנסנו לתוכה אנחנו מסרבים להכניס את המפתח ולהתניע.
בקצב הזה הוויכוחים שחווינו השבוע בסוגיות כמו האם החרדים הם משענת קנה רצוץ המכינות "תרגיל מסריח" או שאולי הבחירות "נקנו" על ידי מפלגות הערבים, עלולים להמשך עד שהמנדט להרכבת הממשלה יפוג. ואולי מישהו בישראל מתגעגע לתקופת המנדט?