וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

דור הקורונה והמלחמה: "כל כמה שנים יש רגע שנראה כמו הסוף"

17.11.2026 / 17:53

עוד לפני שהתאוששו מהסגרים, הגיעו 7 באוקטובר, הפינוי מהבתים והלחץ הבלתי פוסק ברשתות החברתיות. יו"ר מועצת התלמידים הארצית ומומחית לזכויות נוער מסבירים למה מערכת החינוך חייבת להשתנות

המבקר אנגלמן: פתחנו בביקורת על מיגור האלימות בקרב בני נוער ובמערכת החינוך - "על ראשי המערכות להיאבק במלוא החומרה ולפעול בנחישות למיגור האלימות"/מערכת וואלה

כשמגפת הקורונה פרצה, רותם גטריידה היה תלמיד בכיתה ה' או ו' בלבד. עוד לפני שהדור שלו הספיק לעכל את הסגרים והריחוק החברתי, הגיעו טבח 7 באוקטובר והמלחמה הממושכת - והשגרה התערערה שוב. "כאן נמצא הפער המשמעותי עבור כל בני הנוער בישראל, אנחנו מתקשים להבין כמה פספסנו מההתבגרות שלנו מאז הקורונה, בעיקר מאז השביעי באוקטובר, ומה קרה לכלל ילדי ישראל בראש ב'שאגת הארי'".

"אני לפעמים שואל את עצמי איך נער אמור להבין את מה שהוא חווה בתור נער במדינת ישראל", מוסיף גטריידה, המכהן כיום כיו"ר מועצת התלמידים הארצית. "אנחנו אוהבים מאוד את המדינה, אבל אנחנו זקוקים לעזרה. חסר לנו הרבה מאוד דברים, לא פלא שכיתה נהייתה סיר לחץ. חסרות לנו מיומנויות בסיס שלא חווינו עד הסוף בחטיבה וביסודי. יש פער, וזה משפיע עלינו גם בפן הרגשתי חברתי, אבל גם בפן הלימודי".

גטריידה זוכר שכבר ב-2019, עוד כשהיה בן עשר, דנו במועצה על חינוך פיננסי. "עברו 7 שנים, מאז הספקתי לסיים יסודי ועכשיו אני נמצא בתיכון. היינו אז ילדים בני 10. אם משרד החינוך רוצה שינוי רוחבי חייבים לעבוד מהר יותר. הכיתה נראית בדיוק אותו דבר כפי שהיא נראתה בעבר, שום דבר לא השתנה וזה משפיע גם עלינו התלמידים. אנחנו לא נגד רפורמות, אלא צריך לממש אותם ולבצע אותם נכון בשטח - אנחנו פשוט מבקשים עקביות".

"תנועות הנוער בישראל הם חלק מאוד חשוב אצל בני הנוער. שם אפשר ללמוד מיומנויות רבות מאלה שחסר לנו, ודווקא שם קיצצו במיליונים. כנ"ל בשיקום יישובי הצפון והעוטף, והכל למען סדר העדיפויות ולרכישת עוד אמצעי לחימה כזה או אחר, אבל מה איתנו? הפוליטיקאים מקצצים ברווחה ובחינוך, ואז מתפלאים למה המצב הוא כפי שהוא? אנחנו צריכים שיראו אותנו כבר מההתחלה, עוד משלבי המו"מ השונים, אנחנו רוצים, ונהיה חלק משמעותי בקבלת ההחלטות עבור התלמידים בישראל. כל כמה שנים יש רגע עבורנו שנראה כמו הסוף - זה מה שאנחנו חווים מאז תחילת הקורונה, צריכים שיראו אותנו עוד מההתחלה".

דבריו של גטריידה על תחושת "סיר הלחץ" והפגיעה הרגשית מקבלים גיבוי בנתונים: על פי דוח המועצה לשלום הילד, נרשמה עלייה של 31% באבחוני חרדה וגידול של 9% באבחוני דיכאון בקרב בני 12 עד 17.

לפרויקט המלא: להיות ילד בישראל

"כל כמה שנים יש רגע עבורנו שנראה כמו הסוף". צעירים תופסים מחסה בחדר מדרגות/פלאש 90, מרים אלסטר

ד"ר ועו"ד שירה רוזנברג-לביא, מומחית לזכויות נוער בסיכון ולמשפט חברתי מהקריה האקדמית אונו, עוקבת מקרוב אחר בני הנוער ומתריעה מפני המצב המורכב. "צריך לזכור שבגיל ההתבגרות זו תקופת שיא, לבנות את העצמאות שלהם, הזהות, לפתח קשרים חברתיים וללמוד להתמודד עם העולם. מה קרה? סגרנו אותם. כל התהליכים התערערו להם. אנחנו כחברה פגענו בהם".

לדבריה, "אי אפשר לשפוט את הדור הזה, בני הנוער הצליחו להתמודד עם מציאות מאוד מורכבת, לפעמים גם יותר מהמבוגרים. לא בהכרח שהם פחות חסינים מבעבר, צריך להסתכל על זה בצורה זהירה. היום הם מדברים קצת יותר על הרגשות, בעבר לא זכו להכרה כי זה לא מקובל. יש יותר לגיטימציה לבקש עזרה וזה דבר חיובי שקורה. אנחנו מציבים להם סטנדרט להמשיך ולתפקיד על אף המצב המורכב שבמשך שנים הם חוו כאן שנים לא פשוטות. אנחנו צריכים לזכור שחוסן לא נולדים איתו, אלא זה קשור הרבה יותר מקרים שהילד גדל. ילד שאין לו משפחה תומכת, ההתאוששות שלו תהיה הרבה יותר קשה מאשר ילד שנולד למשפחה תומכת שיכול לסמוך יותר על המבוגרים".

"ומה עם האחריות החברתית? האם אנחנו כחברה מספקים להם את התנאים?", היא תוהה וממשיכה: "יש בישראל הרבה מאוד ילדים מפונים או שפונו בעבר, לא היה להם את הביטחון של בית הספר והרצף נקטע להם. הילדים בישראל חוו קשיים רבים מאשר ילדי מדינות העולם. כי אצלנו אחרי הקורונה לא היה להם זמן להתאושש וכבר הגיע המלחמה. הכל אחד אחרי השני, לא מספיקים להרים את הראש. יש פערים ורואים את זה בהישגים של ה-OECD ירידה רבה מבתחומי הליב"ה והקריאה בישראל, הפערים העמיקו ובישראל יש אוכלוסייה גדולה של ילדים ונוער שליש מהאוכלוסייה בישראל, שיעורי העוני בילדים הוא גבוה וההשקעה צריכה להיות ייחודית לילדים הישראליים, לצד הצרכים של בני הנוער גם ברשתות החברתיות".

"בתקופת הקורונה והמלחמות היוו עוגן אצלם, דווקא אצל ילדים ישראלים. נכון שאנחנו מותחים ביקורת על כמה זה בעייתי לבני הנוער, אבל הרשתות החברתיות מהווות מקום של מפלט וקשר מה שצריכים בני הנוער בישראל. אנחנו רואים את החברה הישראלית, זו צריכה להיות אחת המטרות החשובות שלנו כי הם ינהלו את המדינה. להסתכל עליהם כבני אדם עם זכויות, יש להם עמדות ודעות וצריכים לבוא לשמוע אותם. מה הם רוצים, אנחנו צריכים להבין שאנחנו לא מבינים הכל", אומרת רוזנברג-לביא.

sheen-shitof

עוד בוואלה

הלוואה לחינוך: איך להשקיע בעתיד הילדים בלי להיכנס לסחרור כלכלי?

בשיתוף הפניקס

רותם גטריידה/באדיבות המצולמים
ד״ר ועו״ד שירה רוזנברג־לביא, מומחית לזכויות נוער בסיכון ומשפט חברתי מהקריה האקדמית אונו/אתר רשמי, הקריה האקדמית אונו

עם זאת, היא מדגישה כי יש להיזהר במדד החופשיות: "נכון צריכים לתת אוטונמיה, לנסות ולהתנסות אבל תמיד תמיד צריכים לזכור שאנחנו המבוגרים, צריכים לתת להם את הזכות להגנה. לדאוג להתפתחות שלהם ולהסתכל עליהם. אנחנו בהרבה מקומות מנסים להתנער ממחשבות עבר, אנחנו נותנים לילדים להשמיע את דעתם, אנחנו לא תמיד חייבים לקבל את מה שהם אומרים, אבל יש לנו אחריות להתערב ולא להסתתר מאחורי רצונם של הילדים".

"הם חוזרים הביתה מבית הספר ישר לסמארטפון ועוד הפעם התחרות מתחילה, פעם הם עוד היו יכולים להתנתק", מסכמת רוזנברג-לביא. "עוד פעם הם נמדדים וזה מזכיר להם את מצבם החברתי, דימוי הגוף, האם יש להם חיי חברה או לא וזה התגבר בתקופה של הקורונה והמלחמות. הרשתות החברתיות יש להם מקום עמוק אצל בני הנוער שמסתכלים על קבוצת השווים שלהם. אין להם רגע מנוחה, כל הזמן יש לחץ , הבחינות על ידי אחרים. האחריות שלנו כחברה, כהורים, כמדינה. מה אנחנו חושבים על התכנים שהם נחשפים, איך אנחנו מגנים עליהם והאפשרויות הרבות להתמודד עם הרשתות החברתיות ויש כאן גם עניין של רגולוציה שצריכה להיות. ההורים היום צריכים להיות כתובת אצל בני הנוער וזה לא פשוט. אנחנו רוצים שתהיה כתובת אנושית לבני הנוער. רוב הזמן הילדים נמצאים בבתי הספר, המקום הזה חייב להיות עוגן. מורה אחד שיראה שינוי אצל תלמיד/ה, לאתר את הקושי יכול להציל את הילדים שלנו".

טרם התפרסמו תגובות

top-form-right-icon

בשליחת התגובה אני מסכים לתנאי השימוש

    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully