ריחאנה בת 30, מורה בלי עבודה, וגרה עם משפחתה במשהד שבצפון-מזרח איראן. היא עוקבת מקרוב אחר המקרר בביתה: כמה בשר נשאר בו, כמה עוף, והאם זה יספיק. הפנסיה החודשית של אביה זעומה כל כך לעומת ההוצאות שהיא נגמרת באמצע החודש. "אנחנו שורדים, ומנסים להיאחז בחלקים המשמעותיים של החיים ולשמור על קצת כבוד ואנושיות", אמרה לניו יורק טיימס. "אבל מבחינה מעשית, מרגיש כאילו כל כך הרבה דלתות נסגרו בפנינו".
בקצה השני של המדינה, באחוואז שבמערב, שהרזאד, מורה בת 28, מסתירה את הקניות שלה. כשהיא מצליחה לקנות בשר או פירות, היא נושאת אותם הביתה בשקית ניילון שחורה, כי היא מתביישת שיראו אותה עם מה שהפך בפועל למוצרי מותרות. "ככל שאנחנו עובדים קשה יותר, נראה שאנחנו מקבלים פחות בתמורה", אמרה. "כמות האוכל שאנחנו מצליחים להעמיד על השולחן מצטמצמת מיום ליום".
ריחאנה ושהרזאד הן שתיים מתוך שורה של איראנים ששוחחו בשבועות האחרונים עם הניו יורק טיימס. רובם ביקשו שיזוהו רק בשמם הפרטי, מחשש לנקמה מצד השלטונות. הסיפורים שלהם, לצד עדויות שאספו בימים האחרונים רויטרס, אל-ג'זירה וכלי תקשורת נוספים, מציירים מדינה שנכנסת לחורף כשנמליה חסומים בידי הצי האמריקני. השולחן מצטמק, התרופות מתייקרות, והמשטר מודה, לפעמים בלי כוונה, שהמצב קשה.
שתי ביצים במקום שלושים
אחסאן, 44, עובד בחברת טקסטיל בטהרן. אשתו פריבא, 42, עקרת בית, ויש להם בת בת 10. לפני שנה הם הוציאו על אוכל רק חצי ממה שהם מוציאים עכשיו. היום, האוכל בולע 30 עד 40 אחוז מהמשכורת של אחסאן. כל יציאה למכולת היא מקור ללחץ, כי צריך לשקול מה עוד אפשר להרשות. הם כבר צמצמו ממתקים, שמן בישול וזעפרן, התבלין שנמצא בלב המטבח האיראני.
השינוי נראה במספרים קטנים. קונים שנהגו לקנות 10, 20 או 30 ביצים - קונים היום שתיים או ארבע. לפני שנה עלה קילו בקר 7 אחוזים משכר המינימום החודשי. בחודש שעבר הוא כבר עלה יותר מ-11 אחוזים. מחיר שמן הבישול גדל פי ארבעה בתוך שנה, ומחירי התה, העוף, היוגורט, העגבניות והבצל יותר מהוכפלו. לפי נתוני הממשלה האיראנית, חלק ממצרכי היסוד עולים היום פי 10 עד 40 ממה שעלו לפני שש שנים.
איראן חיה עם אינפלציה דו-ספרתית לפחות מאז 2018, אבל השנה היא זינקה. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של איראן, האינפלציה השנתית הגיעה ל-89.8 אחוז בספטמבר וירדה רק מעט באוקטובר, ל-88.7 אחוז. במזון הקצב חד עוד יותר: 113.4 אחוז. לשם השוואה, בארה"ב עלו מחירי המזון באותה תקופה בכ-3 אחוזים.
"איראנים רבים כבר לא יכולים להרשות לעצמם הרבה מוצרי מזון, אז אנחנו אוכלים ארוחות פשוטות מאוד", אמרה לניו יורק טיימס זהרה, סטודנטית בת 23 מטהרן. היום אמר דברים דומים גם חבר פרלמנט. הומאיון סאמיה נג'ף־אבאדי מוועדת הבריאות של הפרלמנט אמר שמשפחות רבות הפסיקו לקנות בשר ועוף, שגם הביצים הופכות בהדרגה ליקרות מדי, ושיש משפחות שאוכלות תפוחי אדמה כל יום, כי זה כמעט כל מה שהן יכולות להרשות לעצמן.
לחם ושמפו בתשלומים
ברחובות טהרן אפשר לראות את המשבר גם בלי להיכנס לבתים. על גשר בעיר תלוי שלט ענק של חנות בגדים מקוונת: "בארבעה תשלומים ללא ריבית", "קנו את כל המוצרים בתשלומים". בחנות אחרת מבטיח שלט "אינפלציה אפס": 12 מוצרים חיוניים במחיר קבוע עד מרץ 2027. ובחנות עופות, שבה פועלים חותכים ואורזים בשר, תלוי שלט ברור: "אנחנו לא מוכרים בהקפה. גם לא לך, חבר יקר".
המרואיינים סיפרו לעיתון שהם משתמשים באפליקציות של "קנה עכשיו, שלם אחר כך" כדי לקנות לחם ושמפו. בחנות אורז בטהרן מקבלים את תלושי המזון האלקטרוניים שהממשלה מחלקת. אלא שלפי אל-ג'זירה, ערך התלושים הולך ונשחק במהירות בגלל עליית המחירים.
המשכורות לא מדביקות את הקצב. שכר המינימום עודכן השנה ל-166 מיליון ריאל. לפי ערוץ אלחורה, הממומן על ידי ממשל ארה"ב, הסכום הזה היה שווה באפריל כ-104 דולר, ובנובמבר, לפי השער בשוק החופשי, רק כ-62 דולר. מוחמד, מורה בן 38 מטהרן ואב לשניים, מרוויח 90 עד 100 דולר בחודש ומשלם 160 דולר שכירות. לכן הוא מחזיק כמה עבודות. "אתה הולך לישון בלילה לחוץ וחרד, ומתעורר בבוקר ומגלה שהמחירים עלו שוב", אמר. לדבריו, ילדיו כבר הפסיקו לבקש דברים.
באיספהאן תיאר מחמוד, עובד מדינה בן 44, מצב דומה לרויטרס בסוף אוקטובר: "עם המשכורת שלי, פחות מ־100 דולר, אפשר לשרוד רק עשרה ימים". ועוד הוסיף: "אשתי ואני משקרים לבנות שלנו כל הזמן כשהן מבקשות צעצוע או בגדים חדשים". במשהד סיכם זאת מוחמדעלי, חנווני בן 47, בשני שורות: "אין לנו כסף, אין לנו עתיד ואין לנו תקווה".
"נכנסים פחות דולרים"
קל להסיק שהמצור הימי האמריקני, שהוטל על נמלי איראן במלחמה וחודש ביולי, פשוט מונע ממזון להגיע למדפים. הניו יורק טיימס מצייר תמונה מורכבת יותר. לפי העיתון, המצור שיבש את המסחר, אבל ברובו לא פגע בזמינות המזון. מה שהוא כן עושה הוא לחנוק את מכירות הנפט, וכך נכנסים למדינה הרבה פחות דולרים ויורו. "נכנסים פחות דולרים, אז כל יבואן משלם יותר על אלה שכן נכנסים", הסביר ג'וואד נזארי, אנליסט שווקים בטהרן.
חלק מהאחריות רובץ בטהרן עצמה. אנליסטים, ואפילו כמה פקידי ממשל, מצביעים על ניהול כושל, ובמיוחד על הדפסת כסף בבנק המרכזי כדי לכסות גירעונות. באוגוסט האשים בכיר איראני את הנוהג הזה בחלק גדול מהאינפלציה.
בוושינגטון לא מסתירים את המטרה. שר האוצר סקוט בסנט מכנה את המדיניות נגד איראן "הבידוד הכלכלי הגדול ביותר בהיסטוריה נגד מדינה אחת", ומעריך שהכלכלה האיראנית תתכווץ ב-25 אחוז עד מרץ 2027. בטהרן משיבים בעקיצות. "כמו שאמרתי, הוא עוד צריך לספור את האפרוחים שלו בסוף הסתיו לפני שהוא עובר לחורף", אמר נגיד הבנק המרכזי עבדולנאסר המתי, והוסיף שהבנק הבטיח 30 מיליארד דולר במטבע זר לקניית מוצרים חיוניים.
גם הלחם, המזון הבסיסי ביותר באיראן, נכנס לתמונה. לפי דיווחים בתקשורת האיראנית משלשום, משרד הפנים הפעיל במחוזות מרכזיים, ח'וזסתאן וזנג'אן מנגנון ל"ניהול רכישת לחם" דרך קוראי הכרטיסים במאפיות. לא נמסרה הודעה מוקדמת, ואיש לא עדכן את האופים ואת הקונים. הנשיא מסעוד פזשכיאן הצדיק את ההגבלות בניצול לרעה נרחב של מוצרים מסובסדים. בתקשורת האיראנית עדיין מתווכחים אם לקרוא לזה "קיצוב". זה המצור החמור ביותר שהוטל עלינו מאז המהפכה", אמר לרויטרס הכלכלן האיראני סעיד לילאז.
להימנע מהרופא
המצוקה לא נעצרת במטבח. הניו יורק טיימס ניתח נתונים שפרסמו חברות התרופות האיראניות, ומצא שמאות תרופות נפוצות, בהן משככי כאבים ותרופות לסוכרת, התייקרו בערך פי שניים מאז תחילת המלחמה. מחירה של תרופה ללחץ דם עלה ב-77 אחוז, ושל תרופה לכולסטרול ב-45 אחוז. לפי התקשורת הממלכתית באיראן, עד ספטמבר נפגעו במלחמה יותר מ-40 מתקני תרופות ועסקים קשורים. ראש מנהל המזון והתרופות, מהדי פירסאלחי, הודה שגם הסנקציות והמצור הימי הם גורמים מרכזיים בעליית המחירים ובמחסור.
התוצאה נשמעת בדבריה של זהרה, הסטודנטית מטהרן: "הוצאות הבריאות נעשו כל כך גבוהות שאנחנו מעדיפים להימנע מללכת למרפאות או לבתי חולים כמה שיותר זמן". שירין, בעלת חנות בת 40, סיפרה לאלחורה על חולי סרטן שמתקשים להשיג תרופות כימותרפיה, על ילדים שיוצאים לעבוד כדי לעזור למשפחה, ועל זוגות שנפרדו בגלל יוקר המחיה.
עוד באמצע אוקטובר אמר פזשכיאן בנאום ששודר בטלוויזיה הממלכתית: "ב-48 השנים מאז המהפכה מעולם לא התמודדנו עם מצור, מלחמה וקשיים חריפים כמו אלה שאנחנו מתמודדים איתם עכשיו". הוא האשים את וושינגטון בניסיון לעורר מחאות. ב-11 בנובמבר אמר יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף בראיון לאל-ג'זירה שוושינגטון הטילה מצור "שמונע אספקת מוצרי מזון, וגם מסחר ומתן שירותים רפואיים". שר הכלכלה עלי מדניזאדה, שלפי התקשורת הממלכתית כבר התנצל בעבר על עליית יוקר המחיה, אמר השבוע שפקידים אמריקנים "מאמינים שהם יכולים להשיג את מטרותיהם באמצעות איומים, ומעלים משהו חדש בכל פעם".
מאחורי הקלעים הטון מודאג יותר. בכיר איראני שדיבר עם רויטרס בעילום שם אמר שההנהגה מוטרדת יותר ויותר. לדבריו המצוקה היא זרם סמוי ומסוכן שעלול להתפרץ, והפתרונות שנמצאו עד כה הם קצרי טווח. על ניהול משבר החורף כבר התקיימו ישיבות רבות. גורם ביטחוני אמר לסוכנות שהמודיעין בכוננות מפני אי-שקט ועוקב אחרי סימנים להתנגדות. מאז פרוץ המלחמה לא התקיימו מחאות משמעותיות נגד המשטר, אבל הדיכוי האלים של המחאות בחורף שעבר עדיין מרחף מעל הצמרת.
"זה לא יכול להימשך לנצח"
הלחץ הבלתי פוסק של האינפלציה גורם לאיראנים רבים לחשוב מחדש על החיים שלהם, כתב הניו יורק טיימס. עבור רבים החלום לקנות דירה או מכונית כבר מזמן מאחור. חתונה וילדים נדחים או נזנחים. אפילו הגירה, הפתרון של דורות קודמים, מתרחקת, כי אין איך לחסוך כסף לטיסות, לוויזות ולמבחנים. מוחמד, המורה מטהרן, מנסה להחזיק במשהו. "אני לא יודע מתי יגיע שינוי או איך זה יקרה", אמר. "אבל אני מאמין שהמצב הזה לא יכול להימשך לנצח".
