הבייבי סיטר של ניו יורק

ניו יורק



מייקל בלומברג, המיליארדר שהיה לראש העיר של ניו יורק, מאוהב בתפקידו. ברבות מהופעותיו הציבוריות הוא נראה מדושן עונג. הוא נהנה מתשומת הלב. נהנה כל כך, עד שהוא שוקל להתמודד לקדנציה שנייה, אף שהכריז כי יתמודד רק לקדנציה אחת.



הבעיה היא שתושבי ניו יורק כבר לא אוהבים אותו. הסקרים האחרונים מלמדים, כי שיעור התמיכה בראש העיר הוא 32%, מהנמוכים ביותר שנרשמו ב-20 השנים האחרונות. לשם השוואה, כאשר נבחר בנומבר 2001, זכה לפופולריות של 65%.



קשה להאשים את בלומברג במצבה הנוכחי של ניו יורק. ראש העיר נקלע כמעט מיומו הראשון בתפקיד לימים קשים. המצב הכלכלי בארצות הברית, ובמיוחד בניו יורק, הביא את העירייה לגירעון של כ-4 מיליארדי דולרים, ובלומברג מנסה להיות אחראי, ופירוש הדבר קיצוץ בהוצאות העירייה והעלאת המסים. האיש שהקים סוכנות ידיעות כלכלית מצליחה, ששוויה 7.5 מיליארד דולר, פועל עכשיו כמו מנהל חברה אחראי. הוא אינו רוצה להביא את ניו יורק למצב של כמעט פשיטת רגל, כמו באמצע שנות השבעים.



אלא שפוליטיקה היא לא בהכרח ביזנס. ובעיר כמו ניו יורק קשה לפטר אנשים
ולהעלות מסים. התושבים רוגזים; וארגוני העובדים החזקים - אם ייגע
בהם, הם ילמדו אותו לקח שלא ישכח אותו במהרה.



בינתיים זה לא אכפת לו. כך לפחות הוא משדר כלפי חוץ. יש לו משימה שהוא
מאמין בה והוא פוגע בכולם - בעשירים ובעניים. הוא מפטר אלפי עובדי
עירייה, לרבות שוטרים וכבאים; הוא מעלה את מחיר הנסיעה ברכבת התחתית
ב-50 סנט ל-2 דולר (בינתיים בית משפט קבע שההעלאה אינה הוגנת); הוא
נותן הנחיות לשוטרים להגביר את האכיפה בתחום החניה. הוא מבטל ארוחות
חמות לנזקקים ומעלה מסים לעשירים יותר ולעשירים פחות. כך, למשל, העלה
בלומברג את מסי הרכוש העירוניים ב-18.5%. לדידם של בעלי הבתים, אין
זה עניין של מה בכך - בשל המשבר הכלכלי ירדו דמי השכירות, ובלומברג
מכביד עליהם בהוצאות ואף מוריד את ערך הנכס שלהם.



זאת ועוד. לבלומברג יש תוכניות להעלות את מס ההכנסה העירוני (ניו יורק
היא אחת הערים היחידות שיש בהן מס הכנסה עירוני) לאלה המשתכרים 150
אלף דולר ומעלה. גם מס הקנייה יעלה ל-8.6%, עלייה של 0.4%, וגם מחירי
המים.



אחד המאבקים המתוקשרים של בלומברג הוא בסיגריות. כבר באמצע 2002 העלה
את המסים על סיגריות ב-1.50 דולר לחפיסה, למחיר של 7.50 דולר לחפיסה
בממוצע, וביטל את העישון בבניינים ציבוריים ובכלל זה במסעדות, בברים
ובמועדונים. בעצם עוד בימיו של רודולף ג'וליאני, ראש העיר הקודם,
נאסר העישון בבניינים ציבוריים, אך בפועל היה אפשר להמשיך לעשן ליד
הבר או באזור עישון מיוחד. בלומברג החליט להחמיר. החוק שלו, התקיף
ביותר בארצות הברית, מונע כל צורה של עישון במסעדה, בר או מועדון.



בימים כתיקונם היה החוק הזה מתקבל כעוד גחמה של ראש עיר חדש. היו לו
מצדדים, היו לו מתנגדים, אבל בסופו של דבר היה הציבור עובר לסדר
היום. אך כיום, לנוכח המצב הכלכלי, כשמסעדות וברים (בעיר יש כ18- אלף
מסעדות וברים) מתפרנסים היטב מלקוחות שיושבים על הבר - יש מסעדות
הרושמות 35% אחוזים מהכנסותיהן בהוצאה על משקאות בבר - הברים ריקים
ואנשים שותים פחות אלכוהול בשל האיסור לעשן. זה אולי טוב לבריאות אך
לא לעסקים, ובתנאים של היום קל להאשים את בלומברג.



הכינוי האופנתי לבלומברג בימים אלה הוא "הבייבי סיטר" של העיר.
בלומברג הגביל רעש באזורים שונים בעיר ואלפי דו"חות על רעש מופרז כבר
הוגשו לאזרחים; הוא הגביל את השימוש בטלפונים סלולריים באולמות
ציבוריים, שבהם מתקיימות הופעות (מי שנתפס מקבל דו"ח של 50 דולר);
הוא הגה תוכנית לא מוצלחת במיוחד לרכוש אקדחים מהציבור כדי להוריד את
מספר האקדחים בשוק (מי שיביא אקדח יקבל 100 דולר); והעלה רעיון לאסור
מכירה של אקדחי מים, כדי למנוע אפשרות שמישהו יירה במישהו אחר משום
שיש לו אקדח מים (כבר קרה ששוטרים ירו על נערים ששיחקו באקדחי מים).
בכל אחד מהרעיונות האלה ניכר רצון טוב לנסות ולשפר את איכות החיים
בעיר, אבל מתנגדיו טוענים, כי ניו יורק מטבעה היא עיר תוססת ורעשנית.
ראש העיר, הם אומרים, מנסה להפוך אותה למקום ההולם יותר מושב זקנים.



אחד הרעיונות של בלומברג היה להחזיר את מס היוממות המוטל על עובדים
המתגוררים בפרוורים. בעבר היה נהוג שאלה הבאים לעבוד בעיר ישלמו מס
מיוחד. בתקופת השפע הכלכלי, כאשר קופתה של העירייה היתה מלאה, החליט
ג'וליאני לקצץ במסים. אלה שגרו מחוץ לעיר היו מרוצים, לאלה שגרו בעיר
לא היה אכפת. עכשיו, כשהמצב השתנה, בלומברג רוצה להחזיר את המס, אבל
לא זוכה לתמיכה בגלל התנגדותם של פוליטיקאים רבים, ובכלל זה מושל
מדינת ניו יורק, ג'ורג' פאטאקי, שלא רוצה להכעיס את בוחריו.



זה לא כבר פירסם "וול סטריט ג'ורנל" מאמר מערכת ביקורתי ובו הזהיר, כי
בלומברג עשוי להבריח את תושבי העיר ממנה. ראש העיר, קבע העיתון, יוצא
מתוך הנחה שהניו יורקים אוהבים כל כך את עירם, שלעולם לא יעזבו אותה.
אבל הוא חושב כמו מיליארדר ועשוי להיות מופתע מכך, שרבים - ובכלל זה
אנשים שהפרוטה מצויה בכיסם - יחליטו לעזוב את העיר לערים או למדינות
סמוכות שהמסים בהן נמוכים בהרבה.



כדוגמה לשגיאה של בלומברג מביא כותב המאמר את המס הכבד שהטיל על
הסיגריות. בעקבות המס הזה ירדו מכירות הסיגריות באופן משמעותי, והשוק
השחור החל פורח. אחרים רוכשים סיגריות באמצעות האינטרנט, ובסופו של
דבר העיר דווקא הפסידה הכנסות שקיוותה לקבל.



בלומברג נכנס לנעליים גדולות מכפי מידתו. ראש העיר הקודם, רודי
ג'וליאני, סיים את תפקידו ברמת פופולריות גבוהה. הוא הפגין מנהיגות
בעת הפיגוע במגדלי התאומים והתגלה כאדם שאנשים אוהבים לסמוך עליו
בעתות מצוקה. בין השאר הוא חיסל את הפשיעה. אבל אסור לשכוח כי
בתקופתו היה המצב הכלכלי מעולה.



בלומברג היה מוכר בחוגים הכלכליים ובחברה הגבוהה. הוא היה סיפור הצלחה
מרשים, אבל הציבור הרחב לא הכיר אותו. עשרות מיליוני דולרים יצ