סערה במושב המקדים של כנס לשכת עו"ד: יו"ר ארגון עדאללה האשים את היועמ"ש בפגיעה בחופש הביטוי של ערביי ישראל

מחר ייפתח באילת באופן רשמי כנס לשכת עורכי הדין השלישי. המושב המקדים שהתקיים היום הציב בפני משתתפיו - הנשיא בדימוס של ביהמ"ש העליון, מאיר שמגר, עו"ד מוחמד דחלה, ראש אירגון עדאללה, עו"ד בן דרור ימיני, פרופ' מרדכי קרמניצר ועורך מעריב, אמנון דנקנר, עימות בסוגיית חופש הביטוי במבחן התקופה.



את הדיון הנחתה ח"כ אתי לבני, שפתחה בדברי ביקורת על יו"ר הכנסת ראובן ריבלין בעקבות הדברים שנשא כנגד התערבותו של ביהמ"ש בעבודת הכנסת ופסילת חוקים שהכנסת מחוקקת. לבני ציינה כי מדובר בדברי הסתה וכי על ריבלין לחזור בו מדבריו.



הנשיא בדימוס שמגר ציין כי חופש הביטוי הוא אבן יסוד בשיטה ויש לו מעמד מיוחד לצורך קיום הדמוקרטיה במדינה. פרופ' קרמניצר ציין כי לחופש הביטוי בעידן של טרור קיימת בעיה הנובעת מכוחו של הקונצנזוס, הגורם לאלו שדעותיהם נוגדות את הקונצנזוס להרגיש שלא בנוח ובחוסר לגיטימיות להביע אותן.



קרמניצר ציין כי דווקא בתקופה של טרור יש להגביר את ההגנה על דעות חריגות שכן זה המבחן האמיתי של חופש הביטוי.



מנגד, ציין קרמניצר כי מבחן "הוודאות הקרובה" שעוצב בפסיקת ביהמ"ש העליון בעבר, ומאפשר פגיעה בחופש הביטוי רק במקרים בהם יש ודאות קרובה שהביטוי יגרום לפגיעה של ממש, אינה מתאימה כיום בעידן של תקשורת מיידית לכל הסיטואציות, וכאשר קיימת סכנת חיים אפילו בעלת סיכוי אפסי יש להגביל את הביטוי למנוע שידורים שיאפשרו פגיעה שכזו. כדוגמה הביא קרמניצר דיווח של תושב התנחלות ששודר בצורה חיה בעת אירוע ביטחוני לגבי מצב הכוחות בשטח.



עו"ד בן דרור ימיני דיבר על ההבדל בין חופש הביטוי וכוח הביטוי. ימיני ציין כי על פי ספר שפירסם פרופ' פיס מאוניברסיטת ייל בעניין חופש הביטוי בארה"בו חופש הביטוי הופך כיום לחופש של מי שכבר שולט על אמצעי התקשורת ויש לו את הביטוי. למעשה, אומר ימיני, קובע הספר כי מדובר בהגברת הביטוי של המיעוט השולט ממילא.



ימיני ציין כי הספר מגיע למסקנה שיש לבדוק מחדש את תפקיד המדינה בעידן המודרני, לא עוד כמגבילה של חופש הביטוי, אלא ככזו שצריכה להתמודד עם הכוח הגדול מדי של התקשורת המרוכז בידיהם של המיעוט, ועליה לאפשר גם לקולות נוספים להישמע.



את ההצגה במושב גנב ללא ספק עו"ד דחלה, שבנאום שהכין תקף את היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, בכל הנוגע לטיפולו בחברי הכנסת הערביים ובנוגע להוראות שנתן לפתוח בחקירות כנגדם בטענה שמדובר בהסתה בגין ביטויים שאותם הגדיר דחלה כפוליטיים בלבד.



דחלה ציין כי גישתו של היועץ נגועה באוריינטליזם שיפוטי, כך שגבולות חופש הביטוי נקבעים אצל היועץ על פי מה ש"אוזן יהודית" יכולה לסבול.



למרות היות המושב בנושא חופש הביטוי ולמרות שמרבית הנוכחים הינם כאמור עורכי דין, דבריו של דחלה עוררו סערה באולם, ריבוי של קריאות ועזיבה מחאתית של חלק מן היושבים, שהאשימו את דחלה בניצול הבמה שניתנה לו.



אמנון דנקנר, שדיבר לאחר דחלה, טען כנגד השופטים שאין להם חוש לחופש הביטוי. לטענתו, השופטים נוטים לפגוע בחופש הביטוי בפסיקות שונות בנושאים של צווי איסור פרסום שמוצאים כלאחר יד, ללא נימוקים אמיתים ולא בנושאים בטחוניים. בנושא לשון הרע טען דנקנר שבתי המשפט החלו להחמיר עם התקשורת יתר על המידה, כמו במקרה של תביעת הדיבה של לוני הרציקוביץ כנגד עיתון "העיר".