"לצערי הכסף מעסקת פורמולה לא חיכה בצד"

"נהוג להניח שבעלי עניין יודעים טוב יותר מתי לרכוש מניות ומתי למכור אותן, בעוד שהציבור טמבל. אני מאמין שלפעמים המצב הפוך, ובעלי המניות מתאהבים במניות שלהם, כמו שקרה לי", אומר דני גולדשטיין, בעל השליטה בקבוצת פורמולה.



מדדי המניות המובילים אמנם עלו ב-40% ומניית פורמולה ב-25%, אך בשתיים מהשקעותיו ספג גולדשטיין הפסדים.



בעל השליטה בפורמולה זכה לתשומת לב רבה כשהשאיר באוגוסט 2001 לקבוצת פלד גבעוני הסהרורית 17% ממניות פורמולה בתמורה ל-25 מיליון דולר במזומן ו-43 מיליון דולר באג"ח להמרה למניות יסקל לשלוש שנים. שישה חודשים לאחר מכן החלה הקבוצה להסתבך בקשיים מימוניים ונסוגה מהעסקה, כשהיא מותירה בידי גולדשטיין סכום של 21 מיליון דולר נטו.



מצבו של גולדשטיין היה מצוין, אלמלא המשיך לבצע עסקות במניות הקבוצה. גולדשטיין רכש במחצית השנייה של 2001 מקבוצת שמרוק מיליון מניות של פורמולה ב-14 דולר למניה, וזאת "משום שחשבתי שזה מחיר מציאה, ולא העליתי בדעתי שהמניה עלולה להיסחר גם ב-8 דולרים", הוא אומר כעת. עליית מניית פורמולה ב-25% מתחילת 2003 והידרדרות הדולר הביאו אותה למחיר של 11.5 דולר, כך שגולדשטיין הקיז 2.5 מיליון דולר מרווחי פלד גבעוני והיועץ המיוחד, טל יגרמן.







גולדשטיין המשיך להשקיע בקבוצה כשרכש 23% ממניותיה של פורמולה ויז'ן (בעבר משוב מחשבים) ב-2 שקלים למניה ובתמורה כוללת של 10 מיליון שקל בקיץ 2002, ובספטמבר 2002 פירסם הצעת רכש ל-27% ממניות החברה במחיר של 1.55 שקלים למניה, כך שהשקיע סכום כולל של 21 מיליון שקל ברכישת השליטה (50.1%) בחברה.



גולדשטיין הגדיל את אחזקתו בחברה ל-60% בהשקעה של 25 מיליון שקל, וכיום מגיע שווי מניותיו ל-20 מיליון שקל.



פורמולה ויז'ן (FIS), שהיא חברת אחזקות שמנהלת השקעות בתחום המחשבים, הייעוץ והתוכנה, הפסידה ברבעון הראשון 19 מיליון שקל, לאחר הפסד של 51 מיליון שקל ב-2002 כולה.



הפסדיה של הקבוצה שכוללת את FIS, המפתחת מערכות תוכנה לענף הביטוח (39%), פורמולה ריטייל סולושנס, יריבתה הלא מוכרת של ריטליקס בשוק התוכנות במסחר הקמעונאי (77%), פורמולה טלקום סולושנס (50.1%) שמפתחת מערכות גבייה לטלפוניה סלולרית וקווית, קרנות ההון סיכון פורמולה ונצ'רס 1 ו-2 והחברות סינטק ובבילון (30%) שמפתחת תוכנה לתרגום, גרמו לגירעון של 35 מיליון שקל בהונה העצמי.



פורמולה ויז'ן רכשה את סל ההשקעות מידי החברה האם פורמולה כנגד הקצאת אג"ח ב-360 מיליון שקל. חוב זה עלול למחוק את השקעתו של דני גולדשטיין, אלא שהוא אינו נשמע מודאג.



גולדשטיין סבור שאין לבחון את מצבה של החברה לפי הונה העצמי, שכן החשבונאות אינה מתירה לשערך השקעות על פי העלייה בשווי החברות המוחזקות בגיוסי הון. הוא סבור כי היחס השוטף של החברה (1.3) רלוונטי יותר ומציין שהמכירות המצרפיות של החברות בקבוצה יגיעו ב-2003 ל-100 מיליון דולר, לעומת 70 מיליון דולר ב-2002.



גולדשטיין מזכיר שהחוב הגדול של פורמולה ויז'ן לפורמולה עומד לפירעון בתוך 3.5 שנים, ובפרק זמן זה דברים רבים עשויים להתרחש בשוק ההון.



גולדשטיין מצר על כך שההתאוששות בשוקי ההון לא הגיעה לשוק הראשוני, אך יש להניח שזו תבוא, בפיגור מסוים. גולדשטיין מעריך שעוד לפני בבילון יש סיכוי להנפקות של חברת FIS, אשר גיזה וג'נסיס השקיעו בה 9 מיליון דולר באוגוסט 2002 לפי שווי של 40 מיליון דולר, ושל חברת סינטק, שבה השקיעו קרנות וולדן, קרדן ואסנד 10 מיליון דולר בספטמבר 2002 לפי שווי של 25 מיליון דולר.



השקעה אחרת שלו נראית בעייתית יותר, ונראה שגולדשטיין היה מתקשה למצוא לה קונה גם אם היה מחליט לממש אותה.



דני גולדשטיין השקיע 30 מיליון שקל ברכישת השליטה בחברת רילטק (לשעבר יונה מלונות), אלא שההפסד הלא ממומש שלו מהשקעתו במניות החברה מתגמד לעומת הבעיה האמיתית שלו: ערבות אישית שנתן, יחד עם איש העסקים אייל יונה לחובות החברה עד ל-28 מיליון שקל.



גולדשטיין רכש בינואר 30% 2000 ממניות החברה, שעוסקת בניהול שלושה בתי מלון וכן בניהול מלון בבודפשט ומרכזים מסחריים בישראל ב-30 מיליון שקל. ההסבר שלו להשקעה נשמע בעיצומה של האופוריה הטכנולוגית מפוכח להפליא: "אינטרנט זה דבר נפלא, אבל לא ניתן לישון במלון וירטואלי".



תשעה חודשים מאוחר יותר הסתבר שהסכם אוסלו עוד פחות ממשי מבועת האינטרנט. מניותיו של גולדשטיין ברליטק נחבטו קשות, וכיום הן נסחרות ב-12 מיליון שקל. החברה הפסידה 8 מיליון שקל ברבעון הראשון, לאחר הפסד של 28 מיליון שקל ב-2002, והונה העצמי התכרסם ל-28 מיליון שקל ומניף 5.7% מהמאזן. רילטק נאלצה לממש מלון בהונגריה תמורת שחרור מערבות לחובות והלוואות שנטל המלון ב-11 מיליון דולר.



במבט לאחור אומר גולדשטיין: "עיתוי ההשקעה לא היה נכון". לגבי הערבות האישית אומר גולדשטיין שהערבות ניתנה כשהחברה היתה זקוקה למזומנים כדי לפרוע תשלומי איגרות חוב, והוא ויונה סברו שמן הראוי יהיה לעמוד בתשלום. גולדשטיין ויונה יידרשו למצוא פתרון לחוב של 415 מיליון שקל, ש-70 מיליון שקל ממנו עומדים לפירעון ב-2004. החוב אינו מטריד יתר על המידה את גולדשטיין, שמכיר את נפש הבנקאי שלו: "כל עוד אתה משלם את הריבית, הבנקים לא לוחצים על תשלום הקרן".