שופט ביהמ"ש העליון אליעזר ריבלין הפך היום את החלטתו של סגן נשיא ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, גבריאל קלינג, שדחה בקשת תובעים ייצוגיים לקבל צו לגילוי ועיון במסמכי הנתבעות בטרם תביעתם אושרה כייצוגית. המדובר בהחלטה חשובה המאפשרת למעשה למי שהגיש תביעה ובקשה לאישורה כייצוגית לעיין בטרם אושרה תביעתו כייצוגית במסמכי הצד שכנגד.
ההחלטה ניתנה במסגרת ערעור שהגישו 6 תובעים ייצוגיים המיוצגים ע"י עו"ד שלומית ארליך. אלו הגישו בשנה שעברה תביעות ייצוגיות דומות כנגד יבואניות הרכב השונות בסכום כולל המוערך בכ-338 מיליון שקל. התובעים ביקשו לאשר את התביעות כייצוגיות, משום שיבואניות הרכב מחייבות לקוחות שרכשו רכבים חדשים בסוכנות לקבל שירות לרכבים אלו במוסכים מורשים ע"י היבואן, ולרכוש חלפים מקוריים של היבואן בלבד. סעיפים אלו הקבועים בספר הרכב ומחייבים את הרוכשים מהווים, לטענת התובעים, הסכם כובל.
לאחר הגשת התביעה האישית והבקשה לאישורה כייצוגית, ולאחר שיבואניות הרכב הגישו את תגובתן לבקשה, הגישו התובעים בקשה לגילוי מסמכים. אולם, קלינג כאמור דחה את הבקשה תוך שהוא קובע שאין זה ראוי להתיר בהליכים מקדמיים של הליך אישור התובענה הייצוגית לאפשר גילוי מסמכים. זאת, שכן הדבר יביא לסרבול ועיכוב ההליך, וכן משום שקיים חשש הכבדה על הנתבעים בשלב כה מוקדם בטרם אושרה התביעה.
בעקבות ההחלטה הוגש הערעור לעליון בו טענו התובעים כי בעבר פסק ביהמ"ש העליון על גילוי מסמכים בשלב מוקדם זה. אומנם מדובר היה בגילוי שדרשו הנתבעים לגבי התובע, אך אין מקום להפלות בין השניים. מנגד, טענו הנתבעות כי אין להתיר בשלב זה גילוי מסמכים, שכן עדיין לא עומד כנגדם יריב כלשהו עד לאישור התביעה.
השופט ריבלין קובע כי ההליכים המקדימים בתביעה ייצוגית הם הליכים מיוחדים, שכן דחיית הבקשה לאישור התביעה הייצוגית סותמת את הגולל על התביעה. לפיכך, אומר ריבלין כי יש להתייחס להליך זה כהליך תלוי ועומד לכל דבר ועניין.
ריבלין מוסיף כי קיימים אינטרסים מתנגשים בשאלה האם להתיר גילוי מסמכים בטרם אושרה התביעה כייצוגית. לטענתו, בשלב מוקדם זה מצבו של התובע אינו פשוט, שכן בינו לבין הנתבע קיים פער מידע הפועל לרעתו. זאת, משום שהנתבע מחזיק בדרך כלל במירב המידע הדרוש לתובע לשם הוכחת התקיימות תנאי הסף הנדרשים לצורך אישור התביעה כייצוגית.
מנגד, אומר השופט כי קיים שיקול כבד משקל בכך שבתביעה הייצוגית טומנת בחובה גם חסרונות וסכנות לא מבוטלים, כמו שימוש לרעה בהליכים. ולכן, לדבריו, נדרשת זהירות בכל הקשור במתן צו גילוי מסמכים.
ריבלין טוען כי באיזון הראוי אסור לקפח את זכותו של התובע לעיון במסמכים כדי לאפשר גילויה של האמת כבר בשלב מוקדם זה, ובכדי לעזור לביהמ"ש להגדיר את המחלוקת האמיתית בין הצדדים לתביעה.
אולם כדי למנוע הכבדה על הנתבעים קובע ריבלין כי יש להתנות את הזכות לגילוי מסמכים במספר תנאים:
א. הזכות לעיין במסמכי הצד שכנגד שתתייחס אך ורק למסמכים שהם רלוונטיים לשלב זה של ההליך - רק למסמכים שיש בכוחם להשליך אור על שאלת התקיימות תנאי הסף לאישורה של התובענה כייצוגית.
ב. כדי למנוע בקשות סרק על בית המשפט לוודא בטרם מתן הצו כי המבקש העמיד תשתית ראייתית ראשונית המלמדת על קיומה של עילה אישית כנגד הנתבע, ועל סיכוי להתקיימותם של תנאי הסף לאישורה של התובענה כייצוגית.
ג. על צו לגילוי ועיון בשלב זה יוחלו המגבלות המוטלות על צו גילוי ועיון שניתן בשלבים אחרים של הדיון, ובמיוחד על שמירת סודיות מסמכי הנתבע, על מנת שהתביעה הייצוגית לא תשמש כלי לחשיפת סודות מסחריים.
כך ריבלין מקבל את הערעור ומטיל על הנתבעות הוצאות בסך 10,000 שקל.
ביהמ"ש העליון הכריע: לתובעים ייצוגיים הזכות לעיין במסמכי החברות הנתבעות עוד בטרם אושרה תביעתם כייצוגית
אמיר הלמר
4.6.2003 / 14:14