גידול של 30% במספר הבקשות למתן היתר לפיטורי עובדות בהריון ב-2002

בשנת 2002 חל גידול של כ-30% במספר הבקשות למתן היתר לפיטורי נשים בהריון, בהשוואה ל-2001, כך עולה ממחקר שערכה נירית תושב-אייכנר מהרשות לתכנון כוח אדם במשרד העבודה. ב-2002 הוגשו 1,407 בקשות לעומת כ-1,070 בקשות בשנת 2001. על פי החוק בישראל לא ניתן לפטר עובדת בהריון בעלת וותק של למעלה משישה חודשים ללא היתר מהממונה על חוק עבודת נשים במשרד העבודה.

מהמחקר עולה כי רוב הבקשות הינן לפיטורי נשים בהריון אך נמסר כי חלה עלייה במספר המעסיקים הפונים בבקשה למתן היתר לפיטורי נשים בטיפולי פוריות.

עוד עולה מהמחקר כי בשנת 2002 אושרו כ-56% מהבקשות. השיעור הממוצע של מתן היתרים לפיטורי נשים בהריון עמד בשנים 1998-2002 על 53%. כ-26% מההיתרים ב-2002 אושרו בשל צמצום בכ"א במקום העבודה או סגירתו, כ-20% מההיתרים אושרו לפיטורי מורות זמניות במשרד החינוך עקב תום חוזה, כ-17% מההיתרים נתנו למעסיקים שהוכיחו כי הסיבה לפיטורים נובעת מסיבות הקשורות ליחסי עבודה ושאינן קשורות להריונה של העובדת, כגון התנהגות שאינה הולמת וחוסר שביעות רצון מתפוקת העובדת. כ-5% מההיתרים נתנו למעבידים שהעסיקו עובדות זמניות השייכות לחברות כוח אדם. 28% מכלל הבקשות נסגרו בהסכם פשרה בין המעסיק לעובדת.

החוקרת מעריכה כי היקף תופעת פיטורי נשים בהריון המדווח קטן ביחס לתופעה הרווחת וזאת בשל חוסר מודעות נשים לזכויותיהן וחששן מתהליך ארוך שעלול להסתיים בבית הדין לעבודה כמו גם החשש להתעמת עם הממונים עליהם.