משקלן של משכנתאות במט"ח עלה מכ-20% ב-2001 לכ-50% מסך כל המשכנתאות ברבעון הראשון של 2003

ברבעון הראשון של 2003 חלה עליית מדרגה בהיקף ביצועי המשכנתאות במט"ח ובהלוואות שקליות שאינן צמודות; משקלן בסך ביצועי ההלוואות לדיור עלה מכ-20% בתחילת שנת 2001 לכ-50% ברבעון הראשון של השנה. על כך נמסר היום מהפיקוח על הבנקים בבנק ישראל.



המשכנתאות במטבע חוץ שמעמידים הבנקים ניתנות לתקופת זמן ארוכה (בדומה להלוואות לדיור אחרות), ונושאות ריבית משתנה, המבוססת על ריבית הלייבור (LIBOR). המרווחים לבנקים בהלוואות אלה גדולים יותר, מאשר בהלוואות לדיור הצמודות למדד.



מנתוני הבנק עולה כי ברבעון הראשון של 2003 המרווח במגזר מטבע חוץ נאמד בכ-1.5%, לעומת כ-0.6% במגזר הצמוד למדד. ההבדלים בין המרווחים נובעים, בין היתר, מהסיכונים הנוספים הגלומים בהלוואות במט"ח, ובכללם: אי הודאות לגבי זמינות המקורות לזמן ארוך ולגבי מחירם והסיכון שעליית שער החליפין תפגע בכושר ההחזר של הלווה ותגדיל בכך את סיכון האשראי לבנק.



מבנק ישראל נמסר עוד כי במקביל לגידול במשכנתאות במט"ח, חלה ירידה בפער שבין הריבית הממוצעת במשכנתאות בריבית קבועה במגזר הצמוד למדד לבין התשואה לפידיון על אג"ח צמודות מדד לטווח בינוני וארוך, מכ-1.1% בשנת 2001 לכ-0.6% ברבעון הראשון של 2003.



המתאם החיובי בין שיעור הריבית על הלוואות לדיור בחודש מסוים לבין שיעור התשואה על אג"ח בחודש שקדם לו נשמר. המשמעות היא ששיעור התשואה לפידיון באג"ח ממשלתיות, שמושפע בעיקר מצרכי גיוסי ההון של הממשלה למימון הגירעון, משפיע ישירות על עלות ההלוואות לדיור.