אחד הדברים המדאיגים אותם אנו רואים במשק הינו אפקט הבריחה מתעשיית ההיי-טק הישראלית. שני נושאים שעלו לאחרונה לכותרות - הבריחה של הקבוצות הזוכות מהחממות הביוטכנולוגיות והירידה בכמות הנרשמים במדעי המחשב - מציגים תופעות שעשויות להדאיג כל מי שרוצה לראות צמיחה כלכלית במשק הישראלי לטווח ארוך.
תעשיית הביוטכנולוגיה היא אחת מבעלות הפוטנציאל הגדול ביותר במשק הישראלי, שרחוק מלהיות מנוצל במלואו. במשק קיים ידע ברמה עולמית במוסדות האקדמיים המובילים ובמוסדות מחקר שונים. המעבר של הידע מהרמה האקדמית-מחקרית לתחום היישום והמסחור לוקה בחסר. החממות הטכנולוגיות, שאת הקמתן יזמו משרד התמ"ס והמדען הראשי, אמורות היו לתת פתרון, ולו חלקי, לניסיון למצות את הפוטנציאל. מה שאנחנו רואים כעת הם חילופי האשמות הדדיות בין המדען הראשי ובין הזוכים בתפעול החממות - קבוצת האחים זיסאפל וקבוצת האחים עופר, כאשר בסופו של דבר, למרות שזכו, החממות כנראה לא יוקמו.
המפסיד העיקרי מכך יהיה כמובן המשק הישראלי. חזרה על תהליך של מכרז וכל מה שקשור בכך, היא מורכבת ואין כל ביטחון לגבי התוצאות. אי הקמת החממות משמעותה פגיעה בפיתוח חברות ביוטכנולוגיה בטווח ארוך ובגורמים הבינלאומיים שהיו מוכנים להשקיע ולהיות מעורבים. בעקבות זאת, רמת המעורבות של אותם משקיעים אסטרטגיים וגורמים זרים בארץ תהיה נמוכה יותר. אחת הבעיות המרכזיות של תעשיית הביוטכנולוגיה בארץ היא הצורך במעורבות של גורמים אסטרטגיים בינלאומיים. אם הם לא יהיו כאן בצורה משמעותית, הרי שסיכויי התעשייה לצמוח נמוכים יותר.
בסופו של דבר, הגוף היחידי שהוקם ויפעל בתחום תעשיית הביוטכנולוגיה כתוצאה מהמכרז הינו הגוף ש"הפסיד" בו: קבוצת לפיד המורכבת מהקרנות פיטנגו וגיזה (הכותב הינו המנכ"ל של האחרונה, למען הסדר הטוב והגילוי הנאות) וחברת טבע אשר הקימה את חברת ביוליין שתמוקם בירושלים ותפעל כחברה תפעולית בתחום. לאחרונה הצטרפו לקבוצה הזאת גם חברת יישום של האוניברסיטה העברית והדסית של בית החולים הדסה. המטרה העיקרית של הממשלה - הקמת מספר גופים עיקריים שיפעלו לטיפוח תעשיית הביוטכנולוגיה, עדיין רחוקה מהגשמה.
נושא שני מדאיג הינו הבריחה של סטודנטים מלימודים בתחומים הקשורים לתעשיית ההיי-טק, כפי שעולה מתחקיר בלעדי שפורסם על ידי עודד חרמוני ב"הארץ" ב-25 במאי.
בסופו של דבר, הסקטור היחידי במשק הישראלי אשר עשוי להביא לצמיחה בטווח הארוך, כמו גם ליצירת מקומות עבודה ויצירת ערך, הינו סקטור ההיי-טק. היתרון העיקרי של סקטור ההיי-טק בישראל הוא איכות כוח האדם ורמת המוסדות האקדמיים, אשר הולכים יד ביד. צמצום במספר הסטודנטים הלומדים לתואר ראשון ושני במדעי המחשב הינו מקור לדאגה. בשנות הגאות הבעיה המרכזית של המשק הישראלי היתה מחסור במהנדסים, ואם תופעה זאת תימשך הרי שברגע שתהיה התייצבות ותחילת צמיחה בתעשיית ההיי-טק העולמית, שנראים כבר באופק, בעיית המחסור במהנדסים ובכוח אדם איכותי תחזור ותהיה גורם מעכב של התפתחות התעשייה בארץ.
בסופו של דבר, השפעת שני נושאים אלו על תעשיית ההיי-טק בארץ היא שלילית ורצוי היה כי מקבלי ההחלטות וכל מי שהנושאים הללו יקרים לו, ינסו למצוא פתרונות יצירתיים להמשך הגידול של מספר הסטודנטים בפקולטות הקשורות לתעשיית ההיי-טק ולמיצוי הידע האקדמי שנצבר במוסדות להשכלה גבוהה והעברתו ליישומים עסקיים.
בהקשר זה ראוי לציין את יוזמתן של אוניברסיטת תל אביב וחברת רמות, אשר יצרו קרן הון סיכון המוקדשת לפרויקטים הנמצאים באוניברסיטת תל אביב ובחברת רמות, שהינה שילוב של האקדמיה עם עולם העסקים. יוזמה זאת הינה מבורכת ובסופו של דבר עשויה להוות מודל שמוסדות אקדמיים נוספים ינסו ליישמו, ואשר מטרתו העיקרית הינה העברת ידע ופרויקטים שפותחו באקדמיה למעגל הפעילות העסקית. באם הפרויקטים אכן יצליחו, ולו רק בחלקם, יהנו מכך האוניברסיטה עצמה, המדענים והמשקיעים.
הבריחה ממדעי המחשב ומהחממות הביוטכנולוגיות
זאב הולצמן
6.6.2003 / 9:14