וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

שלום חנוך ביקש מביהמ"ש לבטל הסכמי זכויות יוצרים - ונדחה

אמיר הלמר

22.6.2003 / 14:05

הזמר טען כי אולץ לחתום ב-1968 על הסכם בו מכר את הזכויות לחברת אסנת, שבבעלות הד ארצי, תוך ניצול חוסר הניסיון של אמן בתחילת דרכו

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, נסים ישעיה, דחה את תביעתו של הזמר שלום חנוך נגד חברת אסנת הוצאה לאור, שבבעלות הד ארצי, בטענה כי יש לאפשר לו להשתחרר מההסכמים שחתם עמה בשנת 1968. על פי ההסכמים, מכר חנוך לחברה את זכויות היוצרים שלו ב-40 היצירות והשירים הראשונים שכתב והלחין בין השנים 1968-1969.

חנוך, באמצעות עו"ד יאיר לנדאו, הגיש בשנת 2002 המרצת פתיחה בה ביקש להכריז על ההסכם כמבוטל. שכן, לטענתו ניצלה אסנת את מעמדה כמוציאה לאור ותיקה, ואת העובדה שחנוך היה חסר ניסיון ובראשית דרכו האמנותית ונזקק באותה עת לכספים במזומן, ורכשה ממנו את זכויות היוצרים באותם שירים לצמיתות ללא שקיבל תמורה הולמת לכך.

עוד טען חנוך כי אסנת הפרה במהלך השנים את ההסכם באופן יסודי, בין השאר בכך שהיא לא הפיצה כראוי את השירים ולא פעלה כפי שהיתה צריכה לפעול בחריצות להפצת היצירות. חנוך ציין כי אסנת נמנעה מלהוציא לאור ספר עם שיריו, לא הדפיסה את תווי היצירות, לא הוציאה תקליטי אוסף ולא הוציאה אותם לתוכניות טלוויזיה שונות או שילבה אותם בשידורי פרסומת.

בנוסף, טען חנוך כי בכל מקרה נתונה לו הזכות לבטל את ההסכם על ידי מתן הודעה מוקדמת תוך פרק זמן סביר, וכך הוא פעל כאשר בשנת 1999 הוא נתן לאסנת הודעה על ביטול ההסכם.

כאמור, השופט דוחה את כל טענותיו של חנוך. לגבי הטענה כי אסנת ניצלה את חוסר ניסיונו של חנוך והחתימה אותו על הסכם מקפח, אומר השופט כי אין לכך כל הוכחה וכי לא ניתן להסיק מהחתימה כי היא נעשתה תחת אילוץ. השופט מציין כי עיין בהסכם של חנוך, והוא התרשם כי מדובר בהסכם בתנאים הוגנים ומקובלים בתחום המו"לות, ואין הם מצביעים על עושק. כמו כן, מציין השופט כי לא ברור מדוע לקח לחנוך למעלה מ-30 שנה להגיש תביעה בנוגע לטענות אלו.

לגבי הפרת ההסכם, קובע השופט כי הוכח שבמשך השנים יצירותיו אלו זכו לתפוצה מרשימה ביוזמת אסנת והד ארצי על גבי כ-19 תקליטים ותקליטורים, וכן הופצו במשך השנים "יצירות כיסוי" רבות שבוצעו בהופעות חיות, בטלוויזיה וברדיו, ובגינן קיבל חנוך תמלוגים.

מעבר לכך, מציין השופט כי ההסכם אינו קובע את הדרך בה מתחייבת אסנת להפיץ את היצירות, וכי אי ההפצה בדרכים אותן מנה חנוך אינה הפרת ההסכם. השופט מציין כי ייתכן שפעילות יזומה ואגרסיווית מטעמה של אסנת היתה מביאה לחנוך תמלוגים גבוהים יותר, אך אין לראות בשיטת ההפצה שלה הפרת הסכם.

לגבי הטענה הנוספת של חנוך, לפיה הוא יכול לבטל את ההסכם שכן לא יעלה על הדעת שהצדדים התכוונו שזכויות היוצרים ישארו בבעלות אסנת לעד.

השופט מציין בהחלטתו כי הפסיקה אכן הכירה בזכותו של צד להסכם, ובמיוחד צד להסכם הפצה בין יצרן למשווק להביא לביטולו תוך מתן הודעה מוקדמת לכך אם הוא לא הוגבל בזמן. אולם השופט קובע כי ההסכם בין חנוך לאסנת הינו מוגבל בזמן, כאשר נקבע בו כי העברת הבעלות ביצירות הללו נעשתה לתקופה המקסימלית המותרת על פי החוק.

החוק, מציין ישעיה, קובע כי תקופה זו תהיה למשך כל חיי האמן ו-70 שנה לאחר מותו. השופט מציין כי חנוך היה מודע בעת שמכר את הזכויות הללו כי מדובר בתקופה כה ארוכה, והסכים לכך, ולכן אין לאפשר לו כעת להשתחרר מההסכם. לכן השופט דוחה את התביעה ומטיל על חנוך הוצאות בסך 10,000 שקל.

באי כוחו של שלום חנוך אמרו היום כי הם לומדים את פסק הדין, ויחליטו בקרוב אם להגיש עליו ערעור.

טרם התפרסמו תגובות

top-form-right-icon

בשליחת התגובה אני מסכים לתנאי השימוש

    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully